ביקוריהם של נתניהו והרצוג התקיימו במקביל בארה"ב. נתניהו התנהל בפייסנות מול הנשיא אובמה ושר החוץ קרי. אלה התבקשו להגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל. התמורות המצופות הן בתחום המדיני-פלשתיני. זאת כדי לתרום לייצוב ולהרגעת המזרח התיכון. ביבי הכריז על נכונותו להסדר חד-צדדי עם הפלשתינים, שישמור על הפרמטרים הביטחוניים של ישראל כדמוקרטיה מתגוננת. במקביל הכריז נתניהו בנאומו בכנס הפדרציות היהודיות בארה"ב על הכרתו הרשמית ברפורמים ובקונסרווטיבים כחלק בלתי נפרד מהיהדות והציונות. זאת למורת רוחם של השותפים החרדים-אשכנזים בקואליציה ה-61 שלו. נתניהו מבין שיש להגיע לשיתוף פעולה עם הוואקף הירדני ובית המלוכה הירדני על הסידורים הביטחוניים ההדוקים בהר-הבית, כולל מצלמות אבטחה, כדי למנוע אפוקליפסה קטסטרופלית. הכל תוך ריסון הקיצונים המשיחיים בימין הישראלי ובליכוד - בדמות יהודה גליק. כל זאת עקב לחץ בינלאומי ופנים-ישראלי. כדי להגיע לכך יש לנקוט בצעדי מנע מקדימים שהם בחזקת "עוז לתמורה בטרם פורענות". יש לרסן את החורגים הקיצוניים המשיחיים בימין המתנחלי והלא-מתנחלי. המודעות לריסון הקיצוניים גוברת בעולם המערבי בעקבות אירועי המגה טרור בפריס ב-13.11.2015. אלה מגבירים את המודעות למדיניות נחוצה של "דמוקרטיה מתגוננת". ח"כ חיליק בר מזכ"ל ה"עבודה", שהוא המועמד המוביל לראשות החוג להתנעה מדינית במפלגה ושהוא גם יו"ר השדולה לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי בכנסת, פרסם לאחרונה מתווה מוסכם על יצחק הרצוג לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ונקיטת צעדים לייצוב אופק מדיני והתנעה של התהליך המדיני. מתוכנן מושב מיוחד של ועידת מפלגת "העבודה" כדי לדון בכך. המתווה מוצג גם בפורומים בינלאומיים כמו: הפרלמנט האירופי. התוכנית מדגישה: "כן לשתי מדינות ולא למדינה דו-לאומית - שומרים על ישראל ונפרדים מהפלשתינים לשלום". האמור לעיל מצביע על הכשרת הלבבות לממשלת אחדות ממלכתית פרגמטית בדרך האמצע, שמהלכים להקמתה ייצאו לדרך לאחר אישור תקציב 2015-2016, וסיום פרשת "נובל אנרג'י". ממשלה זו חיונית כדי לייצב את המזרח התיכון בהקשר הארץ-ישראלי: ישראל-ירדן-פלשתין. כל זה ייעשה לפי "תוכנית אלון" מ-1967, הכול כדי למנוע את הפיכת הסכסוך מלאומי לדתי. זה גם יתרום לייצוב, מיתון ומירכוז הפוליטיקה, התרבות והחברה בישראל. כל זה קורה על-רקע כניסת כל מעצמות העולם לשיתוף פעולה גלובלי לייצוב סוריה-עירק וחיסול דאעש - ISIS, שהוא סכנה לשלום הציוויליזציה על כדור-הארץ, כפי שהוכח באופן דרסטי באירועי פאריס האחרונים. אירועים אלה הם המקבילה להפלת מגדלי התאומים על-ידי בן-לאדן ב-11.9.2001. ממשלת האחדות הממלכתית והלאומית המתוכננת לא תכלול את "הבית היהודי - תקומה" (מדובר במפלגה לאומנית, משיחית ומתנחלית). הדבר ימרכז וייצב את הפוליטיקה הישראלית. הכל ייעשה למען חיזוק שתי המפלגות ההיסטוריות: "המחנה הציוני - העבודה" ו"הליכוד", תוך מירכוזן הממלכתי וכן נטרול ומיתון אלמנטים קיצוניים ב"ליכוד". כחלון והחרדים האשכנזים והמזרחיים יהיו שותפים בממשלה רחבה זו שתמנה 77 ח"כים. המכנה המשותף יהיה התנגדות למדינה דו-לאומית. ה"עבודה" אמורה לתרום למיתון הממשלה והכנסת ערכים פרקטיים חברתיים בגישה סוציאל-דמוקרטית מתונה ופרגמטית, וכן תשים דגש על חיזוק מעמדות הביניים היצרניים, הן השכירים והן העצמאיים. הכל תוך הבטחת זכויות חברתיות בחקיקת חוק יסוד. ממשלה כזאת תחזק את הגורמים הפרגמטיים ב"ליכוד" מול המקצינים בתוכו לכיוון "הבית היהודי - תקומה". הפרגמטיים בשרי ה"ליכוד" הם: בנימין נתניהו, ישראל כ"ץ, חיים כ"ץ, יובל שטייניץ, סילבן שלום, בוגי יעלון (התומך ב"תוכנית אלון"), לאה גמליאל וצחי הנגבי, שאמור להצטרף לממשלה המכהן כיום כיו"ר ועדת חוץ וביטחון בכנסת. מנגד יצורפו לממשלה אישים פרגמטיים בהנהגת "המחנה הציוני - העבודה": הרצוג, איתן כבל, ציפי לבני, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ, הראל-מרגלית, מרב מיכאלי וחיליק בר. התיקים שכבר פנויים עבורם: חוץ, משפטים, כלכלה, חינוך, חקלאות, תקשורת, שיתוף פעולה אזורי. גם ועדת חוץ וביטחון תתפנה עם צירוף צחי הנגבי לממשלה. מומלץ להקים גם משרד לטיפוח פארקים תעסוקתיים וכן עסקים בינוניים, קטנים וזעירים ויזמות עבור הראל מרגלית. למשרד זה יש לצרף גם את המשרד לשיתוף פעולה אזורי שאמור להכיל אזורי תעסוקה משותפים ישראלים ופלשתינים. הרצוג צריך להיות ממלא-מקום ראש הממשלה וחיליק בר סגן שר החוץ למו"מ רציני עם הפלשתינים. צריך לאזכר גם את מאמרו של פרופ' שלמה אבינרי שהיה מנכ"ל משרד החוץ אצל יגאל אלון. המאמר פורסם בעיתון הארץ תחת הכותרת "הנכבה הסורית" ב-6.11.2015. במאמר זה מאיר הכותב את חשיבות מניעת זליגת מעמדות הביניים המודרניים-הקוסמופוליטיים-הגלובליים-החילוניים והמשכילים לחו"ל עקב ייאושם מתהליכים חברתיים-כלכליים ותרבותיים הרסניים וריאקציוניים בחברתם. כל זאת תוך החלשת מסגרות פוליטיות-לאומיות. הכותב מתייחס לפלשתין הערבית בשנות המנדט הבריטי ולסוריה, שתהליכים מסוג זה הרסו את מסגרותיהם הפוליטיות הלאומיות. הפועל היוצא ממאמר זה הוא הדגשת הצורך המיידי במיתון תהליכי הקצנה בישראל העכשווית. הכל תוך דאגה גוברת לחיזוק המגזר החילוני-היצרני-היזמי-המשכיל והמודרני בישראל, שאין ייצוג לאינטרסים שלו בממשל הישראלי הנוכחי. כניסת "המחנה הציוני - עבודה" לממשלה תשפיע לטובה על ייצוב וחיזוק מעמד מגזר חשוב וליבתי זה בחברה הישראלית (המהווה את עמוד השדרה שלה). זאת תוך מתן ייצוג לאינטרסים שלו ומיתון תהליכי הקצנה לאומנית-גזענית-דתית בשיח הציבורי הישראלי הנוגע לתהליכים פנים-ישראלים. אלה מקרינים גם על היחסים עם ערביי ישראל ועם הפלשתינים והמרחב הערבי הסובב את ישראל במישור האיזורי. זה יביא לשיפור מעמד ישראל במערכת הגלובלית, האמריקנית, האירופית והאיזורית (בעיקר על-רקע סימון מוצרי ההתנחלויות באיחוד האירופי) וכן תמותן הסתגרותה של מדינת ישראל. זה יסייע לישראל להשתלב במאבק הגלובלי בטרור שיתנהל על-ידי הדמוקרטיות המתגוננות. צריך להדגיש ש"תוכנית אלון", שהייתה ידועה היטב ליצחק רבין, בן בריתו של אלון, שעמדה תמיד בבסיס פעולות "הזרם המרכזי" ו"אחדות העבודה" במפלגת ה"עבודה". אלו גרסו יצירת "ישות מדינית פלשתינית מפורזת בריבונות אזרחית ולא ביטחונית, שתהיה חברה באו"ם, תוך שמירת גבול בן הגנה על הירדן". ישות כזאת יכולה להיות מוקמת חד-צדדית על-ידי ישראל ולחלופין תוך שיתוף פעולה עם ירדן למען ייצוב ביטחוני של האזור. זה עשוי לקבל תמיכה בינלאומית. במידה ותקום ישות כזאת בתאום עם ירדן, היא תהיה קונדומיניום שהריבונות בו היא ירדנית-ישראלית משותפת כמו באנדורה שבה הריבונות היא צרפתית-ספרדית משותפת. צריך לציין שגם בבוסניה-הרצוגובינה בבלקנים, שלה צביון מוסלמי מתקיים מודל פדרטיבי מעניין עם רפובליקת סרבסקה האוטונומית, שלה זיקה אתנית ומעשית לרפובליקת סרביה. מודל מיוחד זה התפתח כתוצאה מהצורך למצוא מודל שיפתור בעיות אתניות מסובכות בעקבות מלחמות הבלקן שפרצו לאחר התמוטטות הפדרציה היוגוסלבית. לסיום, הסכסוך הקפריסאי בין קפריסין היוונית לזו הטורקית שהחל עם פלישת טורקיה לקפריסין ב-1974 (בעקבות הפיכת נפל צבאית) - עומד להתקיים בחתימת הסכם היסטורי ב-2016. זאת בעקבות שיחות פיוס ממושכות בין הצדדים בחסות האו"ם. הפתרון יהיה פדרטיבי דו-שכבתי, שבו לכל צד תהיה מדינה אוטונומית ריבונית. מעל רובד הבסיס לשתי המדינות יהיה רובד של ממשל-על פדרטיבי משותף, שיגרום להפיכת קפריסין למדינה מאוחדת כפי שהייתה לפני 1974. פדרציה זו כולה תהיה חברה באיחוד האירופי.