אלקודס - תעודת כשרות שימושית
בנאומו האחרון לרגל "יום אלקודס" (10.7.15), אמר
חסן נסראללה כי "שחרור אלקודס עובר דרך אדמות סוריה באיזורים רבים כמו אלקלמון, א-סוידא, אלזידאן ואלחסכּה".
אין חדש בטיעון זה. מנהיגים ערביים רבים לפניו טענו כי הדרך לפלשתין עוברת דרך מדינות ערב.
- ב-1962, כששלח גמאל עבדול נאצר את צבאו להילחם בתימן, טען חסנין הייכל יועצו לענייני תקשורת כי הדרך לפלשתין עוברת בתימן.
- מנהיג "החזית הדמוקרטית" ג'ורג' חבש הודיע בספטמבר 1970 (ספטמבר השחור) כי הדרך לתל אביב עוברת דרך רבת-עמון.
- ב-1980, כשסדאם חוסיין פתח במלחמת 8 השנים נגד אירן, הוא הכריז כי הדרך לחברון ואלקודס עוברת בטהרן.
- בעיצומה של מלחמת עירק-אירן, הודיע חומייני כי הדרך לפלשתין עוברך דרך בגדד.
- ב-1989, כשכבש סדאם את כוויית, הוא הודיע כי הדרך לפלשתין עוברת דרך כוויית.
- במלחמת האזרחים בלבנון, הכריז אבו איאד שהדרך לפלשתין עוברת בביירות.
- ולאחרונה הכריז מנהיג החות'ים סוכני איארן בתימן כי הדרך לפלשתין עוברת בבאב אל מנדב.
בסופו של דבר, כל אלה שתירצו את תוקפנותם נגד שכניהם הקרובים והרחוקים באמתלה של שחרור פלשתין, לא נשארו לא בתימן ולא באירן, לא בעירק ולא ברבת-עמון, וגם לא שחררו את פלשתין.
גורלם של חיזבאללה ומנהיגו נסראללה שמתרץ את השתתפותו במלחמה בסוריה בשחרור פלשתין, לא יהיה שונה מגורל קודמיו. זאת ועוד. נסראללה אינו מצליח לשכנע את הערבים שהוא נלחם בסוריה למען פלשתין ולא למען הצלתו של בשאר אלאסד. כי כדי לשכנע, קודם כל עליו להשתכנע שהוא דובר אמת, ובמילותיו של הפילוסוף האירי ג'ורג' ברנרד שאו:
"אסונו של השקרן הוא לא בכך שהזולת אינו מאמין לו, אלא בכך שהוא אינו מאמין לעצמו".
וכיתתו עטיהם לחרבות
מדוע לא קמה מדינה לפלשתינים?
אנשי תקשורת בעולם הערבי, וביניהם פלשתינים, מטילים את האשמה בכך על היהודים והמנדט הבריטי.
ברוח זו כותב העיתונאי ד"ר נאג'י שראב (בעיתון "אלח'ליג'" 8.7.15):
"האו"ם החליט ב-1947 בהחלטה 181 על הקמת מדינה פלשתינית. אך המנדט הבריטי הכשיר את הקרקע להקמת מדינה יהודית, ובכך מנע את הקמתה של מדינה פלשתינית".
עזות המצח שבסילוף העובדות ובזיוף הבוטה של מה שהתרחש באמת זועקת לשמים:
- הכותב מתעלם מכך שהאו"ם החליט על הקמת שתי מדינות - יהודית וערבית - ולא רק מדינה ערבית.
- המאמר מתעלם לחלוטין מן העובדה שהיהודים קיבלו בשמחה את החלטת האו"ם על הקמתן של שתי מדינות ורקדו ברחובות עם סיום ההצבעה על ההחלטה באו"ם. ואילו ראשי מדינות ערב הם שמנעו את הקמתה של מדינה לפלשתינים בדחותם את החלטה 181 של האו"ם ואף הכריזו על מלחמת השמד נגד ישראל. מזכיר הליגה הערבית דאז עבד אלרחמן עזאם, בעל הכינוי "אבו אלכּלאם" (אבי הדיבור) זרק את העט בכינוס הליגה הערבית וצעק: "תשתוק העט ותדבר החרב".
- הכותב, שמאשים את המנדט הבריטי בהקמתה של מדינת ישראל, מתעלם מכך שבריטניה נמנעה מההצבעה על הצעת החלוקה והקמתה של מדינה יהודית. לא זו בלבד, אלא שהבריטים לא עזבו את הארץ מרצונם, כמשתמע מדבריו, אלא שהעם היהודי נאבק נגד המנדט הבריטי ואילץ אותו לעזוב.
אפילו גמאל עבדול נאצר הביע את התפעלותו ממאבקו של העם היהודי נגד המנדט הבריטי וראה בו מודל לחיקוי. כך, בשיחות שהתנהלו על הפסקת האש בין נאצר ל
יצחק רבין בקיבוץ גת בנגב במלחמת השחרור, הירבה נאצר להביע את התפעלותו ממאבקו של העם היהודי נגד המנדט הבריטי.
צמים אך זוללים יותר
כמו היהודים, גם המוסלמים הצמים אוכלים יותר.
גוגל חושף נתונים על מנהגי המוסלמים שצמים בחודש רמדאן, שלפיהם גם תיאבונם של הצמים לארוחות דשנות עולה באופן חד בחודש הצום, גם במדינות עניות כמו מצרים. נתונים המתפרסמים על הצרכנות במדינות ערב מראים כי מכירת המזון לסוגיו היא כפולה בחודש הצום.
אך התיאבון אינו נגמר באוכל. במרוקו למשל, הצפייה באתרי פורנוגרפיה עולה בלילות הרמדאן. נתונים אלה אינם כוללים מדינות שמחרימות את גוגל.
הסופר המרוקני סעיד נאשיד מוחה על כך, בטענה כי הדת קוראת לנהוג מתינות ורציונליות, בעוד שבמציאות מתרחש ההפך הגמור:
בעוד שדת האיסלאם קוראת לצניעות, במציאות ההטרדות המיניות גוברות, בעוד שהדת קוראת להימנע מאלימות, במציאות הטרור שולט, ובעוד שהדת קוראת לאחדות ודו-קיום, במציאות הדתיים הקיצוניים קוראים להסתה ותוקפנות.
