מתברר ומסתבר כי לחיים יש פעילות משתנה משל עצמם. אתמול (יום ב', 6.7.15) פורסמה, במקום זה, רשימתנו שקראה להפוך מקצוע העיתונות למקצוע הדורש רישוי בחוק, ממש כפי שהדבר קיים באשר למקצועות המחויבים רישוי, על-פי חוק, דוגמת: ראיית-חשבון, עריכת-דין, שמאות מקרקעין, רפואה ועוד. בהקשר ובהדבק דברים זה התייחסנו אף לסוגיית החיסיון העיתונאי והפרתה בידי עיתונאי,
תוך שציינו והדגשנו, כי לא ניתן לאכוף ענישה על עיתונאי בשל הפרת חיסיון עיתונאי.
בהקשר ובהדבק דברים זה, נכתבו על-ידינו, ברשימה זו, דברים, בזו הלשון:
"בכל ה
כבוד הראוי להתפתחות ההלכה המשפטית בשאלת החיסיון העיתונאי, הרי דומה כי משנה לשנה חלה נסיגה ברעיון להסדיר מקצוע העיתונות, כמקצוע הדורש רישוי בחוק. נושא זה אינו עולה עוד על סדר היום הציבורי, כבעבר. עיתונאי המפר חובותיו האתיות, המוכרות כנורמה חברתית - הגם שאינם נורמה משפטית הקבועה בחוק - לא בהכרח צפוי ליתן הדין על מעשיו. עיתונאי המפר חיסיון עיתונאי, שהוא נשמת אפו של מקצוע העיתונות, לא ניתן להענישו על כך, הגם שתקנון
מועצת העיתונות אוסר זאת, במפורש. מועצת העיתונות הינה גוף וולנטרי שאינו מעוגן בחוק ולפסקי-הדין שלו ולהחלטותיו יש, אך ורק ערך מוסרי ולא משפטי-מחייב. לא ניתן לאכוף פסקי-דין של מועצת העיתונות על עיתונאי "המצפצף" על פסקי-דין של מועצת העיתונות ומסרב לקיימם".
והנה פורסם, אתמול ברבים כי נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון, בדימוס,
דליה דורנר, ביקשה מעיתונאים שמכירים עניין חשיפת מקור מידע, לכאורה, בידי העיתונאי, אבירם זינו מ"מ
מעריב" להגיש תלונה רשמית למועצת העיתונות בגין כך. למי שאינו מצוי בפרטי הדברים נציין, כי נגד זינו הועלו טענות, לפיהן - לכאורה - הגיע ביוזמתו למחלקה לחקירות שוטרים ומסר התכתבות שלו עם תנ"צ
אפרים ברכה ז"ל בווטסאפ, בה מסר לו ברכה המנוח, לכאורה, מידע על פרשת מעונות ראש-הממשלה ועל חקירה פלילית נגד רעייתו,
שרה נתניהו. יודגש, כי בתכתובת שהתנהלה - אתמול - בין העיתונאי,
רביב דרוקר לאבירם זינו, באמצעות חשבון טוויטר, הכחיש זינו הסגרת מקור מידע.
יהיו הדברים אשר יהיו. אין ענייננו בהתנצחות בין דרוקר לזינו ובשאלת אמיתות הסגרת מקור מידע, בידי אבירם זינו, לכאורה, אם לאו. ענייננו מתמקד בעובדה, כי באי הסדרת רישוי מקצוע העיתונות בחוק - וכנגזרת מכך הסדרת ענייני האתיקה של עיתונאים בחוק וגם/או בחקיקת משנה (כפי שהדבר קיים ומתבצע לגבי עורכי ועורכות-דין), לא ניתן לאכוף על עיתונאי, מימוש וביצוע החלטות בענייני אתיקה. יודגש ויצוין, כי ענייני האתיקה שקבעה מועצת העיתונות, יש להם בכל הכבוד הראוי ערך מוסרי בלבד, שכן אין הם מחייבים חוקית ולא ניתן לאוכפם על עיתונאים המפרים אותם.
בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות נכתב, כי: "מועצת העיתונות בישראל מופקדת על שמירת ערכי עיתונות חופשית וטובה. ובכללם
חופש המידע,
חופש הביטוי וחופש הבעת הדעה בישראל, ומייצגת את העיתונות ואת הציבור במאבק למען ערכים אלה. מועצת העיתונות בישראל תפעל להבטחת נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית מצד כל העוסקים בעיתונות ותשקוד על קביעתן ואכיפתן של אמות מידה מקצועיות המושתתות על מחויבות מוחלטת לאמת, לדיוק, להגינות, להגנה על כבוד האדם ויצירתו ולכיבוד צנעת הפרט". הדברים נשגבים ומרוממי נפש, אולם יכולת יישומם מתבטלת, כאשר נזכרים אנו שמועצת העיתונות הינה - לכל היותר ובכל הכבוד הראוי - עמותה שלא כוננה בחוק מדינה.
לעניין זה נכתב בתקנון האתיקה, כי: "כלל גופי התקשורת בישראל ו/או נציג ציבור ו/או מו"ל ו/או עורך ו/או עיתונאי אשר בקשו להתקבל כחברים בעמותה, רשאים להתקבל כחברים בעמותה, בכפוף לדרישות חוק העמותות ולהחלטת הנשיאות כהגדרתה בתקנון זה, אשר רשאית לעגן נוהל נפרד שיבהיר מי רשאי להימנות על חברי מועצת העיתונות בישראל ואת תנאי החברות ופקיעתה". מכאן עולה, כי אין קיים, בענייננו, מצב דברים של
חברות חובה, מכוח חוק במועצת העיתונות, החל על כל כלל העיתונאים והעיתונאיות ותשלום חובה של דמי חבר בידי כלל עיתונאי ועיתונאיות ישראל,למועצת עיתונות, כפי שהדבר נהוג למשל באשר לציבור עורכי ועורכות-הדין בישראל.
נניח גם לצורך העניין, כי בקשתה של נשיאת מועצת העיתונות, דליה דורנר, תתקבל ויימצא העיתונאים וגם/או העיתונאית שיגיש תלונה למועצת העיתונות נגד העיתונאי, אבירם זינו, בגין הפרת חובתו העיתונאית, לכאורה, בכך שגילה, לכאורה, שם מקור וזהות הפרטים שמסר לו ובכך הפר, לכאורה, חובת החיסיון המוטלת עליו, כעיתונאי. נניח גם תוגש נגדו קובלנה לבית-הדין למשמעת. מי מבטיח נוכחותו בדיון שכזה, שעה שלא ניתן לכפותו - מכוח חוק - להגיע ולהתייצב בדיון שכזה? נניח עוד שהדיון יתקיים, בהיעדר העיתונאי ויינתן פסק-דין בידי בית הדין למשמעת של אגודת העיתונאים. מה ייעשו בפסק-דין שכזה? לאכוף אותו, הרי לא ניתן. אם כלי התקשורת בו מועסק אותו עיתונאי אינו חבר במועצת העיתונות, הרי ממילא לא יתייחס הוא אליו, כלל וכלל. לכל היותר ניתן יהיה לפרסם קיום פסק-דין זה ומשמעותו, באחד מכלי התקשורת החברים במועצת העיתונות.
זה הכל ולא יותר!
הוא אשר אמרנו וכתבנו יום אתמול. בהיעדר עיגון ענייני עיתונות, עיתונאים וענייני אתיקה שלהם בחוק, יוצאים הם, כמו-גם הציבור כולו, נפסדים.
