הרב אליהו פנחסי הוא רבה של קהילת עין חמד - וזכיתי לשמוע אותו פעמים רבות. מי ששומע אותו משוחח על יהדות מבין שיש כאן דרך להאיר שבילים, לחשוף את הפנימיות שיש באורח החיים היהודי. אני גר בעין חמד וזכיתי לא פעם לשוחח עימו ולנסות לרדת לפשר משנתו.
ספרו של הרב אליהו חיים פנחסי "הכשרות למעשה" חושף בפנינו עולם של אורח חיים יהודי שנהג מדורי דורות, ובו בזמן אנו זוכים להארה של הכשרות בדור של טכנולוגיה חדשנית.
הכשרות במטבח היא לב ספרו של הרב פנחסי - ולמי שעקב מילדות אחר אורחות החיים של סבים וסבתות, שכה הקפידו על מורשת הדורות, זוכה להלכות שמאירות תקופה ומושגים שנשכחו: הכשרת כלים, הגעלת כלים, ביטוי שנשמע לרבים מאיתנו כצופן סודי "כבולעו כך פולטו".
הבהרת המושגים מיטיבה לחשוף בפנינו כללים בהגעלת כלים: "באותה צורה ומידת החום, שנכנסה הבליעה לכלי, באותה מידה ומידת חום צריך להכשירה" - שם, עמוד קל"ט.
בדור שלנו, שבו נוצר לעיתים ריחוק מאותו עולם תמים של ערכים ושל חיפוש נתיבים לשמירה על מעגל החיים היהודי, יש ערך לספר זה. מה פלא שאנו עומדים לעיתים תמהים לנוכח מושגים כמו "איבר מן החי", "אוצר בית דין", "בטל בשישים", ביעור מעשרות", "בשר שנתעלם מן העין", "דבר אין לו מתירין", ועוד ועוד.
הרב פנחסי יודע לשלב את המושגים האלה, שנראים לנו ככתב חרטומים, וליצוק תוכן מיוחד שיגלה מה הפנימיות שמעבר לכל מונח. ההסברים של הרב, מאירים את הפנימיות של כל מושג ומושג, שכן התפיסה היא, שהכשרות היא הדרך להוסיף אור וחיים ותוכן לעולם
הבית היהודי.
התרגלנו לחיות בעולם שמושגים התערבבו, וכך נשכחו הפרדות שהיו בין סוגי כלים שונים, בין תחומי חיים. מי שקורא בהלכות הכרות של הרב פנחסי, מקבל שיעור מאלף בחשיבות, שיש לתת לדוגמה, לסוגי הכלים: כלי חרס, כלים של זכוכית, כלי זכוכית העמידים בפני אש, כלים משומשים, כלי ראשון - וכיוצא בזה.
אתה קורא ורואה, עד כמה יש בהלכה היהודית דייקנות, הבנה לפרטי פרטים, ועד כמה כל זה משליך על כושר השיפוט במצבי היומיום. כך, למשל, אנו עדים לדיון לגבי ההבדלים בין כלי זוכית לכלי חרס, ליחס האחר לכלי זכוכית העמידים בפני אש, כאשר מדובר בצורך בהגעלת כלים, וכדומה.
