חוק השוויון בנטל מת באיבו וגיוס החרדים ירד מן הפרק. האמת ניתנת להיאמר שגם אם אכן היה מיושם - הוא לא היה משיג את יעדו.
למען הגילוי הנאות ראוי להודות שגיוס-חרדים הוא ממש מיותר. בהיעדרם של אלה משורותיו - צה"ל לא רק יכול לתפקד - הוא גם ייטיב לעשות את שלו.
ויתר על כן: גיוס-חרדים רק מזמין כאב-ראש. לא זו בלבד שצה"ל לא היה מפיק מגיוסם תועלת כלשהי - הוא היה מהר מאוד מגלה שהם רק נופלים למעמסה יתרה על כתפיו.
ללא מוטיבציה
להוציא את האפקט המוראלי שיש, אומנם, בגיוסם של החרדים - אין בו כדי לקיים, הלכה למעשה, את רעיון השוויון בנטל. צה"ל הרי רווי בחיילים ומשחרר משרות לא מעטים, ויכול לפיכך, לפחות מספרית, לוותר על שירותם של עוטי הפאות. אחרי ככלות הכל, מקומם הנאות הוא באוהלה של תורה, ולא באוהל צבאי.
מי שעדיין אינו משתכנע מהטיעונים האלה - ראוי שיזכור שצבא אינו מסוגל לתפקד ללא מוטיבציה, ולחרדים - מה לעשות - אין כזו. סירובם לשרת אינו נובע מטעמי נוחיות ואף לא בעטייה של סתם השתמטות. הוא נובע מכך שהמרת הטלית בדגמ"ח הצבאי מתפרש על-ידיהם כהפרה בוטה של צו-מצפונם הערכי ועשיית הרע בעיני ה'.
התנגדות אקטיבית
גם אם היה חוק השוויון בנטל אכן מתממש - הוא היה נתקל, בסופו של דבר, בחומת-התנגדות בצורה של החרדים. חזקה עליהם שהם היו נוקטים בכל אמצעי הנגד העומדים לרשותם כדי לבטל את רוע הגזירה, עד כדי שימוש בנשק שביתת הרעב והפגנות-רחוב אלימות.
לצה"ל יש מספיק כאב-ראש גם בלעדי החרדים, ואין שום צורך להעצים אותו. יהי לצה"ל אשר לצה"ל ולחרדים אשר לחרדים!
