שיטה חדשה מצאו להם המחבלים במעצר מינהלי הם פותחים בשביתת רעב המבוססת על שתיית מים ואי אכילה של מוצקים מתוך כונה כי הדבר יביא לשחרורם. ואכן לא מזמן שוחרר אחד השובתים רעב וזה הביא לכך שגם עלאן נקט בשיטה דומה. ועם כתיבת שורות אלו גם עלאן שוחרר על תנאי.
אכן השלטונות עומדים בפני דילמה קשה האם לאפשר לו למות ולהפוך לסמל ולשהיד או לשחרר אותו ואז להראות כי אנחנו חלשים. ואולי כל העצירים יפתחו בשביתת רעב.
מוחמד עלאן קיבל את עונשו ועוד איך. אני רוצה לראות אדם שפוי שמוכן לשבות רעב במשך 60 יום ולסבול את הסבל הנוראי הזה עם הסיכון של פגיעה אנושה במנגנון המוח. אבל יש ג'יהדיסטים קיצוניים מסוגו שמוכנים להמיר את חיי הכלא הנוחים שיש להם ברעב נוראי. הרי אחרי שבועיים כולם ישכחו אותו ואת מעשיו.
אומרים האומרים כי אם ניכנע לעלאן מיד תהיה שביתה המונית, ואם כך מדוע זה לא קרה מידית מדוע העצירים המינהליים לא פתחו בשביתת רעב המונית כאות הזדהות עם עלאן משום שכנראה יש גבול לתעלול והם לא מוכנים להיות שהידים. תכנון פיגועים כן גיוס מתאבדים כן, אבל לפגוע בעצמם, עד פה.
ופה יש לתת נקודת זכות לבג"ץ - שהוציא את האויר מהבלון. מחד הממשלה לא רצתה להצטייר כחלשה, ומאידך לא רצתה שימות העציר, בא בג"ץ בתור המבוגר האחראי ופסק התליית הצו המינהלי לתקופה של עד החלמת האסיר, ולאחר מכן הפעלתו מחדש. בכך הוא פתר את הבעיה בשלב זה.
הלקח שצריך להלמד הוא שחכם לא נכנס למצב שפיקח יודע כיצד לצאת ממנו. צריך להפעיל שיקול דעת מקדמי, מתי משתמשים בצו מינהלי, ונגד מי. צריך לשקול מה עושים במצב של שובת רעב, ולא להמתין לימים האחרונים שהחרב על הצוואר.
גם לתקשורת יש מה ללמוד צריך להוריד את המינון של דווחים למינימום על שובת הרעב, כי זה משרת את כל הגורמים הקיצוניים, ומדרבן אותם לעשות עוד ועוד מעשים כאלה.
