זר, אילו נקלע בימים האחרונים לישראל, עלול היה להתרשם כי לגבולות המדינה הזעירה, חדר פושע מסוכן ומתוחכם שנמלט מאי השדים, אחד בשם
גל הירש. כה גדולה היא הסכנה, שלראשונה התגייסו אפילו גימלאי כחולי המדים למאמץ הכללי ללכוד אותו.
האמת, כבר היינו צריכים להתרגל להיסטריה הזו. לקניבליזם הישראלי (שלו שותפים כמובן חלק מאמצעי התקשורת). קניבליזם המקדם כל מי שמועמד לאיזשהו תפקיד ציבורי, נגיד בנק ישראל או מפכ"ל המשטרה, ומיד נפתח החיטוט החולני בעברו, המתפרש בערך עד לגירוש ספרד (1492).
אין לי כמובן שום כוונה לשים תחת מטריה זו את מחאת אותם הורים שכולים, הטוענים כי הירש אחראי למותם של בניהם במלחמת לבנון השנייה. מחאתם לגיטימית ומובנת. בדיוק כשם שלא יהיה הוגן להביא בהקשר זה את הודעות התמיכה שהורים שכולים אחרים, מאותה מלחמה, הביעו בגל הירש.
הכוונה בראש ובראשונה להתעוררות ה"ספונטנית" של גילדת מפכ"לי וניצבי עבר במשטרה, חלקם בכירי המשטרה שאינם יכולים לנפנף בצל"שים כלשהם, מעברם במשטרה, וזה רק בלשון המעטה. גילדה שכמעט הכריזה על פוטש, נגד החלטת השר הממונה. קצת מוזר אם זוכרים שמי שהיו האחראים במדינת ישראל, דווקא על תחום אכיפת החוק, נהגו כמו ברפובליקת בננות.
אשר לתקשורת, זו כרגיל במקומותינו תקבע את עמדותיה בהתאם לשיקולים פוליטיים. לכן, בבת אחת נשכחו כל עשרות המאמרים הנלהבים שקראו לחולל הוריקן במשטרה החולה, שלא פחות מ-7 מניצביה נאלצו לפרוש או הודחו בבושת פנים. במקום איחולים למועמד שהסכים להכניס ראשו למיטה חולה, נפתח המצוד המשפטי-תקשורתי אחר גל הירש.
פתאום גם השתרבב לתוך הוויכוח הציבורי השיקול הפוליטי הציני והמוכר: האם המינוי עליו החליט השר לביטחון פנים,
גלעד ארדן, הוא צעד נכון ואמיץ של ממשלת נתניהו, או שכדאי להזדרז ולהטיל בו דופי, כדי לפגוע בממשלה ובעיקר בראשה?
לכן לא מפתיע היה לגלות, כי בראש המאבק נגד המינוי, התייצב
ידיעות אחרונות. שעות ספורות אחרי ההודעה הרשמית של ארדן, כבר פירסם ynet, האתר הדיגיטלי של העיתון, דיווח מגמתי אופייני, שבו הושם דגש על העובדה שהירש פרש מצה"ל בעקבות מלחמת לבנון, ערב פרסום דוח אלמוג, שקבע כי יש להדיחו מצה"ל.
ynet, כדרכו, דאג שלא לבלבל את קוראיו בדיווח שעלול לסתור חו"ח את המידע השלילי. כמו למשל, איזכור הודעתו הבלתי שיגרתית של השופט ד"ר
אליהו וינוגרד (מי שעמד בראש הוועדה שמונתה לחקור את כשלי מלחמת לבנון), הודעה שבה הכריז כי מצפונו נקף אותו, בגלל העוול שנגרם להירש.
ynet גם הקפיד שלא לבלבל את קוראיו עם דיווח, שגם השופט העליון בדימוס,
מישאל חשין, שחקר שלוש שנים את הנושא, כתב לגל הירש דברים דומים.
שלא לדבר על כך שרק החודש, בטקס בו סיים הירש לשרת כסגן מפקד פיקוד העומק, שיבח אותו הרמטכ"ל הטרי
גדי איזנקוט. מעניין, שכאשר מונה הירש לתפקיד, בפברואר 2012, על-ידי הרמטכ"ל דאז,
בני גנץ, לא נשמעו שום תהיות קולניות על המינוי.
שום מקור משפטי (או משטרתי), גם לא הדליף (פתאום) מידע, כי יש מי שבודק/חוקר האם נפל רבב כלשהו בעסקיו הביטחוניים של הירש בגאורגיה, או בטימבוקטו. האם ייתכן שמישהו ידרוש עכשיו מהיועץ המשפטי לחקור את הרמטכ"לים בני גנץ וגדי איזנקוט, הראשון על שמינה ב-2012 את הירש לתפקיד ומחליפו על שחלק לו ב-2015 שבחים על תפקודו השנוי במחלוקת במלחמת לבנון השנייה?!
הכי מצחיק היה לגלות שדווקא ידיעות אחרונות - העיתון שרק לפני כמה שנים ניהל קמפיין למען החזרת
אהוד אולמרט לחיים הפוליטיים, כל זאת גם אחרי שהורשע בפלילים ונדון למאסר - הפך פתאום לרודף הטוהר האולטימטיבי בשירות הציבורי...
כתבת העיתון
סימה קדמון, שהתקשתה להתגבר על הסתירה המביכה הזו, ניסתה להתנחם בגילוי האופייני לה, שמי שבעצם נהנה מכל הסמטוכה שנוצרה הוא...ניחשתם: שנוא נפשה, ביבי נתניהו, מי שלדעתה רווה נחת מהסתבכותו של השר הפופולרי, ארדן. טוב שלפחות הפסיכיאטרים ירוויחו משהו מכל הפרשה הזו.
אלופים במרדפים אובססיביים
באליפות העולם באתלטיקה-קלה שהסתיימה היום בבייג'ינג, זכתה ישראל רק במדליה בודדה (מכסף), בזכותה של אנה האוקראינית, שהפכה לחנה הישראלית החביבה. קשה לבוא אל האתלטיקה הישראלית בטענות. היא פשוט מתמודדת במקצועות הלא-נכונים.
אבל אילו היו נציגינו יכולים להפגין את כישוריהם בענפים כמו למשל: מרדפים אובססיביים אחר כאילו-חשודים, באיתור נוכלים פוטנציאליים בטרם נולדו, או אפילו בפיזור בזק של ענני חשדות בעלי כושר הידבקות גבוה, היה מקומה של ישראל בראש טבלת המדליות - מובטח. ככתוב: "ארץ אוכלת יושביה היא" [במדבר י"ג, ל"ב].
