איפה מינה הוא ספר שונה מפרי עטו של מישקה בן דוד. אומנם גיבור הספר הוא סוכן מוסד כמו בחלק מספריו הקודמים, אבל הפעם הגיבור בגמלאות, עבר את גיל ה-60, טרוד בתפקוד לקוי של הגוף ובעיקר בהזדקנותם של הוריו.
בגילאי 60 אנו אומרים שאנו מטופלים בהורים כאשר 30 שנה קודם-לכן היינו אומרים שאנו מטופלים בילדים. זוהי דרך העולם ובן דוד מביא אותו כפי שהיא על רגעיה המרגשים כמו גם על עליבותם של החיים בעת זקנה. הרפואה כידוע יודעת להאריך חיים, אבל עדיין לא מצאה את הדרך לשפר את איכותם. אנו מוקפים אנשים, זקנים, חלקם ללא צלילות דעת, חלקם מחליפים בהכרתם המעורפלת בין ילדיהם לבין אחיהם בהיותם קטנים ורק מעטים זוכים להזדקן בצלילות דעת ובשיבה טובה.
עלילת הספר מתמקדת, כאמור, בסוכן מוסד בעבר המשמש בהווה מרצה לספרות באוניברסיטה (ואני משתדל לא להתבלבל בין גיבור הספר לסופר...) שאינו בין המיועדים לקידום ולפרופסורה. את תסכולו הוא מוציא בסדרת מאמרים קטלניים על עמיתיו, על התרבות ועל החיים כפי שהם, דבר המקומם עליו אנשים נוספים באקדמיה. חייו האישיים אינם סוגים בשושנים, אישתו התחברה למרצה מצליח אמריקני וגם הוא בעצמו מנהל פרשיות אהבים עם סטודנטיות, עמיתות ומי לא.
חייו מטלטלים כאשר אמו האהובה מתה ומותירה אחריה את אביו הסובל משטיון לטיפולה של עובדת זרה ולטיפול המאוד מסור של בנו. בין כל אלו יוצא מיכאל שטרן (גיבור הספר) למשימת חייו שנועדה לקיים צוואה לא כתובה של אמו.
בתחילה הפריעו לי ריבוי תיאורי היחסים של המרצה לספרות עם אהובותיו, אבל מאוחר יותר בעומק הספר הבנתי, שזו דרכו של הסופר להעביר בצורה אינטנסיבית ואותנטית את דמותו של הגיבור. לדידי יותר עלילת מתח ופחות פילוסופיה ועדיין ספר מעניין.
