המסננת של השופטים

עם פרסום הידיעה ה"חדשה" (הנושנה לכל מי שטרח לעקוב), לפיה למעשה קידום שופטים מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מסור במידה כמעט מוחלטת לוועדת סינון מיוחדת שמונתה על-ידי נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, דורית ביניש, נשמעו מחאות רמות ומוצדקות. מוסד זה, שלא בא זכרו בחוק, שולל מהוועדה למינוי שופטים את היכולת לבחור באמת בין המועמדים הראויים, ובשיטת סינון זו ניתן לבחור רק באלו ששופטי בית המשפט העליון, בדגש על נשיא/ת המוסד, סבורים שיש לדון במועמדותם. בוודאי שלא צריכה להיות מחלוקת שנדרש גוף המאתר את השופטים הראויים לקידום, מאחר שלחברי הוועדה אין כלים לבחור באופן ישיר מבין מאות שופטי השלום את הראויים לקידום, כמו גם לבחון את המבקשים להתמנות לשיפוט. המסקנה הראויה הייתה צריכה להיות, שעל חברי הוועדה ליזום הקמת גוף מאתר מקצועי ואוביקטיבי, שיהיה מקובל על כלל חבריה. הסכמת הוועדה בעבר להעביר לנשיא בית המשפט העליון, שיפעל באמצעות שלוחים הנאמנים עליו אישית, את הסמכות לסנן מועמדים לקידום שעניינם יובא להכרעת הוועדה, היא במהותה ההפך הגמור מגוף מאתר מקצועי ואוביקטיבי. הסכמה זו נגועה גם בהתפרקות בלתי חוקית מחובת הפעלת שיקול דעת עצמאי על-ידי חברי הוועדה.

ועדת חצרנים

ה"וועדה" שהקימה בשעתו ביניש, אינה אלא ועדה חצרנים שנועדה לסייע לה בתפקיד שניכסו לעצמם בהדרגה נשיאי העליון: ראש הרשות השופטת. לא אתפלא לשמוע, כי באמצעות ועדת הסינון יש לביניש עד עצם היום הזה השפעה על המנויים, הגם שאינה נושאת בכל תפקיד רשמי. ביניש אומרת את הדברים מפורשות לעיתון הארץ: "היתרון בוועדת השניים, היא אומרת, הוא בכך ש'אם השופט טוב, ראש המערכת צריך להמליץ עליו ולא חבר כנסת פלוני אלמוני מסיבותיו'. לדבריה, פנייה של שופטים המועמדים לקידום לחברי הוועדה למינוי שופטים פסולה, כמו גם לנציגי לשכת עורכי הדין. 'אנו לא רוצים שיהיו תלויים באיש. יש להם ממונים: נשיא מחוזי ונשיא עליון'". נוהל נכון וראוי היה, שאם שופט שלום הוא שופט טוב - ועדת איתור מקצועית שתפעל בשם כל חברי הוועדה למינוי שופטים ומטעמה, תוכל לאתר אותו באמצעות קריטריונים שיש לגבש, ואזי יש להביא את המועמדים הראויים לוועדה לשם הכרעה ביניהם. כאשר הסינון הוא בשמו ומטעמו של נשיא בית המשפט העליון, משמע שהוא אינו רק חבר בוועדה, אלא בעלי זכות הווטו המעשית בה. זו סמכות שכלל לא הוענקה לנשיא העליון בחוק ואין להעניקה לו. כל עוד יתקיים מצב דברים זה, ישתכנעו השופטים שאינם מקורבים לחצר הנשיא, שהם נפלו קורבן לשיטה פסולה ומפלה, שאינה מותירה להם סיכוי אמיתי לקידום על בסיס כישוריהם. איני יכול לתאר לעצמי משהו שמסוגל להרעיל יותר מכך את האווירה במערכת המשפט, ולהחליש את המוטיבציה של שופטים ראויים היודעים שבשיטה החצרנית אין להם סיכוי לקידום.

רק המועמדים שלהם

למעשה אנו רואים כיצד היתרון המספרי של שופטי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים אינו מספק אותם. באמצעות קורס ההכנה לשופטים ובאמצעות ועדת הסינון, הם הבטיחו שכמעט לא תידון מועמדותו של מי שלא עבר דרך המסננות שבשליטתם. מפעם לפעם נעתרים שופטי העליון למשאלות חברי הוועדה וממנים מועמד שלא היה מועדף עליהם, אולם מדובר בחריגים בודדים. מצב דברים זה חייב להיפסק ויש לעשות זאת בטרם ימונו שופטים חדשים. תמיד תמהתי על שום מה עורכי דין וחברי כנסת כה להוטים להתמנות לוועדה לבחירת שופטים, שהרי השפעת נציגי הלשכה וחברי הכנסת בוועדה אפסית, ודי בשיתוף פעולה בין נציגי הממשלה לשופטי העליון על-מנת להשיג רוב לכל מינוי. כאשר אין לנציגי הוועדה שאינם שופטי העליון אמצעי לאיתור מעומדים ראויים, ממילא פעילותם בהכרח מסתכמת רק בהשגת הטבות לאנשי שלומם. מומלץ לשרת המשפטים וחברי הוועדה שאינם שופטי העליון להתעשת ולעמוד על הקמת גוף איתור מרכזי בו יהיו חברים שופטים בדימוס, עורכי דין מהמגזר הפרטי ואישי ציבור ואקדמיה. גוף זה, שייעזר באנשי מקצוע, יוכל לסנן את כל המועמדים לשפיטה, וכך יוכלו חברי הוועדה לבחירת שופטים לבחור בחירה אמיתית ולא בחירה מדומה שבית המשפט העליון מואיל לאפשר להם.