אירופה שקופה כ(ליל) הבדולח

במלאת 77 שנה לליל הבדולח הגרמני שהתרחש בין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 (אותו ליל בדולח שאחריו, רק להזכיר, שום מדינה אירופית לא ניתקה את יחסיה עם גרמניה), ונוכח העובדה שיהודים לא יכלו להשתתף בציון ליל הבדולח בשוודיה מחשש לבטחונם, הכריז האיחוד האירופי על ליל בדולח, לכאורה מנומס מעט יותר, שוב רק כלפי יהודים. יש כ-100 טריטוריות במחלוקת ברחבי העולם (כולל באירופה עצמה, כמו הטורקים בקפריסין ועוד), יש טיהור אתני של נוצרים ברשות הפלשתינית, יש סחר בנשים, עבדות ורצח המוני של מוסלמים שאינם מוסלמים מספיק (שלא לדבר על נוצרים ולא-מוסלמים אחרים) ברחבי מה שהיה פעם הסהר הפורה. ויש כמובן גם קריסה של המדינה המודרנית של אתאטורק בטורקיה של ארדואן. אבל מכולם בחרו האירופים הללו לסמן את העם שסומן ועונה והוחרם ללא תקדים וללא שחזור בהיסטוריה העולמית. ההיסטוריה תזכור לדראון את אלה שקיבלו החלטה אומללה זו כממשיכי דרכם של גדולי האנטישמיים האירופיים. על-אף כל מה שהעבירה אירופה את היהודים במשך מאות רבות של שנים, שהגיע לשיא ברצח העם המזוויע ביותר שידעה האנושות שחלק לא מבוטל מתושביה נטלו בו חלק, בחרה שוב לסמן מוצרים של יהודים. זוהי אותה אירופה שבימים הקשים ביותר של מלחמת יום-כיפור לא רק שסירבה לאפשר למטוסי סיוע של אמריקה לתדלק על אדמתה בדרכם לישראל, אלא הגדילה לעשות ולא איפשרה למטוסים אלה אפילו לעבור בשמיה בדרכם לישראל. הרכבת האווירית האמריקנית טסה בקו האווירי בין אירופה לאפריקה ותדלקה באיים האזוריים של פורטוגל. דווקא פורטוגל, שהייתה אז דיקקטורה צבאית, היא שסייעה לישראל ולאמריקנים; לא הדמוקרטים הנאורים והמוסריים של אירופה. רק שלוש שנים קודם לכן (ב-7 בדצמבר 1970) ירד זוכה פרס נובל לשלום הקנצלר הגרמני וילי ברנדט על ברכיו מול האנדרטה לציון הלוחמים של מרד גטו ורשה ובכה כילד כאקט של בקשת סליחה. הוא אמר אחר כך, כי נוכח כובד משקלם של ההיסטוריה והמקום, זו הייתה המחווה היחידה שהיה מסוגל לה. זה אותו הקנצלר שאחר כך סירב לסייע לאמריקנים ולהרשות להם לתדלק בגרמניה בדרכם לסייע לניצולים של אותה שואה שהמיט עמו על היהודים ... זוהי גם אותה אירופה שבמשך 3 שבועות נוראיים של מאי 1967 לא באה לעזרת ישראל הנצורה והמאויימת, למרות הבטחותיה כי "לעולם לא שוב". ואז לא היו "שטחים" שהם כידוע מקור כל הבעיות. זוהי גם אותה אירופה שרצה רק עכשיו ב-2015 לזרועותיה של אירן האנטישמית אשר 77 שנה לאחר הלילה ההוא, מאיימת לבצע פתרון סופי נוסף ואחרון ליהודים. האירופה הזו... התגובה הציונית ההולמת להכרזה של האיחוד על סימון מוצרים היא הודעה על ניתוק כל קשר עם הקוורטט ועל ניתוק כל מגע עם נציג האיחוד בישראל. למדינת ישראל אסור לשתוק על ליל בדולח אירופי נוסף. היום אנו יכולים לעשות זאת, ולא בזכות אירופה אלא למרות אירופה! המציאות היא שסימון המוצרים מיהודה ושומרון יפגע בעיקר בפלשתינים קשיי יום ותסב להם עוני וסבל. אך זה רק יאיץ תהליכים שכבר מתרחשים בישראל. כבר עתה היצוא המתוחכם הישראלי הוא בעיקר בתחומים של רכיבים קריטיים הנמצאים בתוכנות, חומרות או מוצרים תעשייתים. מגמת הייצוא משתנה, וזה מתרחב ומעמיק דווקא לשווקים במזרח, ובכלל זה להודו וסין. הסימון גם יאיץ מגמות של תיעוש ותחכום מוגבר בישראל. על כן, יותר משההחלטה של אירופה האנטישמית מסמנת מוצרים, היא מסמנת סוף לתקופה ביבשת, והסימנים לכך משוודיה וגרמניה ומקומות אחרים הולכים ומתחזקים. כך, מדיניות ההגירה שהנהיגו גרמניה ושוודיה מעוררת זעם ברחובות אירופה. רק לפני שנה שרת החוץ השוודית, זו בעלת הקריירה בביורוקרטיה של האיחוד האירופי, השיאה עצות לישראל אודות מה נכון ומה לא. יש לה הנוסחה, היא אמרה. אבל לפני מספר ימים היא הודיעה כי שוודיה בקריסה נוכח מדיניות ההגירה, מה שלא הפריע לה שוב לפני מספר ימים להשיא עצות לישראל. השינוי באירופה יגיע מהר יותר ממה שמבינים מנהיגיה הנוכחיים, ואיתו תישטף גם הזוהמה של החלטה מבישה זו. רק השם הרע לאלה שקיבלו אותה ייזכר - אותו כבר לא ניתן יהיה למחוק.