מנהלי מוסדות ומבני ציבור, מנצלים את העובדה כי רוב הציבור לא יודע ומכיר חוק זה ומכיוון שכך לא יתלונן ועל כן לא מתאמצים במיוחד להציב מתקן שתיה חינמי לרשות הציבור או שמציבים מתקן כזה במקום נסתר ולא גלוי לעין הציבור ולמעשה הם עוברים על החוק.
סביר להניח, כי לו הציבור הרחב היה מכיר את החוק ומודע לסעיפיו ועומד על זכותו לקבל מים קרים במוסדות ומבני ציבור היו מנהלי מקומות אלה מתאמצים יותר להתקין בתחומם מתקני מים קרים לטובת הציבור ולא מסתכנים בקנסות הצפויים לעוברים על חוק זה.
וזו לשון החוק שנקרא בשמו הרשמי המלא: חוק בניינים ציבוריים (מתקני שתייה למים צוננים), תשמ"ז - 1986:
א' - " לא יפתח אדם, לא ינהל ולא יחזיק בניין ציבורי, בין כבעל ובין באופן אחר, אלא אם כן מותקן בו מתקן שתייה".
ב' - " מתקן השתייה יוצב במקום מרכזי, הנראה לעין הציבור: "העובר על הוראות החוק, דינו קנס, ובעבירה מתמשכת- קנס נוסף...לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שהנאשם קיבל הודעה בכתב על אותה עבירה או לאחר הרשעתו".
חוק צודק וראוי ואף חברתי
חוק בניינים ציבוריים (מתקני שתייה למים צוננים), תשמ"ז - 1986 הוא חוק צודק וראוי. בל נשכח, ששתיית מים קרים במיוחד בארץ חמה כמו שלנו היא לא רק מרעננת ומשפרת הרגשה- אלא היא גם צורך בריאותי ומסייעת לתפקוד בריא של גופינו . אי-שתיה מספקת במיוחד בימי קיץ חמים עלולה להביא ולגרום לנזקים ובעיות רפואיות ואף לעיתים להתייבשות דבר המצריך לעיתים אשפוז. החוק הוא גם חוק חברתי, שכן יש אנשים, ובמיוחד מיעוטי יכולת שאין ידם משגת לשלם המחירים הגבוהים והמופקעים שנגבים במזנונים ובתי הקפה עבור בקבוקי מים וסוגי שתיה אחרים.
יש מנהלי ומוסדות ציבור לא מעטים שמתחכמים עם החוק ומפנים את מי שמבקש לשתות מים למטבח או חדר האוכל של העובדים שלעיתים ממוקם בקומה עליונה מרוחקת מהעין או במרתף אפלולי נסתר. שלא יהיו הבנות גם במקרה כזה עוברים למעשה מנהלי מוסדות ומבני ציבור על החוק כלשונו המחייב הצבת מתקני שתיית מים קרים במקום מרכזי וגלוי לעין.
יש גם מקרים, כך אני מעריך, שמנהלי מוסדות ומבני ציבור אומנם מציבים מתקני שתיה חינמיים (קולרים)לטובת הלקוחות במקום גלוי אולם דואגים לנתקם במכוון הן מהחשמל והן ממערכת המים גם כדי לחסך בחשמל ומים אבל בעיקר כדי ל"עודד" ולאלץ למעשה את הציבור להגיע למזנון או בית הקפה של המוסד או המבנה הציבורי ולשלם שם בלית ברירה מחירים גבוהים ואף מופקעים עבור בקבוק שתיית מים. לעיתים הדבר נעשה לבקשת ולחץ בעלי המזנונים ובתי הקפה השוכנים במקום. גם כאן עוברים מנהלי המוסדות על חוק "המים הקרים" הקובע כי על מתקן השתייה החינמי לטובת הציבור להיות " שמיש בשעות הפעילות בבניין הציבור".
חובת הגשת "מים צוננים" במסעדות
אגב, חוק "המים הקרים" מתייחס גם לחובת הגשת מים צוננים במסעדה, בית אוכל וכיוצא באלה. וכך נאמר בסעיף 3 של החוק: "מי שמנהל או מחזיק, בין כבעל ובין באופן אחר, מסעדה, בית אוכל, בית קפה או מקום כיוצא באלה שבו מוגש אוכל, יגרום לכך שיוגש לכל לקוח קנקן מי שתיה צוננים, ללא תשלום.
אין ספק לגבי חשיבותו של חוק "המים הקרים". האם הוא נאכף כראוי? איך מוסברת העובדה כי למרות שהחוק זה אינו חדש, רוב רובו של הציבור אינו יודע כלל על קיומו ואינו מודע לו . אי-ידיעת החוק מצד הציבור מקלה על מנהלי המוסדות לא לקיים את החוק, בטח לא כלשונו. האם מישהו בממשלה לא רוצה שנדע על החוק? כמה כתבי אישום הוגשו נגד בעלי מוסדות ציבור שעברו על חוק זה? פורסם כי הוגשה תביעה ייצוגית כנגד רשת בתי קולנוע ידועה בארץ בטענה שהיא מפרה את החוק שמחייב אותה להציב בבתי הקולנוע מתקני שתייה חינם אין כסף לציבור.
לבסוף הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. ובו נקבע כי הרשת תציב מתקני מים במקום מרכזי ונראה לעין בכל אחד מבתי הקולנוע אותם היא מפעילה, כמו-כן התחייבה הרשת במסגרת הסכם הפשרה להעניק כרטיסי קולנוע חינם או בהנחה לעמותות ולגופים שונים כמו וראייטי, אקים וקו לחיים בסך כולל של 150 אלף שקלים.
הממונה על אכיפת החוק-שר הפנים
בחוק "המים הקרים" או בשמו הרשמי: חוק בניינים ציבוריים (מתקני שתייה למים צוננים), תשמ"ז - 1986, נקבע כי מי שאחראי לאכיפת החוק הוא שר הפנים.
מעיון בסעיפי החוק אני למד כי לשר הפנים יש סמכות בחוק לפטור במקרים מסוימים מוסדות ציבור מחובת הצבת מתקני שתיה של מים קרים בתחומן. וכך נאמר בסעיף 8 של החוק "השר, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, רשאי לתת פטור כללי מחובת התקנה של מיתקן שתיה לגבי סוג מסוים של בניינים ציבוריים"- מעניין ומסקרן כמה פטורים מסוג זה, אם בכלל, ניתנו למוסדות ציבור מאז הוחל החוק. ואם כן ניתנו פטורים מעניין לאילו מוסדות ציבור ניתנו.