אנו חיים בעידן של אוטוסטרדת מידע. כל מי שרוצה יכול לכתוב / לצייץ / להציג / להביא לידיעת הרבים / לפרסם איזשהו הגיג, אמונה, דעה, סיפור, תמונה, סרט, עיוות באמצעות פוטושופ או עריכה מכוונת שכולנו עדים להם כמה פעמים ביום, מעשה שהיה או לא היה. כל מאן דהו יכול לעשות זאת בנקל וכולנו חשופים לשטף הגואה הזה.
רבים מאיתנו ערים ועדים לעובדה שבנושאים המוכרים לנו, מרבית השטפון הזה אינו ראוי לפרסום, אך בהעדר מסננות מתאימות (השכלה מתאימה, מקצוענות בתחום, יכולת לבדוק את הדברים מקרוב), אנו נוטים לקבלם כתורה למשה מסיני (כתוב בעיתון, אמרו ברדיו, ראיתי בטלוויזיה).
מישהו לחץ על כפתור עצירת חרום ומאות נסו על נפשם, אחדים נחבלו ואחרים סבלו מחרדה, הגם שכְּלוּם היה שם.
שנית: בכל דברי להלן אתייחס אך ורק ליצרנים וספקי מזון מקצועיים, ישרים והגונים העושים את מלאכתם נאמנה ואינם סוטים מן החוקים והתקנות וההמלצות שקבעו המומחים וקובעי המדיניות (משרדי החקלאות והבריאות; גופים רשמיים של ארגוני מדינות כמו הקהילייה האירופית, ארצות הברית של אמריקה, ועוד). כל הדברים שאביא להלן מסתמכים על מקורות בדוקים ומהימנים (עיתונים מדעיים בהם כל מילה נבדקת ונשקלת בשבע עיניים על-ידי ברי סמכא; פרסומים של אגודות מקצועיות; פרסומים של ה-FA O ועוד, רבים רשמיים.
במקצוע בו אני עוסק מקובל שאם חיפשת משהו ומצאת והוכחת שהוא קיים או שאינו קיים, סביר שהוא קיים/לא קיים, בהתאמה (אלא אם או עד שמישהו יוכיח אחרת). אם חיפשת ולא מצאת ולא הוכחת שמשהו קיים, אין בכך הוכחה מספיקה לטענה שאינו קיים, אלא עובדה שלא הצלחת למצוא.
התשובה לשאלתך טמונה בבסיס העובדתי: אין הוכחה מבוססת שאני מכיר המעידה כי מזון הקרוי אורגני, תורם לבריאותנו במשהו יותר ממזון זהה שגדל בשיטה הקרויה קונבנציונלית (שהרי מרבית המזון שכולנו אוכלים הוא אורגני בהגדרה, אך כולנו צורכים גם מזון ומשקה שאינם אורגניים כמו מלחים ומים החיוניים כל-כך לפעילות החיים בגופנו).
לשאלתך: מספר גדול של חוקרים ברחבי העולם חפשו ומדדו והשוו בשיטות בדוקות וראויות את התרומה הייחודית של מזון שגודל בשיטה הקרויה אורגנית לזו הקונבנציונלית ולא מצאו (בשוליים נמצאו הבדלים קטנים ברמות הזרחן והחנקן האחד גבוה במזונות שגודלו בשיטה קונבנציונלית והאחר בשיטה הקרויה אורגנית).
ההבדלים שוליים ואין לממצא זה ערך תזונתי/בריאותי. כל הדברים הללו (העדר הבדלים) פורסמו בעיתונות המדעית הטובה ביותר; בדוח מיוחד שנכתב לעיונו של הפרלמנט הבריטי, בפרסומים של אגודות מקצועיות של תזונאים/תזונאיות, בפרסומים של FAO, ועוד.
בכל שיחה/עיון/דיון/ויכוח בנושא הזה, צפה תמיד ועולה שאלת חומרי הדישון וההדברה. לכך יש שני היבטים: סביבה ובריאות.
לגבי הסביבה, נהיר כי השימוש בשיטה הקרויה אורגנית גורמת לזיהום סביבתי רב מזו של השיטה הקונבנציונלית וזאת בשל הכלים ואחדים מן החומרים הטבעיים המשמשים את החקלאות הזו (חריש, זבל אורגני), ובגלל האיסור שאוסרת האמונה הזו להשתמש בכלים ובחומרים אחרים.
לגבי שאריות השפעתן על הסביבה ובריאות:
דשנים וזבלים - דוגמה אחת: שתן של פרה (ושל אדם ושל יצורים רבים אחרים) מכיל מלח מומס הקרוי שתנן (urea) המשמש לסילוק אמון מגופנו. חומר זה מתפרק בקרקע ומספק חנקן (אמון) לצמחים.
כבר ב-1828 פותח תהליך תעשייתי לייצור מעבדתי של שתנן על-ידי הכימאי הגרמני פרידריך ולר (שהפריך את התיאוריה ששררה וגרסה כי היסודות הכימיים המרכיבים אורגניזמים חיים שונים במהותם מאלה המרכיבים את החומר הדומם. ולר הניח בכך את היסוד לכימיה האורגנית). השתנן המיוצר בתעשיה (בשמו הלועזי אוריאה המגיע לידי החקלאי כמלח מוצק שצריך להמיס במים) משמש הרבה בחקלאות הקרויה קונבנציונלית ואינו שונה בהרכבו ובאיכותו משתן הנאגר ברפת (למעט העובדה שהשתן מגיע כנוזל המכיל את המלח) המשמש בחקלאות הקרויה אורגנית.
כמות החנקן הנדרשת על-ידי הצמח, תלויה בקצב התפתחותו, בגילו הפיסיולוגי ובתנאי הסביבה, בלי קשר לאידיאולוגיה של המגדל. לפיכך, כאשר שני מגדלים מספקים כמות מיטבית (זהה) של שתנן/אוריאה לאותו מין צמח באותם תנאי גידול - התוצאה דומה. הצמחים זקוקים גם ליסודות נוספים (זרחן, אשלגן ועוד יסודות קורט רבים). לכן מגדלים בשיטה האורגנית אינם מסתפקים בשתן, אלא מזבלים את שדותיהם בזבל (תוצרי ההפרשות המוצקות שנאספים ברפתות/לולים) ואילו המגדל בשיטה הקרויה קונבנציונלית מספק את אותם יסודות עצמם כמלחים.
המגדל בשיטה הקונבנציונלית יודע לסנכרן את כמות הדשן המפוזר בשדה על-פי הדרישה (קצב ההתפתחות) של הצמחים כפי שהיא מתקיימת בפועל (נמדדת על-ידי בדיקות שוטפות של דגימות עלים). המגדל הזה יפעל לסנכרון מלא בין צורכי הצמח הגדל לבין הספקת דשנים כך שלא יווצרו מחסורים, ומשתדל ככל יכולתו המקצועית שלא יוותרו עודפים (חבל על הכסף). המגדל בשיטה הקרויה אורגנית, מספק את צרכי הצמחים על-ידי זבל רפת/לול שנדרש להצניעו בקרקע לפני הזריעה/שתילה. אין אפשרות לסנכרן בין כמות הזבל (הניתנת בעודף מחשש למחסור), קצב פירוקו ותוצריו לבין דרישות הצמח. לכן נשארים בקרקע עודפים וכיוון שהזבל ממשיך להתפרק לאחר שהגידול סיים את חייו, יודחו אותם עודפים עם מי הגשמים ויחלחלו אל מי התהום.
שאריות חומרי הדברה במזון:
1. צריך לדעת, כי כל החקלאים, בלי הבדל באמונתם, משתמשים בחומרי הדברה.
2. כל האמור להלן מתבסס על ההנחה שמדובר אך ורק במגדלים מקצועיים ישרי דרך.
כל חקלאי משתמש בעבודתו בכל הכלים שעומדים לרשותו לייצור אופטימלי של היבול. החקלאי יפעל להשגת יעדיו בכל הכלים היעילים, המותרים לשימוש.
אישור השימוש של חומרי הדברה תעשייתיים, מותנה ברגולציה ופיקוח דומים מאוד לאלו של תרופות. לומדים את תכונותיו של החומר, את אופן פעולתו, את משך חייו, מה תוצרי הפירוק שלו (בסביבה ובתוך האורגניזם המטופל), מה השפעותיהם על הצרכן, מה דרך ותוצרי הפירוק שלהם עד להעלמם. אי-אפשר לטעון שקיים מצב של אפס טעויות [ראו מקרי תאלידומיד, ויוקס (VIOXX) ותרופות אחרות], אך מספרן בטל בששים בהשוואה לארסנל הטיפולי המצוי בידי הרופא.
כל החקלאים (קונבנציונליים ואורגניים כאחר) ישתמשו בכלים חקלאיים יעילים המותרים לשימוש בשיטה הקרויה אורגנית, למשל: זנים עמידים למחלות שאינם זקוקים לטיפולי הדברה, למשל: רשתות צפופות החוסמות פיסית את חדירתם חרקים מסוימים אל תוך בתי הגידול, למשל: מלכודות צבע, וכך גם חיטוי סולארי, ועוד), אין חקלאי קונבנציונלי מקצוען שיחליט לוותר על רשתות ויעדיף הדברה. כך שכאשר ישנם כלים יעילים הם משמשים את כולם.
כאשר חסר כלי כזה, יבחר החקלאי בחומר היעיל ביותר העומד לרשותו. הכלי היעיל מיוצר בדרך-כלל בדרך כימית ומותר לשימוש לאחר שעבר את כל שלבי הבדיקה בדומה לתרופות, שמשך חייו ידוע (ימים בודדים) ויקטוף את התוצרת החקלאית רק לאחר שהחומר התפרק ונעלם.
החקלאי הקרוי אורגני, משתמש בכלי היעיל ביותר העומד לרשותו, למשל: קילטור להדברת עשבים (הפוגע קשה בסביבה ומזהם אותה בשל השימוש החוזר בטרקטור) במקום שימוש בקוטלי עשבים. החקלאי הזה משתמש בעיקר (אך לא רק) בחומרי הדברה שמוצו מצמחים. רבים מחומרים אלה לא נבחנו ולא נבדקו ומשך חיים ומסלול פירוקם ותוצרי פירוקם אינם ידועים. כאשר בודקים לעומק, מוצאים לעיתים שיש בהם סכנה של ממש. אני חוזר ואומר, כי מדובר באנשים הגונים וישרי דרך שמשמשים בכלים שהתירו את השימוש בהם, אך הכלים הללו נבחרו בשל האמונה ורבים מהם ללא בדיקה מעמיקה כמו זו של מוצרים תעשייתיים.
צריך לאמר לזכותם של בעלי האמונה הזו הקרויה חקלאות אורגנית כי העלו לסדר היום והביאו את נושא הסביבה למודעות הציבור ואת הדרישה להפחתת השימוש בחומרים כימיים (החומרים המשמשים בחקלאות אורגנית גם הם חומרים כימים). אכן, מושקעים מאמצים רבים בפיתוח כלים פיסיקליים (צבעים, רשתות, חיטוי סולארי, הטעיה באמצעות ספקטרום האור, ועוד) וביולוגיים (עמידויות מורשות). למרבה האירוניה קיימת בקרב ציבור בעלי אמונות שונות והדיוטות התנגדות לצמחים שהחדירו בהם עמידות בכלים מולקולאריים. הכלים היעילים מתוך אלה (פיסיקליים, ביולוגיים) משמשים את כל החקלאים ללא הבדל באמונותיהם.
אחרון ולא חביב, היעילות של אותם חומרים המותרים לשימוש בחקלאות הקרויה אורגנית אינה מספיקה כדי להגן על התוצרת מפני כל גורמי המחלות והמזיקים, ויש בין השורדים שלא הוכחדו שורה של מיקרואורגניזמים כאלה המפרישים רעלנים (מיקוטוקסינים ואחרים) שכדאי להימנע מהם. הזכרתי את האפלטוקסין, אזכיר את פטולין ואת פיומוניזין, ולא אוסיף.
לסיכום, אדם באמונתו יחיה וכל אחד יבחר את סוגי מזונותיו על-פי אמונתו (טבעוני, צמחוני, רק דגים בימי ששי, כשר, אורגני, חלאל, וכד'), וזה בסדר. אך התשובה לשאלתך "עד כמה מבוססת הסברה כי ירקות אורגניים בריאים יותר?" היא שככל שאני מכיר את המקורות שציינתי (פרסומים מדעיים, פרסומים רשמיים, פרסומים על-ידי גופים אמינים ברי סמכא) הסברה הזו אינה מבוססת ואינה נכונה. אין בכך כדי לשלול את האפשרות שברבות הימים יעלה ויבוא מאן שהו ויוכיח כי כך הדבר. עד עתה, לא מוכרת לי הוכחה כזו.
