מה לקצין משטרה בכיר, ולו בדימוס, בוועדה ציבורית לעניין "
חופש הביטוי מול השיסוי"? האם שרת המשפטים,
איילת שקד, רוצה לרמוז שיש מקום להשתמש באמצעים פליליים בתחום זה? זו השאלה הראשונה שאמורה לעלות, כאשר רואים שבין חבריה של ועדת
עדנה ארבל נמצא ניצב בדימוס.
השאלה הזאת מתגמדת כאשר רואים מיהו אותו ניצב בדימוס: יואב סגלוביץ', לשעבר ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה. כעת עולה שאלה הרבה יותר גדולה: למה דווקא הוא? למה דווקא מי שקשור בצורה ישירה לפרשת ברכה - המוזכרת במפורש בהודעתה של שקד על הקמת הוועדה - צריך לעסוק בהיבטיה?
אם שקד לא יודעת, או שמא היא שכחה, הבה ונציב את העובדות. סגלוביץ' היה מפקדו הישיר של ברכה, כאשר הלה שימש כראש חטיבת החקירות, בעת שהרב
יאשיהו פינטו ניסה לשחד אותו באוגוסט 2012. באופן תמוה, שלא קיבל הסבר מניח את הדעת עד עצם היום הזה, ברכה המתין שמונה ימים בטרם דיווח לסגלוביץ' על ההצעה שקיבל. (מה שלא הפריע לברכה עצמו להמליץ להעמיד לדין את
אביחי מנדלבליט, משום שלקח יום אחד למחשבה בטרם הנחה את
גבי אשכנזי למסור למשטרה שמסמך הרפז נמצא בידיו).
ההסבר הרשמי היה שברכה לא רצה להפריע לסגלוביץ' בחופשתו, אבל זהו הסבר המהווה עלבון לאינטליגנציה. רוצים שנאמין, שקצין בדרגת תת-ניצב מקבל הצעה לשוחד ב-200,000 דולר - ולא קופץ מעורו בצורה הגורמת לו לדווח מיידית למפקדו, יהיה היכן שיהיה. רוצים שנאמין, שאותו קצין בכיר ממתין בשלווה עוד שמונה ימים, ורק אז מדווח למפקדו. ואגב: ברכה לא חשב להתקשר למישהו אחר - למפקד להב 433, לסגן המפכ"ל, למפכ"ל.
אבל לדעת סגלוביץ', אין עם זה שום בעיה. עובדה: הוא נתן לברכה גיבוי מלא והשתתף בתוכנית שהביאה ללכידתו של פינטו על חם במתן השוחד. ואילו כאשר הספיד את ברכה בהלוויתו, שיפץ סגלוביץ' את ההיסטוריה: "בשלהי 2012 ניגשת אלי באחד הבקרים, סיפרת על אירוע ועשית בחירה מתבקשת אך קשה מנשוא. בחירה בין הרב שלך לבין המדינה שלך. הלכת עם האמונה שלך ועם צדק ויושר והמדינה הייתה לפניך. את חובתך ביצעת ולא ביקשת הנחה". שמונת הימים נעלמו כלא היו.
נישאר עם אותו הספד של סגלוביץ': "היית מפקד בכיר ובאחת הפכת לעד ומתלונן, אך בפועל היית נפגע עבירה מתמשכת. לא רק בניסיון העברייני של מי שמכנים אותו רב, אלא נפגע עבירה מהֶדֶף של עבריינים מחוברים ומקושרים. אט אט בדיה הופכת לרכילות, ואז לתחקיר ואז לאמת צרופה".
כמה שבועות קודם לכן אמר סגלוביץ' ל-News1 דברים קצת שונים. הוא נשאל האם ידע על פגישותיו של ברכה עם הקבלן האשדודי, שקיבל מברכה מידע מוכמן רב-ערך על החקירה נגדו. סגלוביץ' הדגיש תחילה, כי אינו מאמין שברכה עשה זאת, והוסיף שאם כן - אזי ברכה הוא עבריין. איש לא הכריח אותו להגיד גם את הסיפא; אז אולי גם סגלוביץ' נטל חלק בבדיה-רכילות?
מכל מקום, לפי דבריו בהלוויה, סגלוביץ' כבר חרץ את משפטו בנוגע לכל הפרסומים סביב ברכה, בלי שום הבדל בין מידע עיתונאי לבין השמצות אנונימיות: הכל היה שקר. אחרי קביעה שכזאת, מה יש לו לחפש בוועדת ארבל? האם בכלל ישנה מה שהוא ישמע שם? דומה שהתשובה ברורה: ממש לא.
מינימום של יושרה אישית היה מחייב את סגלוביץ' לומר: הייתי חבר של ברכה, הייתי המפקד שלו, הייתי קשור לפרשת פינטו. תודה רבה, גבירתי השרה, אבל אינני יכול להיות חבר בוועדה. אלא שלבקש יושרה אישית מקציניה הבכירים של משטרת ישראל מודל 2015, זה כנראה יותר מדי. לפיכך, צריכה שקד לתקן את הטעות ולהבהיר לסגלוביץ': תודה על נכונותך, אך אתה מנוע - ציבורית ואולי גם משפטית - להיות חבר בוועדת ארבל. אם סגלוביץ' יישאר בוועדה, יוטל צל על עבודתה עוד לפני שהחלה.
