הרב
חניאל פרבר נולד למשפחתו עטוף באהבה, ממש בפתח תקוה. וגם אם חלפה אז תקופת הביל"ויים, ולא היה שום בילו"יי מסביב, הוא למד בבית-ספר ביל"ו בתל אביב.
כשהמפא"יניקים סביבו שרו "הוּ הא מי זה בּא", הוא העדיף להיות בתנועת בני עקיבא, שָם בשבט נחשון הוא ספג את המורשת, של הנוער הדתי לאומי באווירה המתבקשת, סיים ישיבה תיכונית בכפר גַנים, המשיך לימודיו בישיבת הנגב ולמד גם מורשת ראשונים. ושם ביום של סתיו, הוא הוסמך להיות רב, אך מכֵּיוון שראה עצמו מורה דעה, הכשיר עצמו גם להוראה, ובין הקמת משפחה ופרנסה וחיוך, סיים תואר שלישי בחינוך.
בתום ארבע שנות כהונה בקִרית חינוך עזתָה, חתם קבע כרב צבאי, ומדי פעם גם יצא הביתה. הוא ורעייתו אהובה גרו אז בנתיבות, כשהיא מלמדת מתמתיקה וממלאת את כל החובות של בית ושל משפחה, הכנה לבגרות, השתלמויות והדרכה.
הרב חניאל פרבר היה ביחידות שָׂדה, בחטיבה ובאוגדה וכשצריך חבש גם קובע פלדה. הוא ריכז את חידון התנ"ך העולמי לנוער ולאחר חצי יובֵל בקבע קיבל ממש תואר: גמלאי. ואמר אז לעצמו: אשריי!
מאז הוא עוסק במשרד החינוך בבטיחות בדרכים בחינוך החרדי. הוא כתמיד מסתדר עם כל יהודי, יו"ר הפורום הדתי של נכי צה"ל בירושלים, אינו מפסיק פעילותו הציבורית, הוא מחַזק אותה שבעתיים. הוא מצטרף ל"צוות" כחבר הנהלת המחוז, מסיים קדנציה אחר קדנציה בעוז, כתב פירוש להַגדה של פסח בשילוב סיפורים ומדרשים וערך ספרי חידונים ישנים וחדשים.
יחד עם אחיו הוא כתב את "אולקניקי, ראדין וילנה" לזכר האב. הם קיבצו את מורשתו ואת יומניו והציבו כך מורשת מדור לדור. העברת הלפיד, הנחלת האור.
כבעל טור באתר החדשות News1, הוא כתב במֶרֶץ סקירות אחת ועוד אחת, כל חגֵי ישראל ומועדיו, ממש מוֹרָשה להנחיל לצעירים ולָעם, מאמרים קולחים וכל הקורא יִנעם. לאחרונה המאמרים קובּצו בספר לְאות ולעֵד בַּספר: "בין משעולי היֶרח והמועֵד". והיום כשכּולנו חוגגים את צאת הספר המיוחד, נרים כוסית לחיים ונלחץ לו יד, נאמר כֹּה לחי במעמד קהילה ועַם ונברך אותו בכתיבה פוריה ושופעת כַּים.
יישר כוח!