הברון מינכהאוזן

א. פטפטן

פעם הוצאתי 25 שקל לקניית ספרו של משה (בוגי) יעלון, וקיבלתי תמורה מלאה להוצאה: הקריאה בספרו אוששה את דעתי השלילית עליו, שהתגבשה עוד כשהיה אלוף, והתחזקה בכהונתו כרמטכ"ל. כמו מרבית הפוליטיקאים הזולים אצלנו, משתכר יעלון לנוכח מיקרופון, ומאבד שליטה על פיו. זה קרה לו עוד כשהיה אלוף, וכראש אמ"ן פיזר הצהרות מדהימות - למשל, על אל"ם (מיל') מייק אלדר, ידידי - שלא היה להן שום ביסוס. הח"כים בוועדת חוץ וביטחון שמעו אז את הצהרותיו, והאמינו לו. עד היום לא הביא יעלון אפילו בדל הוכחה לדבריו הנלוזים. וכמובן, אי-אפשר לתובעו לדין על דיבה. על כך תמה ידידי שטוקמן, האם הוא האלוף הראשון, או היחיד, ששיקר בריש גלי לעם ישראל?! והנה בסוף תשע"ה חזר יעלון להרגלו הישן לפזר הצהרות מדהימות וחסרות ביסוס. לדבריו, "יש סבירות של ממש, שהמפגעים משתייכים לקבוצה יהודית קיצונית ביותר, הכופרת בסמכות המדינה, ושמה לה למטרה להבעיר את השטח ולפגוע בנפשות". כרמלה מנשה דיווחה בקול ישראל, ששר הביטחון יעלון הבהיר כי עדיין אין די ראיות, המאפשרות להניח את היד על חשודים בביצוע הפיגוע בכפר דומא [כלומר - עורבא פרח; ובערבית - כלאם פאדי]. יעלון הולך בעקבותיו של הברון מינכהאוזן, שהמציא סיפורים כאלה, המנותקים מהנעשה. כידוע, נשרפו בכפר דומא בחודשיים האחרונים ארבעה בתים, לפחות. בתפילת יום הכיפורים נגיד: "... על חטא שחטאנו לפניך בביטוי שפתיים... על חטא שחטאנו לפניך בדיבור פה... על חטא שחטאנו לפניך בטומאת שפתיים... על חטא שחטאנו לפניך בטיפשות פה... על חטא שחטאנו לפניך בלשון הרע... על חטא שחטאנו לפניך בשיח שפתותינו... ועל חטא שחטאנו לפניך ברכילות... ועל חטא שחטאנו לפניך בשנאת חינם... על כולם, אלוה סליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו...".

ב. בוּרות

זה היה יכול להיות מבדח - כמו התשובות של המועמדות ל"מלכת היופי" על שאלות של ידע כללי. אלא שהפעם התשובות המביכות היו של מורות בישראל, שחשפו בורות נורמטיווית עמוקה ביותר בסקר, שנערך עבור העיתון ישראל היום. העובדה, שהמורות אינן יודעות דבר, אינה מפתיעה. נוכחתי בעובדה המרה במהלך השנים, שילדיי עברו את מערכת החינוך הנלוזה שלנו. מעט חריגות הייתה ברמה הנמוכה למדי של מוריהם; והם דווקא למדו בבתי-ספר יוקרתיים ונחשבים. המורות הבורות הן תוצר של מערכת החינוך ושל החברה הישראליות, המקדשות את הבורות. ובינינו - טובי הנוער אינם מגיעים למכללות להוראה (שספי הכניסה אליהן מהנמוכים ביותר שאפשר להעלות על הדעת), ובידיהם, בסופו של דבר, אנחנו מפקירים את ילדינו ואת נכדינו.

ג. בלתי-בטוח

מערכת הבחירות האמריקנית קיבלה השנה תבנית מפתיעה למדי, אך דבר אחד ברור: אובמה - השחור הראשון בבית הלבן והנשיא האיסלאמיסט הראשון בארצות-הברית - שכנראה, היה הנשיא הגרוע ביותר מאז מלחמת האזרחים, הצליח לממש את כוונות מממניו, והפך את העולם למקום הרבה פחות בטוח, והמעיט מאוד בערכה של ארצו. כפי שאומר ר', ידיד, "קיפל את הדגל האמריקני בכל מקום". אין פלא, שאובמה קיבל על מעט הבל-פה, שפלט בססמאות שדופות, את פרס נובל לשלום, הניתן בידי הפרלמנט הנורווגי, בעיקר, לחבורה די מוזרה של הורסי עולם. קשה להבין את האמריקנים, שבחרו באובמה מחדש לכהונה. נוטים להסביר זאת בטעויות חמורות של מיט רומני, שהתמודד נגדו (כמו טעויותיו של ג'ון מקקיין, שהתמודד מולו ארבע שנים לפני כן). קשה מאוד להבין את היהודים האמריקניים, שבחרו נשיא אנטישמי מוצהר ובוטה. הם הצביעו בהמוניהם לבחירתו מחדש, למרות שכבר בכהונתו הראשונה הקיף את עצמו ביהודים ובגויים עוכרי ישראל, וניהל מדיניות אנטי-ישראל בוטה. אם איני טועה - יצביעו היהודים בהמוניהם עבור הילרי קלינטון החמוצה, שאינה טובה מאובמה לארצות-הברית ולנו. בארצות-הברית נהוג להגיד, שהיהודים פתאים, שיצביעו עבור גם מקל של מטאטא - ובתנאי שירוץ תחת דגלה של המפלגה הדמוקרטית (ואני יודע, שבחוגים למדעי המדינה בארצות-הברית מתרוצצת גרסה הרבה יותר גסה של אמרה זו ...). במזרח התיכון נהוג להאשים את האחר בצרות, שפוקדות אותו חדשים לבקרים. הפליטים, הנוהרים לאירופה, כדי להורסה ולקעקע את תרבותה, מאשימים בצדק את ארצות-הברית בהוותם. בעשור וחצי הראשון של המאה ה-21 הצליחו האמריקנים להרוס בשיטתיות כל משטר יציב במזרח התיכון באסטרטגיה מוזרה וברעיונות בלתי-אפשריים. תוצאתם - מהומה אדירה, שמפרה את המאזן העדין, שהושג בקושי בסוף המאה העשרים. ואל תגידו לי, שזו אינה מדיניות מכוונת של מי שמימנו את ריצת אובמה לנשיאות.

ד. לא כולנו פליטים

במסגרת המנהג החביב להכות על חזה האחר, יש הטוענים, כי אנחנו צריכים לפתוח את שערי הארץ לפליטים ולמהגרי עבודה - בעברית מדוברת ומדויקת, מסתננים - הרוצים ליהנות מהשפע שיצרנו כאן. אחת הססמאות הנפוצות בדמגוגיה זו, "כולנו פליטים ובני פליטים". איני פליט, אלא בן הארץ הזה, שאבותיו גורשו ממנה בכוח הזרוע. סבי ואבותיו חלמו לשוב לכאן, והתפללו ללא הרף בכל מקומות גלותם לשיבה ארצה. "תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ...". כך אמרו יחד עם מיליוני יהודים שלוש פעמים ביום מאות שנים בברכה העשירית של תפילת עמידה. אבי ואחיו הגשימו את חלומם, לפני יותר משמונים שנה - הרבה לפני ששארית המשפחה הפכה לפליטים, ורובה עלה ארצה, אחרי מלחמת הקוממיות. הם עלו ארצה, ולא היגרו אליה. בעברית יהודי, שמגיע ארצה, עולה; ומי שעוזבה - יורד. יש במעבר יהודים לארץ-ישראל עלייה רוחנית, והדבר נטוע בנאמר בתורה: "...וכל הארץ באו מצריימה לשבור אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ" (בראשית מ"א, נ"ז). והמקרא ממשיך: "... ויאמר יעקב לבניו ... הנה שמעתי, כי יש שבר במצרים. רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות. ויירדו אחי-יוסף עשרה לשבור בר במצרים ..." (בראשית מ"ב, א'-ג'). מעניין, שדווקא מי שרוצים להסיר ממדינת ישראל את הגלימה היהודית, ולהופכה למדינת כל-תושביה, מחקו ממילוניהם את המונח "עלייה". הרבה רוצי-טוב ועוד יותר חורשי-רע מקרבנו רוצים לפתוח את שערי הארץ לרווחה בפני הפליטים. אחרי מלחמת הקוממיות, הרשה דוד בן-גוריון לאלפי ערבים לשוב ארצה; ומנחם בגין קלט בארץ כמה מאות פליטים מוויטנאם. אלו היו מחוות סמליות, שאסור בתכלית לחזור עליהן כעת - פן נוצף במסתננים. זו ארצנו, ואיננו מתכוונים לחלוק אותה עם אחרים - גם אם זה נשמע רע באוזניים הרגישות של יפי-הנפש.