הסכם הגרעין אליו הגיעו המעצמות עם אירן, הוא חדשות לא רצויות מבחינת ריאד, שכן פירוש ההסכם הוא שאירן קיבלה הכרה בינלאומית כמדינת סף גרעינית. ערב הסעודית רואה בהתפתחות רבת-משמעות זו עדות להתעצמות של אירן - יריבתה האידיאולוגית והגאו-אסטרטגית המרכזית - על חשבונה.
בתגובה לחתימה על ההסכם הוציאה סוכנות הידיעות הסעודית הודעה חיובית, אם כי זהירה ומהוססת, שנוסחה היה דומה לדברי המלך סלמן לנשיא אובמה בשיחת הטלפון שיזם הנשיא לאחר חתימת ההסכם: "ערב הסעודית תתמוך בכל ההסכם שיבטיח, כי אירן לא תתחמש בנשק גרעיני". אולם עורך היומון (בבעלות סעודית) אל-שרק אל-אווסט היה ביקורתי יותר כלפי ההסכם במאמר שפרסם תחת הכותרת "ההסכם יפתח את שערי הרוע באזור". ובנוסף, גם אם בית המלוכה בחר שלא לבקר את ההסכם בפומבי, מעשיו בפועל עשויים להעיד על חוסר שביעות רצון ממשמעויותיו ומהשלכותיו.
לצד הדאגה מהמשמעויות ה"טכניות" של ההסכם, הממלכה חוששת שהעסקה, היא פתח להתקרבות אירנית-אמריקנית, שתבוא על חשבון יחסיה היא עם ארצות הברית. העסקה, כך חוששים הסעודים, תאפשר לאירן לשמר את יכולותיה הגרעיניות הנחוצות ובו בזמן, אם לא ינקטו צעדי-נגד תקיפים, להגביר את השפעתה במזרח התיכון. יתרה מכך, קיימת סכנה, כי ביקורת כלפי המשטר האירני בגין התנהלותו באירן פנימה ובפרט בזירה האזורית, שם מעורבת אירן זה שנים בחתרנות, תשמש עבור אירן עילה להפרתו ולחציית הסף. גורמים אמריקנים טוענים להפרדה בין הנושא הגרעיני לנושאים אזוריים, אלא שהסכסוכים הפנימיים בסוריה, בעירק ובתימן עלולים להיות מעתה ואילך בני ערובה של ההסכם עם אירן. כלומר, מדינות, ובראשן ארצות הברית, יירתעו מלנקוט במדיניות הנוגדת את האינטרסים של אירן, מחשש שבתגובה תיסוג האחרונה מהתחייבויותיה על-פי ההסכם ותחדש פעילות אסורה במישור הגרעיני.
יש לזכור, כי על-רקע המאבק הבינלאומי ב'מדינה האיסלאמית' זכתה אירן במעמד של שחקן אחראי (יחסית). כמי שניתן "לעשות עמו עסקים". בראיית הסעודים, האמריקנים עלולים לתגמל את אירן על "ויתורים" שעשתה בהסכם בכך שיעניקו לה חופש פעולה רב יותר לממש את יעדיה המדיניים במזרח התיכון ולטרפד תהליכים שאינם משרתים יעדים אלה. במקביל, הסרת הסנקציות תספק לאירן משאבים לקידום השפעתה האזורית ותעשה אותה לפגיעה פחות מבחינה כלכלית ולאגרסיבית יותר בקידום יעדיה.
הסעודים חוששים, כי ביטחונה העצמי המוגבר של אירן כתוצאה מההסכם יאפשר לה להמשיך ולהתערב בזירות שונות ביתר קלות ולגייס לשורות הציר האזורי שהיא מובילה שחקנים נוספים. בהקשר זה, מזה זמן מבקשים האירנים לתקוע טריז בין כמה ממדינות המפרץ לערב הסעודית. לאחר ההסכם - נראה שישנו מאמץ אירני מוגבר בכיוון זה המכוון, ולא במפתיע, בעיקר לעבר קטר ועומאן. נראה שזה הרקע לפעלתנות הסעודית הגוברת, שתכליתה לחזק את החזית הסונית מול אירן ולצרף אליה שחקנים נוספים, כטורקיה וחמאס.
הגם שההסכם עם אירן לא צפוי להביא להשקת תוכנית גרעין צבאית בערב הסעודית באופן מיידי, במקביל להתעצמות קונבנציונלית חסרת תקדים בממלכה, ההסכם כבר הביא את ריאד לאמץ אסטרטגיה המבקשת לשמור את כל האופציות הגרעיניות פתוחות. הממלכה הצהירה על כוונות הגרעין האזרחי שלה כבר ב-2006, ומאז היא בוחנת את השימוש בטכנולוגיה גרעינית למגוון מטרות. בין היתר, היא הכריזה על תוכנית גרעין מגלומנית בעלות מוערכת של מעל מאה מיליארד דולר, וכן חתמה על שורה של הסכמים לשיתוף פעולה גרעיני עם מדינות רבות, ובהן רוסיה, ארגנטינה, סין,
קוריאה הדרומית וצרפת. פיתוח תוכנית גרעין אזרחית בערב הסעודית עשוי לשרת מטרות שונות. מצד אחד, תוכנית שעולה בקנה אחד עם האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, ה-NPT, עשויה להוכיח שגם היא יכולה "לשחק את המשחק". זאת ועוד, תוכנית כזו, ובמיוחד הרטוריקה הסעודית בנוגע לסירובה לוותר על יכולת העשרת אורניום, מהווה איתות לקהילה הבינלאומית בדבר הצורך להמשיך ולהפעיל לחץ על אירן לממש את חלקה בהסכם.
לאור מתן הגושפנקה הבינלאומית להעשרה באירן לא ניתן לפסול את האפשרות שהממלכה תפנה למסלול דומה - גם בניגוד למדיניות האמריקנית. ואכן, ועדה מטעם הקונגרס בנושא מצאה, כי ערב הסעודית לא תהסס לפגוע ביחסיה עם ארצות הברית "כדי לשמור על האינטרסים החיוניים לה". תפיסת האיום הסעודית קשורה קשר הדוק לחתירתה של אירן לבכורה אזורית. תפיסה זו לא השתנתה עם החתימה על ההסכם ויתכן שהיא אף התעצמה.
לשפר את יכולת האיסוף וההערכה המודיעיניות
נוכח התפתחות זו תתקשה ערב הסעודית לעמוד מנגד, גם בשל מניעים של יוקרה והשפעה, והיא תבקש להציב מענה, ולו חלקי, לאיום האירני. מה צפוי לכלול מענה זה? ערבויות ביטחון אמריקניות עדיפות. אולם, גם אם האמריקנים יספקו לסעודים ערבויות ביטחון - דבר שעד עתה הם נמנעו מלעשות - ספק אם הממלכה תסתפק בהן. קידום אזור נקי מנשק גרעיני גם הוא אפשרות שנבחנת בריאד. בהקשר זה, ההסכם עם אירן עלול להביא גם להעלאת נושא הגרעין הישראלי לסדר היום, על משקל: "אם אירן אז למה לא ישראל?" חששה של הממלכה, כי בתסריטים מסוימים היא עלולה למצוא עצמה מתמודדת לבדה מול אירן המתעצמת, עלול להוביל אותה למצב שיימצאו בידיה אופציות גרעיניות פתוחות. יש לה, יותר מכל שחקן אחר במזרח התיכון, מניע אסטרטגי ויכולות כלכליות לעשות כן.
בבסיס המדיניות הסעודית הנוכחית נמצאת הטענה, כי יש להכיר "בזכותה" להעשיר אורניום. זאת, משום שטהרן קיבלה בדיוק "זכות" זו. פיתוח תוכנית גרעין שבמרכזה יכולת העשרת אורניום היא אופציה לטווח ארוך, בשל היעדר תשתית ידע ומתקנים מתאימים בממלכה. אך בראיית ריאד, ההסכם עם אירן מעניק לה כ-10 שנים שבהן אירן תשמור על איפוק גרעיני ובמסגרת זמן זו יתאפשר לממלכה לבחון אפשרויות שונות בתחום הגרעין בטווח הנוחות שמקנה ה-NPT.
מוערך, כי כדי לפתח תוכנית גרעין אזרחית בטווח הארוך הממלכה תשאף לממש מארג יחסים מקביל עם מספר מדינות, פקיסטן למשל, עמה יש לממלכה יחסים ביטחוניים הדוקים. לאחרונה התגלעו חילוקי דעות בין ריאד לאיסלמבאד בנושא המלחמה בתימן, אולם אם פקיסטן תשתכנע בנחיצות הסיוע לבעלת בריתה - שלא זו בלבד מימנה חלק ניכר מהתוכנית הגרעינית שלה, אלא היא מעניקה לה סיוע כלכלי ניכר - היא תהיה נכונה לסייע לה, גם באופן לא-רשמי, להקים - בטווח הארוך - מתקן ההעשרה בשטח הממלכה.
משום שתהליך בנייתה של יכולת גרעינית עצמאית הוא ממושך ותובעני, על הממלכה למצוא מענה לטווח הקצר-בינוני, שבאמצעותו תוכל להתמודד עם האתגר הגלום בסטאטוס הגרעיני האירני. תרחיש אפשרי נוסף הוא שפקיסטן תציב, לבקשת הסעודים, ראשי קרב גרעיניים תחת שליטתה בשטח הממלכה, במעין הסדר של הרתעה מורחבת. זאת, אם אירן תפרוץ בגלוי לנשק גרעיני. גם אם דרכם של הסעודים לגרעין אינה מובטחת, עצם הצטרפותם למרוץ חימוש עלול להתניע תהליכים שונים, שלהם השלכות שליליות ליציבות האזורית בכלל ולישראל בפרט.
המתרחש בחצי-האי הערבי לא "מכוסה" היטב על-ידי ישראל, המקדישה, מטבע הדברים, את עיקר יכולותיה להתמודדות עם אירן. לפיכך, על ישראל לשפר את יכולת האיסוף וההערכה המודיעיניות שלה גם מול זירה זו, במטרה לזהות ניסיונות של מדינות נוספות ליצור בעתיד איזון גרעיני עם אירן. די במגמות שפורטו לעיל כדי להצדיק לפחות הערכה ישראלית מחודשת בעניין.
