בבית הכנסת בגבת היו שלושה ספרי תורה. לימים בפילוג בתנועה הקיבוצית בשנות ה-50 התפלגו גם ספרי התורה. כאשר חלק מחברי גבת עזבו ועברו לקיבוץ יפעת, הם לקחו עימם שני ספרי תורה והעבירו אותם לבית הכנסת שהוקם בשנות ה-50 בקיבוץ יפעת.
בבית הכנסת בגבת נשאר ספר תורה אחד. בפילוג עבר אחד מבניו של הרב מנחם כנעני מגבת ליפעת (אריונק) והבן השני נשאר בגבת (אברהם). הרב מנחם כנעני נשאר בגבת - שם היה ביתו ושם קהילתו ופרנסתו.
מספרת מרים אהרוני מארכיון קיבוץ יפעת שעוסקת שנים רבות בתיעוד ובזיכרון. "בקבוצת השרון לא היה בית כנסת. החברים המעטים שרצו להגיע לבית כנסת, בעיקר בראש השנה, יום הכיפורים ושמחת תורה, הלכו לנהלל. בתקופת הפילוג בתנועה הקיבוצית בשנות ה-50 חלק מהחברים והוריהם הדתיים של קיבוץ גבת עברו לקבוצת השרון (קיבוץ יפעת) ובניהם ר' אהרון בגון, יוצא העיר פינסק שעבר עם משפחת בנו ישראל בגון ליפעת, ונהיה לרב של יפעת. במחצית השנייה של שנות ה-50, הוחלט ביפעת להקים בית כנסת עבורם במימון משרד הדתות. בית הכנסת היה למעשה צריף עץ גדול שהוקם ליד בתי המגורים שהוקצו להורים סמוך לכניסה ליפעת. באגף המזרחי של הצריף הותקן מטבח לפי כל דיני הכשרות, ומרים כהן ושרה ברזלי בישלו בו להורים הזקנים ארוחת צהריים חמה. לפעמים הצטרף אל חדר האוכל הקטן של ההורים בן משפחה שומר מצוות שהגיע לביקור או גם אורח מזדמן".
מרים אהרוני מספרת עוד, כי עם השנים ולאחר שהורים הלכו לעולמם וגם רב בית הכנסת הרב אהרון בגון הלך לעולמו "ריחפה סכנת סגירה על בית הכנסת - בדומה למה שקרה בגבת שנים קודם לכן. אולם אז נרתמה להצלת בית הכנסת קבוצת חברים מן הוותיקים, שהחשיבה את קיומו ורצתה בהמשכו. על נאמני בית הכנסת המתמידים נמנו: מיכאל עובד, רפאל פסחי, יעקב לוצקי, אהרון זיגלמן, משה דיטל, מיכאל קושט, אריה כרמי, ישראל ביטמן, יהושע מחניימי, אלימלך אגסי, שמחה חורש, יעקב ווליניץ, זליג סובול, מאיר בירנבאום, מרדכי בינר, ראובן גורביץ', אריה ברזלי ואברהם עמית".
ב-1965 הצטרף לבית הכנסת ביפעת יעקב לוין ז"ל. מספרת מרים אהרוני: "יעקב, בקולו הערב, במנגינותיו הנפלאות ובתפילתו הזכה השרה רוח חדשה על בית הכנסת ומשך אליו קהל נוסף. יעקב שימש כבעל קריאה קבוע ואף לימד ילדים לבר מצווה.
מרים אהרוני מספרת, כי בשנת 1990 עבר בית הכנסת ביפעת שיפוץ ושדרוג במימון נוסף שהושג ממשרד הדתות וכספים שגויסו ממקורות אחרים. החזות הפנימית של בית הכנסת עוצבה בסגנון אירופי עתיק וחמים, עם תקרת עץ דקורטיבית אשר נברשת רבת קנים משתלשלת ממנה ועם חלונות מקומרים שבהם מעוטרים ויטראז' צבעוני. גם הבימה חודשה בעבודת עץ אמנותית, מעשה ידיהם של שלמה שריקי ויאן קליאניאן. בקיר המערבי של בית הכנסת נקבע לוח לזכר בני יפעת שנפלו במערכות ישראל. המרפסת הוגדלה והורחבה כדי לאפשר בניית סוכה והתכנסות קהל גדול בחגים, המדרכה לבית הכנסת הורחבה ונבנה "גשר" אל הבית, שבחזיתו שער מרשים.