יצחק נבון המנוח היה נשיא אהוב במרוצת חמש שנות כהונתו (1978-83). הוא ידע לתקשר עם בני שיחו בגובה העיניים, והיה תמיד בן שיח חביב, איש רעים להתרועע.
לי אישית הזדמן לפגוש בו יום אחד לאחר בחירתו. הוא בחר לפתוח את כהונתו מיד לאחר בחירתו, ביום ב', כ"ב באייר תשל"ח (29.5.78), במהלך ציוני-לאומי מבריק: ביקור ממלכתי במושבים אביבים ודוב"ב שבגבול הלבנון. זה לא היה ביקור חטוף של לצאת ידי חובה. הוא אפילו לן בבתי התושבים. הם קיבלו אותו בחום והוא גמל להם באהבה.
נשלחתי כעיתונאי צעיר ללוות את הביקור הממלכתי. למחרת מוקדם בבוקר חזרתי. כשהתייצבתי בפתח בית המשפחה המארחת, נדהמתי למצוא את האזרח מס' 1, לבוש פיג'מת פסים, שקוע בשיחה עם מארחיו, גם הם בפיג'מות. האווירה הייתה טבעית לחלוטין. כעבור שעה קלה, הסבו כולם לארוחת בוקר פשוטה. "רק אל תצלמו אותי בשעת האוכל", התחנן בפני הצלמים. "זה מתקבל נורא".
נבון אכן היה ראוי לכל הכתרים שנקשרו לראשו. אבל מידה אחת נשכחה – טהרנות יתר, שהוציאה דיבתה של ישראל בעולם, בפרשה שניתן למצותה בשלוש מלים: ערבים הרגו ערבים. תופעה שימיה כימי עולם, וכשנים קדמוניות.
תזכורת: קיץ 1982. מלחמת לבנון הראשונה. ישראל שקועה עמוק בבוץ הלבנוני. בתמיכתה השקטה נבחר בביירות (23.8.82) נשיא לבנוני פרו ישראלי, נוצרי, באשיר ג'ומאייל. שבוע לאחר מכן, נפגש (1.9.82) בנהריה עם ראש הממשלה בגין ושר הביטחון שרון, לשיחות שלום ראשונות. שבועיים אח"כ (14.9.82) נרצח בידי מוסלמים.
לבנון הייתה תמיד בעלת מסורת עקובה מדם של מלחמות אזרחים, בין נוצרים ומוסלמים. דָאמור, תל אל-זעתר ועוד, היו תחנות עקובות מדם ערבי במסעות הרצח שעיקרם: ערבים רוצחים ערבים. יומיים לאחר רצח ג'ומאייל, פשטו, כמיטב המסורת, פלאנגיסטים ערבים-נוצרים על מחנות סברה ושתילה (16-18.9.82), וטבחו ביושביהם. כעבור יומיים הותירו בשטח 460 גוויות של ערבים-מוסלמים. שוב ערבים הרגו ערבים. מאז ימי "וְעַל חַרְבְּךָ", שנקרא השבת בפרשת השבוע תולדות, ועד ימינו, לא התעדן דבר בתחום זה. תרבות החרב הברברית ("דת מוחמד בסייף"), עדיין קובעת את הליכות המזרח התיכון.
אבל בפרשת סברה ושתילה, ניתן היה להטיל בוץ על הישראלים. עצם נוכחות צה"ל בלבנון הספיקה לתקשורת הבינ"ל ולדיפלומטיה העולמית, להאשים את ישראל באחריות לטבח. בסיפור המצמרר התערב הנשיא נבון, בגיבויים של אישי שמאל ויפי הנפש מהימין, ודרש אולטימטיבית ועדת חקירה בראשות שופט.
ראש הממשלה בגין התנגד. אבל נבון, שחבש אותה שעה את כובע המפא"י'ניק האופוזיציונר, דרש, כנראה מטעמים מוסריים טהרניים, חקירה סמי-משפטית, ואגב כך שכח שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. עמדתו הטהרנית הובילה את העולם להבין, שאפילו נשיא מדינת ישראל מתקומם נגד 'אקיבוש'.
הוועדה שהקים בגין, בראשות השופט יצחק כַּהַן ולצידו
אהרן ברק והאלוף (מיל') יונה אפרת, פסקה אומנם שאין הוכחות למעורבות ישראל בטבח, אך קבעה שבמהלכו נודע לקציני צה"ל שערבים רוצחים ערבים, והם לא פעלו בנחרצות להפסקת התופעה הטבעית הזו. הכתם דבק בישראל.
היום, במבט לאחור ממרחק של 33 שנה, נראה סיפור סברה ושתילה, טיפה מיקרוסקופית בים הדמים הערבי. זו דרכו של המזרח התיכון הישן. מה שאירע בסברה ושתילה, הוא פסיק, יחסית לשפך הדמים היומיומי בסוריה ועירק, באלג'יריה ובלוב, ובשאר ארצות ערב הטובעות בדם רוצחים שרצחו את אחיהם. ולמי אכפת? התקשורת הטַהֲרָנית העולמית התרגלה. גם המדיות של השמאל הקיצוני חדלו לדווח על מרחצי הדמים: לא הארץ וידיעות, לא ערוץ 2 ו
ערוץ 10, לא גל"ץ ולא קול פלשתין. זה כבר לא חדשות. כשיפסיקו לרצוח, תודיעו להם.
למישהו אכפת שמתחילת 'אביב העמים' הערבי בינואר 2011 ועוד היום נרצחו למעלה מרבע מיליון ערבים בידי ערבים? לא ייאמן: רק בנובמבר הנוכחי, נשחטו בין ה-1 ל-8 בו כ-2,200 ערבים בידי ערבים. מישהו התחלחל? התפלץ? צייץ? עולם כמנהגו נוהג: רק ב-1 וב-2 בנובמבר השנה נרצחו 666 ערבים בידי ערבים, 206 יותר מאשר ביומיים של סברה ושתילה, והעולם שותק. הנתונים מזעזעים: 311 נרצחו ב-1 בנובמבר; 355 ערבים ב-2 בחודש; 221 נרצחו ב-3 בו; 206 ערבים ברביעי בנובמבר; 368 בחמישי בחודש; 245 ב-6 בנובמבר; 358 ערבים ב-7 בחודש; ו-148 ערבים בשמונה בנובמבר (מקור ופירוט יומי וחלוקה לפי מדינות: ד"ר יוחאי סלע, ב-THE MIDEAST FORUM).
באוקטובר החולף קטל הטרור האיסלאמי למעלה מ-11,000 הרוגים, רובם המכריע מוסלמים. ב-2014 רצחו איסלאמיסטים 137,576 בני אדם, רובם ערבים; ב-2014 - 91,110 נרצחו; ב-2012 - 59,232; ב-2011 – 40,134; ובסך-הכל מאז תחילת 'האביב הערבי' כמעט 300,000. מן הסתם, גם במרחץ הדמים הזה אשם 'אקיבוש'. אלא מה?
הו, הו, כמה תמים היה אז הנשיא נבון, כשאיים במשבר חסר תקדים, רק בגלל שערבים רצחו ערבים על-פי מסורת "עַל חַרְבְּךָ". כמה פאטתי.
