לונדון לא מחכה לי

אחד מנאמני מפלגת העבודה הבריטית נחרד מן האלימות האיסלאמיסטית המשתוללת בלונדון. נשאלה השאלה, מדוע אם כך אתה תומך בהגירה חופשית לבריטניה? מדוע ברטוריקה שלך הבריטים רעים, והזרים טובים. תשובתו: זרם הזרים מסייע לי במהפכה. ייתכן שלא יוכל להסתער על הארמון בקינגהאם ולגרש את המלכה, אבל הוא יוכל לשנות את האוכלוסייה, וכך לבצע את המהפכה ולהפיל את השנואים. ומיהם השנואים? לא הקפיטליסטים והאקדמאים והאריסטוקרטים, אלא בני המעמד העובד, בני מעמד-הביניים שיש להכפיפם למהפכה החברתית. כאילו שכל אותם מהגרים נכנסים לארץ ריקה. תמיד נאמר שהמהגרים עושים את העבודות שהמקומיים אינם רוצים לעשות, או גרים במקומות שהמקומיים אינם רוצים לגור. כשגערו בנוער המקומי שהתפלץ עת נכנסו המהגרים לבתים שלידם, בטענה שאלה לא היו מבוקשים על ידו, צעקו הנערים מה פתאום, אנו רוצים את הבתים הללו, אנו גרים בהם, הרשו לנו ונגור בהם בשמחה. אין מקום שבו הטיהור האתני של בריטניה בולט יותר מאשר במזרח לונדון. חבר הפרלמנט פרנק דובסון פנה אל המהגרים מבנגלדש ותימרץ אותם להשמיש את כל השירותים החברתיים הקיימים לטובתם, כעונש הראוי על שנות הקולוניאליזם. דובסון מייצג את הברית שבין השמאל הפוליטי למהגרים, המאפשרת לקיצונים הלבנים להציג את עצמם כאבירי התנועה הבינלאומית הלוחמת, ביחד עם החומים והשחורים של העולם, בשנאת זרים ובקולוניאליזם. הסיפור של מזרח לונדון מאז 1957 הוא סיפור של טיהור אתני בחסות השלטון. מזרח לונדון, ובעיבורה הרשות המקומית טאוואר-המלטס, סבלה יותר מכל חלק אחר באימפריה הבריטית מן ההפצצות של הנאצים. כפרס על עמידתם האיתנה, זכו המזרח-לונדונים (וביניהם יהודים רבים מן המעמד העובד) בהבטחה של מדינת הרווחה מן הלידה עד בית העלמין. מהר מאוד גילו כי הגיעו אל הארץ המובטחת, אבל לא הם העם הנבחר. העם הנבחר ליהנות ממדינת הרווחה הוא נחשול הזרים שהופנו למזרח לונדון. מתברר שהחוב לעולם השלישי בשל פשעי הקולוניאליזם גובר על ההתחייבות הפוליטית למעמד העובד. ליהודים התברר כי אינם רצויים כלל ועיקר, וכשניסו לשחזר את תהלוכת חיילי הגדוד העברי במזרח לונדון, חטפו מכל הבא ביד.

הנפגעים קשה ביותר הם המבוגרים

דיור ציבורי במחיר בר-השגה היה תמיד בידי הרשות המקומית, וחולק על-פי מפתח של קרבת משפחה לדיירים קיימים ואורך ההמתנה של משפחות עובדות. לפתע פתאום בשנות ה-70' של המאה שעברה השתנה המפתח על-פי הנחתה מגבוה. מעתה הדיור יינתן למי ש"זקוק" לו ביותר. אי-אפשר עוד להגיע לראש הרשימה באמצעות סבלנות, עבודה והתנהגות חברתית טובה. ה"נזקקות" של המהגרים הזניקה אותם לראש הרשימה. בנייני הדירות הפכו תוך זמן קצר למושבות של בנגלדשים. עבורם במיוחד, מרובי נשים וילדים, נוצרו דירות של ששה חדרי שינה. הלחץ הסביבתי דחק החוצה את משפחות השוכרים הקיימים שלהם אין משפחה נרחבת כמו לבנגלדשים שדרשו איחוד משפחות. הדרך היחידה שעומדת בפני משפחות מקומיות לבנות לזכות בדיור בר-השגה, היא חד-הוריות. כדי לשמור על הזכאות, נאלצו זוגות רבים לוותר על נישואים כדת וכדין, וזוגות נשואים למדו כי עליהם לחיות בנפרד כדי להגדיר את עצמם "חסרי בית" ולזכות בדיור. זוגות נשואים עם ילדים הפכו לנדירים ואף בזויים. בבתי הספר המקומיים של טאוואר-המלטס, אילפורד וניוהאם הרוב שייך למהגרים. ממשאל שנערך לאחרונה עולה כי אילפורד היא במקום השני מן התחתית במדרג המקומות שטוב לגור בהם בבריטניה. במשאל בין תלמידי בתי-הספר במזרח לונדון יודעים הללו שהביטחון התזונתי הוא מלא, שאם אין לך עבודה תקבל קיצבה, שאם אין לך דיור תקבל שכירות בחינם. ההורים מקבלים קיצבה כספית עבור ילדיהם ההולכים לבית הספר, וזו גדלה ככל שיש יותר ילדים. יותר מרבע מן המהגרים בגילאי עבודה מארצות האיסלאם מובטלים, לעומת כ-10 אחוזים מן המקומיים. בין הגברים המהגרים שיעור הבלתי מועסקים הוא פי-3 משיעור הבלתי מועסקים באוכלוסייה המקומית. זאת בנוסף לשליש מן המהגרים ללא עבודה שהצליחו להשיג קיצבאות נכות למיניהן כולל בשל "מחלות נפש" שנפוצות מאוד אצל נשים מבנגלדש-פקיסטן. ההבדלים הבולטים בהקצאת משאבים ל"נכות" על-פי שיוך אתני מעוררים חשד לשיתוף פעולה עם השלטונות של מערכות הרפואה הציבורית. עוניים של המהגרים אינו שולל מהם את היכולת לשלוח כסף הביתה, מה שתורם לעיוותים גם בארצות המוצא. הכסף המגיע מבריטניה מעודד הגירה נוספת אל המקום העשיר המחלק כסף בחינם, מה שמסייע עוד לטיהור האתני של מזרח לונדון מן התושבים המקומיים. אוכלוסיית מזרח-לונדון זינקה ב-50 אחוז תוך 20 שנה, למרות הגירה החוצה של מרבית המקומיים. עד גיל 11 כשהילדים עוברים מבית הספר היסודי לתיכון, מרבית המקומיים נמלטים. ללא משפחות תומכות, ללא ילדים מן המשפחה המורחבת, וקיומה של תחרות עזה על המשאבים המקומיים, למקומיים אין סיכוי, אלא כילדים לחד-הוריות. כך הוכה המעמד הנמוך הבריטי מכה כפולה: הרס הקהילה והרס המשפחה. לבעלי ההשכלה הגבוהה אין קושי לתמוך בהמשך הטיהור האתני של המעמד הנמוך מן הגזע הלבן. הם עצמם אינם גרים שם, הם חופשיים לנוע, כיוון שאין להם ילדים ואין להם קשר לקהילה מסוימת. כך, הם יכולים לשייך עצמם לקהילה הקוסמופוליטית, ולחיות כמו בחופשה בחו"ל שבה משרתים אותם כל אותם שחומי עור במסעדותיהם המגוונות. לבני העור המתקוממים נגד הטיהור האתני שנערך בהם, זוכים ללעג ולבוז על שום שהם מסרבים להתגורר ליד מי ששונה מהם. הממסד מציג אותם כגזענים, והמאבק היחיד המותר הוא בגזענות הלבנה. דרישות להכלת האחר אינן מופנות כלפי המהגרים המכונסים סביב לאמונה השוללת את הכופרים באמונתם. אם בעבר נדרשו מהגרים להשקיע מאמץ להתאים את עצמם לרוב וליצור איתו קשרים, הרי כיום אין דרישה כזו מן המהגרים, ומי שדורש - ייחשב פשיסט שונא-זרים איסלאמופוב. כבר ב-1998 דיווחו מקומיים על יותר פשעי שנאה כלפיהם מצד הזרים מאשר להפך. הצקות בדיור הציבורי מתויגות על-ידי השלטון המקומי כ"הגנה עצמית" אם המתלונן הוא מהגר, וכ"תוקפנות" אם המתלונן הוא לבן. מקומיים שעדיין זכאים לדיור מוזהרים שיאבדו אותו, אם לא ילמדו לחיות בשקט עם הזרים. הנפגעים קשה ביותר הם המבוגרים, שבחרו ברעיון של מדינת הרווחה במסגרת הקהילה, ואיבדו את הקהילה. את הייצוג הפוליטי שלהם הם איבדו מזמן, כיוון שהמועמדים מזדהים בגלוי עם הזרים. על-פי שיטת הבחירות האזוריות, הרוב המקומי קובע. כתב של ה"אינדפנדנט" בדק את רשימות הבוחרים וראה 150 בעלי זכות בחירה הרשומים בכתובת אחת בטאוואר-המלטס. כיאות לכתב צעיר ונמרץ הוא הגיע למקום, הקיש בדלת של הבית הגדול ושאל את האיש שפתח לו, הלבוש בסגנון המוסלמי, היכן הם 150 בעלי זכות הבחירה המתגוררים בבית. הלה טרק את הדלת בפניו, וכשהסתובב ללכת, יצאו כמה גברים והיכו את הכתב מכות נאמנות. הרמאות בבחירות אצל המוסלמים ידועה היטב ומעוותת את הדמוקרטיה ללא הכר.

הם באו, הם ראו והם כובשים

הסטת כספים למטרות איסלאמיות מקובלת ביותר. כספים שהתקבלו מן האיחוד האירופי לבניית מתנ"ס הוסטו לבניית מסגד. בשיעורים שבהם אמורה להילמד שפת המקור הבנגלית, הפכו לשיעורי קוראן בערבית. תוצאות מבחני הסקר של בתי הספר במחוז ירדו לשפל חסר תקדים, והכל באשמת ההזנחה הגזענית של הלבנים, כמובן. תושבי מזרח-לונדון מוצאים את עצמם ללא ירושה, ללא זכויות, ללא ייצוג דמוקרטי. למרות כל האמור לעיל, זכתה טאוואר-המלטס במעמד של "מגדלור" על הצלחתה ב"שילוב חברתי". הממשלה מאמינה כי יש מה ללמוד ממועצה מקומית שנאלצה לקיים דיונים נפרדים בשל העוינות בין הצדדים. המילה "אפרטהייד" לא נאמרה, כי הפעם הזרים הם שמדירים את הלבנים. נושא הדגל של האיסלאמו-פשיזם הוא ג'ורג' גאלווי המניף את נס האומה האיסלאמית המאוחדת. האיסלאם הבנגלי שעודן במגעיו עם ההינדים והסופים, משנה פניו לאיסלאם ג'יהאדיסטי אלים הדורש את שנאת היהודים ואת השלטת השריעה המוסלמית על שטחי שליטה איסלאמיסטיים. גאלווי תובע להעביר עוד כספים לקליטת מהגרים נוספים במסגרת איחוד משפחות, צעד שדוחה את ההסתגלות של הזרים לעוד דור. משמעות מגמה זו היא החמרה של תרבות הקיום על התמיכה הציבורית והרס המרקם החברתי. בקצב הזה לונדון, תחילה מזרחה ולאחר מכן כולה, הולכת ונהפכת למזרח תיכון חדש שבה גברים צעירים, באמצעות רובים ותינוקות, יוצרים את המהפכה של הציר הירוק-אדום. הם באו, הם ראו והם כובשים. אלה שהביאו אותם ימצאו את עצמם מהר מאוד בין אלו שטוהרו אל מחוץ למולדתם. בינתיים, מי שמשלם את המחיר הם חברי המעמד הנמוך הבריטי, שבנותיהם מהריון מחוץ לנישואין הופכות, באלפיהן, לשפחות מין של הכנופיות האיסלאמיסטיות. כך כותבים מלונדון לפני עשור. היום המצב בלונדוניסטן הרבה יותר גרוע. המחוז שבו רמת האושר היא הגבוהה ביותר בבריטניה הוא מחוז קמברלנד, בצפון מערב אנגליה ליד הגבול הסקוטי. יש לציין כי במחוז ובעיבורו העיר קרלייל, אחוז המוסלמים הוא 0.3. טאוואר-המלטס ואילפורד, שהם כאמור בתחתית הרשימה, מתגאות באגודת הידידות עם ג'נין. טאוואר-המלטס היא ג'נין ד'אנגליה. מארמון באקינגהאם לא תישמע מילה אודות הטיהור האתני הנערך בממלכה המאוחדת, האפרטהייד ההולך וצומח בערים, ההדרה של בני הרוב הלבן, הזמני, מן השירותים שמעניקה מדינת הרווחה. לפחות ליהודים יש לאן ללכת. לאן ילכו האנגלים?

כיהודי, לונדון לא מחכה לי, ואני לא לה

ישראל, כמו כל מדינות המערב, עומדת מול מתקפה של שמאלניה הדורשים להביא זרים ממדינות נחשלות ולספק להם את כל מחסורם על חשבון המעמד העובד והיצרני. או דורשים להעניק לפולשים שכבר הגיעו לכאן מרחבי העולם המוסלמי את ה"זכויות המגיעות להם". השנאה, הבוז, הזלזול שמפגינים השמאלנים כלפי המעמד הנמוך של דרום תל אביב, כלפי הפריפריה שסובלת משכנותם של הזרים, משתווה רק לשנאה האנטישמית שהם מפגינים כלפי המתנחלים בלב הארץ. לשמאלנים עתירי הזכויות לא מפריע שהזרים ישרתו אותם, ינקו את רחובותיהם, יכינו את ארוחותיהם, יחליפו את המצעים במיטותיהם במלונות, ויטפלו בילדיהם במחיר זול בהרבה מזה של המקומיים. התחרות שמציבים הזרים על המשאב יקר המציאות ביותר, דיור בר-השגה, מבטלת כל הישג של ה"חברתיים" בהקמת דיור שכזה. לפיתוי לניצול כוח עבודה זול אי-אפשר לסרב. ההצטרפות של המהגרים והפולשים לג'יהאד הכללי הערבי-מוסלמי המאיים על היהודים מבפנים ומבחוץ, היא לא פחות מסכנה קיומית. השימוש שעושים בפולשים הזרים בשמאל ככלי במשחק הדמוקרטי כדי להשיג את השלטון שהרוב אינו מוכן למסור בידיהם, מעלה ספק בנאמנותם לרעיון הדמוקרטי. כדאי מאוד שנלמד ממה שקורה בבריטניה, כמו בבלגיה, בשוודיה, בצרפת, הולנד, גרמניה וצרפת. עדיף להיות מכונה פאשיסט שונא זרים מאשר להיות מטוהר אתנית. את הטיהור האתני כבר עברנו מכל המקומות הללו, ממצרים ומכל המזרח התיכון, במחיר של 6 מיליון שנרצחו ו-5 מיליון שהוגלו. לפחות כאן אסור שניתן יד לטהור האתני של היהודים מביתם, לא במלחמה ולא בשיח הזכויות.