ובכן, את הנעשה כרגע לפחות אין להשיב. הסכם עם אירן נחתם.
טוב, רע, איום ונורא, נפלא, חשוב - כל המילים מתאימות. והרי המילים הן רק מילים, וניתן להשתמש בהן בכל צורה שרוצים. ניתן להחליק כל קמט, להלבין כל פשע, לסובב כל מילה לכל הכיוונים. ניתן לגמגם ולהעמיד פנים שדבר לא קרה, ניתן להיות מופתע משטף המילים, ניתן להצדיק צביעות ואנטישמיות במילים ארוכות ומלומדות, ניתן לשקר...
ובכן, לא אלאה את הקורא על צביעותו של העולם, על ההצבעה האומללה של מועצת הביטחון באו"ם (פה אחד), כשבאותו היום מודיע גנרל אירני שהוא אף אינו מתכוון לקיים את כל הסעיפים המוסכמים, ואיש אינו מוחה על כך. לא אלאה את הקורא אף בעליבות שבה
ג'ון קרי העמיד פנים כי אינו יודע אפילו לפרש את אמרותיו של מנהיג אירן לגבי רצונו העז למחוק את ישראל, ושבאותה ההזדמנות איחל איחולי מוות ממושך ל"שטן הגדול" הלא היא ארצות-הברית. גם לא על המרוץ המהיר של האירופים בעקבות הכסף, ולעזאזל האידיאולוגיה, הצדק והמוסר.
אבל כמובן, כל אלו הן רק מילים.
כך או כך, כאמור, ההסכם הווה, אך לפני שמתמודדים עם תוצאותיו, ראוי יותר מכל ראשית לבחון את התגובות עליו דווקא כאן, במדינת ישראל.
ולמה אני מכוון? אני מתכוון לגדולי הצבועים, עלובי הנפש, השקרנים המקומיים, אלה שמאז ומתמיד לא אכפת היה להם מגורלה של מדינת ישראל, מהאינטרסים הלאומים שלה, אלה שרק משתמשים בכל כלי הנופל לידיהם כדי לקדם את מטרותיהם האישיות, אלה שמנסים בעזרת מילים עלובות, מימיקה מאוסה ודרמטיות מעושה לשנות את ההיסטוריה, לעוות את המציאות, לנסות לגרום לאזרח הרגיל לשכוח את עוולותיהם ואת הנזקים הגדולים שהם ביצעו ומבצעים כל העת, ולטפול בכל האמצעים את כשלונותיהם על אחרים, ובמקרה הזה, כתמיד, על ראש ה
ממשלה.
ובכן, לכל אלה ולמען הקוראים, אולי ראוי לעשות קצת סדר בדברים.
ראשית, למעלה מעשור שראש הממשלה
בנימין נתניהו עוסק כמעט בבלעדיות בעניין הגרעין האירני.
שנית, לאורך כל השנים סבל נתניהו מנחיתות עצומה, הן מבחינת גודל המשימה, המדינות שהתנגדו לו, וכמובן, ההתנגדויות הנחרצות מתוך הבית פנימה.
שלישית, למרות כל אלה, הצליח נתניהו לעורר את העולם המערבי כולו נגד אירן, הגיע עד לאו"ם ואף לקונגרס של ארצות-הברית במאבק ללא פשרות.
רביעית, בכוחו שלו ובהנהגתו, הצליח נתניהו לגרום לכך שעל אירן הוטל חרם כלכלי, שכל בעל תבונה הגון יודע שזוהי הסיבה היחידה לכך שהאירנים, שבמשך למעלה מעשור הונו את כל מדינות המערב, הסכימו בכלל לשבת למשא-ומתן.
ועכשיו, כמה תזכורות למה שניסו כל מיני אנשים קטנים, שקרנים מקצועיים ועלובי נפש לעשות לנתניהו לאורך שנים ארוכות באותו הנושא.
אנשי ביטחון: בעבר ובהווה, מחוץ למערכת הביטחון ומתוכה, התנגדו בכל תוקף לכל פעולה של נתניהו כראש ממשלה, ואף השמיצו אותו על ימין ועל שמאל בארץ ובעולם.
פוליטיקאים: דוגמה אחת ברשותכם. כשנתניהו נסע לנאום בפני הקונגרס בוושינגטון, נסע
יצחק הרצוג לנאום אי-שם בהפגנתיות, וחבריו טענו בתוקף כי הסיבה היחידה שבגינה נשא נתניהו את הנאום הנ"ל היא לצרכי פוליטיקה מקומית, והוסיפו עוד מבחר שלם של תארים לא מחמיאים ומספר לא קטן של האשמות.
תקשורת: תקצר היריעה מהתייחסותה של התקשורת לנתניהו, מהררי הזבל העלובים ששפכו על ראשו, בהאשמות פרועות, השמצות וקיתונות בוז.
וכמובן יש עוד דוגמאות רבות.
והנה, כל אותם אנשים, כל אותם אופורטוניסטים קטנים מעזים מצד אחד להודות שהוא צדק לכל אורך הדרך, אך מסרבים לפעול כאנשים הגונים ולהתנצל בפניו עמוקות. למעשה, לא רק שאינם מקבלים על עצמם את האחריות לנזק שהם גרמו יום יום, שעה שעה, למדינת ישראל ולמר נתניהו, אלא אף תובעים ממנו להתפטר על "כשלונו" במניעת ההסכם המביש.
היש מעשה רע, מטופש ועלוב מזה?
הייתכן שהרצוג המצוטט כמי שאמר שהוא "סומך על אמריקנים שיטפלו באירן כראוי" וריפה בכל כוחו את ידי נתניהו במלחמתו הנואשת, יעז להאשים אותו בכשלון מניעת-ההסכם?
הייתכן שיאיר לפיד, שהיה חבר בממשלתו של נתניהו, תובע עכשיו את ראשו של ראש הממשלה בטיעון שהוא ורק הוא נכשל מול כל המדינות החברות ב"עולם המערבי"?
הייתכן שאותם אנשי ביטחון זורעי מדנים, כל אותם אנשי צבא עלומים ועלובים, שהכחידו במו-פיהם, ויש אומרים אף במו-ידיהם, את כושר ההרתעה של מדינת ישראל, את יכולתה לתקוף את מתקני הגרעין של אירן, בעת שהעולם עדיין לא התחייב (ע"ע ההסכם החתום) לעזור להגן על אירן ועל מתקני הגרעין שלה, לא יאמרו עכשיו "טעינו", ולא ידרשו בקולי קולות להגיש עזרה רבה ככל האפשר לראש הממשלה, כעת משהוכחה עד תום צדקתו במאבקו נגד ההסכם?
הייתכן שכל המקהלה המתוזמרת היטב של התקשורת, אותם שקראו לו "שקרן", "נוכל", "מחרחר מלחמה", "אופורטוניסט", ועוד מבחר קביעות מפוקפקות על מי שנלחם כמעט לבדו על כבודה של מדינת ישראל, על הצדק והמוסר, לא תתנצל בפניו עמוקות, לא תרכין ראש בבושה?
ובכן, כן. כנראה בארץ המילים והשקרים, בארץ התמימים והמיתממים, בארץ המתחסדים והצדקנים, יכולים אנשי ביטחון לשעבר, פוליטיקאים עלובים, אופורטוניסטים חסרי מוסר, תקשורת עלובה ועויינת, פובליציסטים ופרשנים שטעו שוב ושוב בהבנת המציאות - כל זה ייתכן.
ולנו, האזרחים הפשוטים, לא נותר אלא רק להתנצל בפני נתניהו, לחזק את ידיו ולעשות כל שביכולתנו להתעלם מכל אותם אנשי מילים חורשי רעה, ולנסות בהזדמנות ראשונה להעיף אותם מתפקידיהם, ממעמדם, מהכסאות המרופדים שעליהם הם יושבים וחושבים שאיש לא יזכור להם את מעשיהם.
ועל כל אלה, אומר אני בפרפרזה על השיר הידוע: קום התעוררה עם. עם עבדים ומזי רעב. קום התנער, וברא מתוכך את הרעים ואת האכזרים, את העלובים ואת השקרנים, את מלחכי הפנכה ואת צרי העין, את כל אותם שקמו עליך לכלותך.
