תקופה זאת מזכירה תקופות גדולות בהיסטוריה. תקופות בהם נדדו עמים שלמים, החליפו מקום, שינו תרבות וגם דת.
לגבי דת אינני יודעת. אבל אין ספק שתקופה זאת תיחרט בהיסטוריה האנושית כתקופה בעלת משמעות רבה של שינוי מקום ואורח חיים של עמים רבים ושונים. עד כמה מהאנושות שתשרוד את התקופה הבוערת הזאת.
אצלנו התחיל הגל כבר לפני מספר שנים עת החלו פליטים סודנים ואחר כך אריתראים ואחריהם עוד מארצות שונות ומשונות לזלוג אל מדינתנו הנאורה, המתקדמת והשופעת רוב טוב. אז היו דיונים מה יעשה בהם ובינתיים הם עושים פה כמעט כבשלהם. ובעצם, טוב יותר מבשלהם.
ועלינו להיות גאים בהומניות ובטוב הלב שלנו.
אך מנגד צצות בעיות רבות אצל אזרחים תושבי הארץ, מוותיקי השכונות, שלא יכלו או לא רצו לנטוש שכונות חלשות ותיקות ועתה מארחים, או אולי בכלל מתארחים בשכונות של פליטים.
לפני זמן מה עלתה שאלה אם יש לקבל כאן גם פליטים סוריים וכמה אם בכלל. וזוהי דילמה מוסרית קשה, כי יש פה עניין של הצלת חיים.
אבל במדינת רוב פליטיה כבישראל יש גם עניין של סכנת חיים - לישראל, לתושבי הארץ הזאת, לאותם שחזרו לכאן לאחר שנות נדודים וסבל ואובדן ועתה שוב נלחמים על חייהם. והנה חלק מאותם אויבים אמורים להיקלט כאן כאזרחים ואולי, מי יודע, להוות רוב בשלב מסוים. רוב מסוכן.
אז שאלת החיים של מי קודמים? האם יש שאלת חיים שכזאת? ומה יעשה עם שאלת המוסריות?
והנה מביאה הגמרא דוגמה לדילמה מוסרית קשה:
"שניים שהיו מהלכים בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותים - שניהם מתים בצמא, שאין המים מספיקים לשניהם, ואם שותה אחד מהם - מגיע ליישוב. דרש בן פטורא, מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו, שנאמר 'וחי אחיך עמך', כלומר יחיה עמך, עד שבא רבי עקיבא ולימד 'וחי אחיך עמך', חייך קודמים לחיי חברך, והלכה כרבי עקיבא" (בבא מציעא סב, עמוד א).
דילמת הפליטים הינה פחות חד-משמעית מזה. אבל גם, בסיפור קיתון המים, אפשר היה לשאול אולי יחלקו, כי ייתכן שיגיע מישהו עם חבית מים - ואין לזה סוף.
ובעניין הפליטים – אין ספק שיש פה דילמה מוסרית הנוגעת לנו, כמדינה בעלת רמה מוסרית גבוהה ביותר.
גם אנחנו היינו פליטים. אבל יש לזכור שכאשר אנו היינו פליטים לא הייתה לנו ארץ משלנו! וחשוב מזה - יהודים לא היוו סכנה לארץ בה גרו. ובעמל רב, בדם ובדמעות הוקמה מדינה ישראל ובאמת אין לנו ארץ אחרת.
ומדינה מחויבת קודם כל לאזרחיה שלה.
הן עדיין יש בארץ תושבים, גם יהודים, שחיים בעוני ובעליבות, בסכנות ביטחוניות ואחרות והמדינה אינה מצליחה לטפל בכולם. וזאת צריכה להיות ראשית ההתייחסות לנושא רגיש זה.
