חור קטן בתקרה, ביום גשם, טיפ טיפ טיפ, טיפה ועוד טיפה, ובעלת בית יוצאת מדעתה, דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר, וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה, (משלי כז15) - אבל מה קורה כאשר כל הגג פרוץ מה קורה כאשר גם בתוך הבית אין מסתור מפני הגשם?.
זו המסקנה המרכזית מכל מהלכי החקירה האחרונים בכל הנושאים מרכזיים, חקירת ראש הממשלה ורעייתו, חקירת
רונאל פישר, ו
רות דוד, חקירת פינטו ובדיקת הנושאים הקשורים באפרים ברכה ז"ל. הכותרות מככבות, הנושאים הכי רגישים ממלאים את העיתונים, אין ספק שמדובר, לפחות בחלק מהמקרים, בפרוטוקולים מלאים של חקירות שדולפים החוצה ולכן אין ספק שברור לכולם מי המדליפים.
וכנראה כולם מדליפים, ומי יודע מה האינטרסים, כי אחרת מישהו היה פועל נגד הרעה החולה הזו.
ומתי מערכת נעשית כל כך חולה ומה הסיבות לכזו מחלה? לדעתי למחלה הזו יש הסבר מרכזי, חוסר אמון קיצוני בין בכירי המערכת לבין עצמם, הם יודעים או מניחים שללא בוסטר באמצעות כותרות בעיתונים מלאכתם תהיה לשווא.
אין שום הסבר לדעתי לזרם המידע שעף החוצה מחוץ למערכת אכיפת החוק, אלא ההבנה שהמדליפים חוששים שללא הזרמה של המידע החוצה החוק לא ייאכף.
והאחרונים אותם יש להאשים בזרימת המידע הזה אלה הם העיתונאים. העיתונאים הם אלה שתפקידם וחובתם לפרסם את המידע המגיע לידיהם, ואם מערכת אכיפת החוק מטילה לידיהם ביצי זהב לידי העיתונאים, שומה עלינו שנבדוק מי הסמיך את המערכת להעניק ביצי זהב על חשבון הציבור, ועיקר מהן הסיבות לכך ומדוע אין כל התמודדות ראויה עם המצב הזה, וודאי לא להיטפל לעיתונאים (המועטים) העושים עבודתם נאמנה וממלאים ביושר את חובתם לידע את הציבור במה שהם יודעים, ואשר הגיע לידיהם ממקורות מהימנים, על-מנת לממש את "זכות הציבור לדעת" כמצוות האתיקה העיתונאית.
