האם הגז נוע ינוע?

אנו נמצאים בישורת האחרונה של אישור מתווה הגז. לאחר סיום השימוע שמקיימת ועדת הכלכלה של הכנסת, ראש הממשלה בכובעו כשר הכלכלה (לאחר הקומבינה עם אריה דרעי) שיופיע בפניה השבוע, יהיה חופשי לקדם את המתווה לפי סעיף 52 המפורסם בחוק ההגבלים העסקיים, וייקוב הדין את ההר. לפני למעלה מעשור המציאו האמריקנים את מפת הדרכים כדי לקדם את המו"מ עם הפלשתינים. מתווה הגז במובנו המילולי דומה. למעשה שני המונחים נועדו להראות נתיבי פעולה. כפי שזה מסתמן כיום גורלו של המתווה עלול להיות כגורלה אותה מפה, כלומר, הוא יתאדה עם הזמן. והסיבה נעוצה בכך שמתווה הגז כמו מפת הדרכים עוצב יותר על רעיונות ומשאלות לב ופחות על אדנים מוצקים ומציאותיים. כתבתי כאן לא אחת כי לבסס את המתווה על תוכניות ייצוא הגז בטווחי זמן רחוקים היא בעייתית במצבה הגיאופוליטי של מדינת ישראל. הודעת ממשלת מצרים השבוע על השהיית המגעים לייצוא גז מישראל בעקבות פסק בוררות בינלאומי שקבע פיצויים גדולים לחברת החשמל שלנו בשל הפסקת אספקת הגז בצינור המצרי, היא הסנונית הראשונה. סנוניות כאלו עלולות לצוץ כל יום מחדש גם לאחר שייחתמו חוזים והסכמים, אם וכאשר זה יקרה. המאבק הנמשך בין המתנגדים למתווה לבין המצדדים דומה בעיני לדו-קרב בצהרי היום מבלי ששני הצדדים יראו באמת מהי המטרה האמיתית. המתנגדים יורים בממשלה ובטייקונים כי אלה לא רואים את הציבור והאינטרסים שלו אלא חושבים רק על המיליארדים שיזרמו לכיסיהם ואלה משיבים אש כי אין תוכנית אחרת טובה יותר והעם היושב בציון עוד יזכה בכל הטוב שהמתווה מבטיח, לדעתם. נתחיל בצד המתנגדים; אם לתמצת את עמדתם אזי טענתם הוא שהממשלה מוכרת את עתידנו במשאב האנרגיה היחיד שלנו למונופול דורסני, למשך שנים רבות, במחיר לא ריאלי שאותו לא תוכל לשנות במשך שנים רבות. כלומר, הממשלה הופכת את כל תושבי ישראל לשבויים בידי קבוצה מאוד קטנה של תאבי כסף. כאשר משילים את שכבות הבצל של המונופול מתגלית הדמות של יצחק תשובה, שהפך עם השנים לדמות דמונית, לסמל הטייקונים, הברונים והתארים המשוקצים האחרים. באווירה הדחוסה של ההתגוששות הממושכת איש בכלל לא שם לב לעובדה כי תשובה האיש איננו קיים בעצמו: הוא לא מופיע. לא מתראיין. לא מגיב. כלום. מדי פעם צצה דמותו מעל מרקעי הטלוויזיה באירועי עבר. גם מי שמדברים בשמו לא מנדבים שום תובנה מה האיש חושב או רוצה בימים טרופים אלה. כתבתי גם לא אחת כי האיש יצחק תשובה הוא רק המשל במציאות שלנו. למרות הדימוי שדבק בו זו אגדה אורבאנית, שהוא אישית לא טורח להפריך ומי שמולו לא מוכנים להכיר, כי כל הטענות נגדו הן רק מפני שהוא אחד משלנו. אבל, האמת היא כי הגורם שהגז הישראלי קשור בו בטבורו מתמקד בחברת נובל אנרג'י האמריקנית, זו שגילתה את שדות הגז תמר ולוויתן, שהיא המפעיל של כל מיזם הגז והיא שדוחפת ליישום מהיר של מתווה הגז. מזלו של תשובה ודלק שהיו שותפים של נובל במקום הנכון ובזמן הנכון. זה הכל. לרבים אחרים טובים יותר וטובים פחות לא היה מזל כזה. כמו במפעל הפיס. ובהינתן עובדה וו אני יכול אפילו לחשוב מחשבה פרועה, אולי, שגם אם תשובה היה מוכן להאזין ולהיענות איכשהו לצעקת המתנגדים למתווה הוא לא יכול לעשות הרבה ללא הסכמתה של נובל אנרג'י שהאינטרסים המידיים של האזרח הישראלי לא כל כך מעניינים, בוודאי לא אם הם מתנגשים באינטרסים שלה. אין בכך כדי לקבוע כי תשובה הוא "זכאי". יש רבים שלא שכחו לו את התספורת הענקית בדלק נדל"ן ובדרכו שלו לא לדבר הוא מרוויח את הביקורת כלפיו ביושר. אגב, בכתבי זאת נזכרתי בדמותו של המיליארדר האמריקני הווארד יוז, אשר באמצע המאה הקודמת לאחר שצבר את הונו הרב נעלם מעיני הציבור ובמשך עשרות שנים הוא לא נראה ולא נשמע ורק סיפורים שונים ומשונים נקשרו בשמו. אם יש סיבה אמיתית למתנגדים לצאת ולהפגין בכל דרך דמוקרטית היא נוגעת בהתנהלותה של הממשלה שבדרכה השלומיאלית הביאה על עצמה את שקרה וקורה. אבל כדי שהדברים יהיו בהקשר הנכון צריך לומר כי עד כמה זכרוני מגיע, מעולם, כן מעולם, לא היית תוכנית בתחום האנרגיה שבוצעה לפי התכנון ובהתאם לכוונות המקוריות. זה לא קרה כאשר הממשלה הייתה מעורבת בחיפושי הנפט בתוככי המדינה ובכל קידוח הצהירה כי זו התגלית הגדולה; זה לא קרה כאשר התחילו להשתמש כאן בפחם בימים שתודעת איכות הסביבה לא הייתה קיימת ולמעט חברת חשמל כל התעשיה נותרה נאמנה למוצרי הנפט; זה אפילו לא קרה כאשר התגלו שדות הגז הראשונות בשדה ים תטיס בשלהי המאה הקודמת - מי זוכר היום ? - ומאז שהתחילו להפיקו לפני למעלה מעשור רוב המשק נותר דבק בנפט ומוצריו. אפילו חברת החשמל, צרכנית הגז הראשית, ממשיכה לצרוך פחם גם לאחר שהגז משדה תמר ממלא את דוויה. וזו החברה שהסכמי הגז שלה לשנים רבות קיבעו רף מחירים לא מציאותיים היום המקשים על מפעלים אחרים להסב עצמם לשימוש בגז וו החברה שהתחייבה לרכישת כמויות שהיום היא לא צריכה! לפני שבוע התבשרנו כי בשל התפתחות זו החברה תצטרך לשלם למפיקות הגז מיליוני דולרים מיותרים! וכיוון שחברה החשמל היא בבעלות הממשלה הציפייה היא שהיא תחלץ את החברה ממצוקתה. כיצד ? כמו תמיד. באמצעות העלאת תעריפי החשמל. לאחר שוועדת הכלכלה תסיים השבוע את השימועים בנימין נתניהו יוכל כאמור לחתום על המתווה, כי לדבריו, "כשאני רוצה משהו אני משיג אותו. אני רוצה את זה בשביל אזרחי ישראל להורדת יוקר המחיה", כי אסור שהגז יישאר באדמה, והמיליארדים שיזרמו מהים יופנו לחנוך, רווחה, בריאות.. בקיצור, נתניהו מבטיח לנו גן עדן, אם כי ללא לוח זמנים מוגדר... נדמה לי כי הוא מעולם לא דיבר על אלטרנטיבה אחרת. כאן אני שב למרכזיותה של נובל אנרג'י. מאחורי חברה זו עומדים גורמים ואינטרסים אמריקניים גלויים יותר וגלויים פחות. מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד הזכיר זאת במפורש בהופעתו בוועדת הכלכלה. לא יהיה זה מופרך להניח כי נתניהו לא רק קשוב להם אלא מבין את האינטרסים שלהם ואלה כאמור חורגים מעבר לאינטרסים של ישראל. אני יכול להעריך כי אילו באופן תיאורטי נובל לא הייתה בכלל במשחק, המתווה היה שונה במרכיבים רבים ונתניהו היה מדבר בלשון אחרת. ואולי היינו שומעים אפילו את יצחק תשובה... ולכן, כיוון שביבי נתניהו "משיג כל מה שהוא רוצה" אני יכול לשער כי העמדה המצרית האחרונה, שאם לא תשונה תסגור את השער המרכזי הנוגע לייצוא הגז ותפגע באינטרסים הגלובליים של נובל אנרג'י, יינקטו מהלכים סמויים מהעין שיירצו את המצרים, כלומר, לא ייעשה מאמץ גדול ומיוחד לגבות מהם את החוב. לנוכח החובות של עשרות המיליארדים הרובצים על חברת החשמל מדובר בכסף קטן. אבל אם היא בכל זאת תתעקש על הכסף תמיד קיים הנתיב הבטוח של העלאת תעריפי החשמל באישור הממשלה.