לא רבים יודעים כי אל מול מרגלותיו המערביים של הר הזבל חירייה (כיום פארק שרון) בפאתי תל אביב הדרומיים, כק"מ מערבית לצומת מסובים, שכנה במשך שנים רבות, חווה חקלאית שנוהלה והופעלה בעיקר בידי יוצאי קיבוצים. בני הקיבוץ התגוררו במקום עם משפחותיהם בבתים שתוכננו והוקמו עבורם ובמקום נוצרה קהילת התיישבותית - אם תירצו סוג של קיבוץ קטן. החווה החקלאית שנקראה באופן רשמי "חוות שלם" הוקמה בשנת 1949 על-ידי חברת "הזרע" ונועדה להשבחה ולייצור זרעים לחקלאות. היא השתרעה בשיאה על שטח של כ-1,300 דונם שחכרה מהמדינה ואף קודם לכן ב-1939 מהשלטון הבריטי בארץ. היה זה שטח שלא היה מבוקש במיוחד ולא השתייך לרשות מוניציפלית כלשהי, שכן הוצף לא פעם על-ידי נחל איילון הסמוך שעלה על גדותיו. מבני החווה נמצאים עד היום סמוך לדרך הטייסים מול הספארי ברמת גן, חלק מהם ניזוקו, נסדקו ונהרסו עם השנים. שדות החווה היו רחבי ידיים והשתרעו מכביש גהה סמוך לחירייה במזרח, עד סמוך לישוב אזור בדרום, ועד לשכונות דרום תל אביב במערב. סיפורה של חברת "הזרע" אגודה שיתופית "הזרע" (שלימים במחצית שנות ה-50 הפכה לחברה) נוסדה בסוף שנת 1939 על-ידי אנשי ארגון מגדלי הירקות ושנה לאחר מכן הצטרף לאגודה גם ארגון מגדלי הפלחה. מטרת הקמת האגודה לייצר זרעים ותוצרת חקלאית לישוב היהודי. הימים היו ימי מאורעות המרד הערבי 1936-1939 וב-1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. בארץ נוצרו בשל אירועים אלה שיבושים באספקה ומחסור בזרעי ירקות וגידולי פלחה. אחד מהבולטים בן מייסדי החברה וחבר הנהלתה היה צדוק (צ'שק) רוזנטל איש קיבוץ גן שמואל. דמות בולטת נוספת שנמנה על ראשוני אגודה "הזרע" היה מזכיר ארגון עובדי הפלחה מנדל רייזנר איש קיבוץ רמת יוחנן. רייזנר היה מנכל "הזרע" משנת 1940 עד למותו בתאונת דרכים בשנת 1967. פעילות אגודת "הזרע" ויצור הזרעים, התרכזה בשנותיה הראשונות, בקיבוץ רמת יוחנן שם פעלו חוות גידול ניסיונית ומכון זרעים. זמן קצר לאחר קום המדינה בשנת 1949 הקימה "הזרע" את חוות שלם על שטח של למעלה מ-1000 דונם אותם חכרה מהמדינה. חלק מאדמות אלה היו של הכפרים הערביים אל-חירייה וסלמה שננטשו במלחמת העצמאות. שנותיה הראשונות של חוות שלם מנהלה הראשון של חוות שלם היה צדוק(צ'שק) רוזנטל ממייסדי "הזרע". רוזנטל שאף התגורר בחווה ברוב ימות השבוע, קיבץ למקום מכל רחבי הארץ מומחים חקלאים, רבים מהם עוזבי קיבוצים. בימיה הראשונים של החווה היו מבני המגורים צריפים. במחצית הראשונה של שנות ה-50 החלו להיבנות במקום בתי קבע למגורים. על מלאכת התכנון הופקד משרד האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון, אדריכלי התנועה הקיבוצית. תחילה תוכננו להיבנות כ-10 בתי מגורים ומבנה ציבור אחד, אך בסופו של דבר הוקמו חמישה בתי מגורים דו-משפחתיים ובהם התגוררו כ-10 משפחות. היו אלה בתים בעלי גגות רעפים אדומים מרווחים למדי בסטנדרטים של אז. כל אחת מהדירות הכילה חדר כניסה(הול) שני חדרי שינה, פינת אוכל, מטבח, חדר אמבטיה, שירותים ושתי מרפסות. כמו קיבוץ קטן עובדי החווה הקבועים התגוררו בדירות עם משפחתם בלא תשלום וקיבלו שכר על עבודתם. עם זאת, הבתים לא היו בבעלותם, אלא בבעלות חברת "הזרע" והם הועמדו לרשותם כל עוד הם היו בגדר מועסקים בחברה. ילדי העובדים למדו בבתי ספר בשכונת יד-אליהו בתל אביב שנמצאת לא הרחק מהחווה ובבתי ספר אחרים באזור. בחופשות, ולעתים גם לאחר הלימודים היו הילדים משתלבים בעבודת החווה ועוזרים להוריהם. בנוסף לעובדים הקבועים הועסקו בחווה בעבודות קטיף ועבודות זמניות, עולים חדשים שהתגוררו במעברות שהיו סמוכות לחוות שלם כמו מעברות חירייה, סקייה (אור יהודה) ועוד. רשימת דיירי החווה וזיכרונותיהם בוגרי החווה ופעילים למען שימור ותיעוד תולדותיה, עשו מאמץ לאתר ולהיזכר בשמות הדיירים שהתגוררו בחווה לאורך שנותיה. וזו רשימת הדיירים שהתגוררו ב"חוות שלם" לאורך שנותיה כפי שנמסרה לי: צדוק רוזנטל(מנהל החווה), זאב זוטא( אגרונום), מתתיהו וטובה בש וילדיהם, שרה ואיציק. יעקב ריכט, אשתו וילדיו חנוך וחנה. מנחם ויזל ואשתו ובנם. יוסטוס ואירה כהן וילדיהם חנה, ארנון ואודי. יוסטוס עלה מגרמניה ואירה מטורקיה עזבו למצפה רמון שם שימש יוסטוס כספרן. יעקב וחנה וידה וילדיהם עדנה ועמוס. חנה עלתה לישראל כניצולת שואה יחד עם אחותה לאחר איחוד עם אביה בבודפשט בעזרת הג'וינט היהודי הגיע ל"בית החלוצות" בחיפה. יעקב היה בתנועת דרור הבנים עלה לארץ לפני קום המדינה עבד בתל לטווינסקי עבר לכפר אתא שם הכיר את חנה והשנים נישאו ב-1946. מנחם דרור, אשתו וילדיהם חביבה ולוי עלו מפולין, איתן ונחמה ולדסהים וילדיהם. יוסי וחנה וידה וילדיהם. ייתכן שיש שיבושים בכמה מהשמות בגלל מרחק הזמן וכמובן היו דירים ומשפחות נוספות שהתגוררו לאורך השנים בחווה תקופות קצרות יותר או פחות ולא את בכולם הצליחו להיזכר או לאתר. אחד מראשוני חוות שלם ומהדמויות המיתולוגיות בתולדות המקום, הוא מנחם ויזל המתקרב כיום לגיל 90, איש נמרץ בעל הומור ושמחת חיים. ויזל נולד ברומניה בשנת 1927-עלה לארץ ב-1935. הוא מספר לי כי בא מבית דתי אדוק מאזור הקריות וכי התפקר בגיל צעיר ועבר ל"שומר הצעיר". ויזל הוא בוגר בית ספר "מקווה ישראל". ב-1945 הצטרף לחברת "הזרע" ועבד בחווה של "הזרע" ברמת יוחנן ואחר כך הצטרף לקיבוץ משאבים שהפך למשאבי שדה. ב-1949 עזב את הקיבוץ והתקבל לעבודה בחוות שלם, הוא התגורר בחווה במשך מספר שנים עם רעייתו ובנו אילן כיום, אילן זיו מדריך טיולים בעיסוקו. בשנת 1958 עבר ויזל עם משפחתו להתגורר בשכונת רמת חן ברמת גן הסמוכה בה הוא מתגורר עד היום. ויזל עבד בחברת "הזרע", במשך שנים רבות ובתפקידים שונים עד לצאתו לגמלאות בתחילת שנות ה-90. תפקידו האחרון היה מפקח יצור זרעי ירקות. הצטרפתי לסיור בנושא תולדות החווה שערך והדריך מנחם ויזל בשטחי החווה. כשהוא מדבר על המקום עיניו בורקות וכולו להט וניכר בו כי הוא מלא געגועים למקום ולתקופה. מספר ויזל על ההווי החיים בחוות שלם: "היינו כמו קיבוץ קטן התושבים התגוררו ועבדו יחדיו ומתחם המגורים הזכיר קיבוץ לכל דבר. דיירי החווה השתתפו בפעילויות חברתית רבות. הבוגרים נהגו לקיים מסיבות, נשף פורים ונסיעות משותפות לתיאטרון. כמו בקיבוץ חגגנו חגים במשותף והייתה אוירה של ביחד. ביום שישי בערב היו ילדי החווה מתאספים לבושים בגדי שבת חגיגיים ערכנו להם קבלת שבת משותפת, חדנו להם חידות וקראנו להם סיפורי שבת כמו-כן ניגנתי להם על ה"גרמושקה" שלי (סוג של אקורדיון) שירי שבת ושירי התקופה תוך שהוא מספר את הדברים שולף ויזל את אותה גרומשקה ישנה מתקופת החווה והחל לנגן כמו פעם, וההתרגשות בקרב משתתפי הסיור הייתה רבה. ניצה דקל המתגוררת כיום במושב בני עטרות והתגוררה בשנות ה-60 עם בעלה בחווה אומרת לי במהלך הסיור: "החיים בחווה היו עבורנו ימים מופלאים וזכורים לנו כחוויה נהדרת שלא תישכח". האמנית והצורפת שרה בש שהתגוררה עם הוריה בחוות שלם היא מהבולטות מקרב בוגרי החווה שפועלים ונאבקים לשמר ולתעד את החווה. "כדי שהדורות הבאים ידעו שהייתה פה חווה חקלאית ועבדו פה חלוצים חרוצים". שרה בש עברה לחווה עם משפחתה מקיבוץ רמת דוד כשהייתה בת שלוש. גם היא מלאה ערגה להווי ולמקום בו עברו עליה שנות ילדותה. מספרת שרה: "קשה לתאר אבל תאמינו לי, זה היה גן עדן עלי אדמות. היינו רצים כל היום יחפים בשדות. אוספים ומאמצים בעלי חיים מכל הבא ליד". שרה בש מציינת: היינו קהילה קטנה של כעשר משפחות. על-אף קרבתה לתל אביב הייתה למעשה החווה מבודדת. לא הייתה תחבורה ציבורית כמו היום ולא תמיד היה פשוט לצאת מהחווה ולהגיע אליה חזרה - הייתה מעורבות הדדית, כל אחד עזר לאחר, שמרו על הילדים של האחרים. בחגים היינו חוגגים יחד את החגים, כמו בני משפחה". עדנה קפולשניק אשת חינוך המתגוררת במבשרת ציון שאף היא התגוררה בילדותה ונעוריה עם משפחתה בחווה מספרת: הייתה לנו בחווה ילדות טבע מקסימה. החיים פה היו מדהימים מגרש המשחקים שלנו היו שדות החיטה והתירס סביב החווה, שם נהגנו לשחק "מחבואים" במיוחד היה חביב עלינו שדה האבטיחים בתקופת הקטיף. נהגנו לאכול את הלבבות של האבטיחים וגרמנו נזקים לא מעטים. בארגזים שהיו פזורים בשטח החווה השתמשנו כצעצועים ולמשחקי לגו. אימצנו חיות מכל הבא ליד: יונים, כלבים, חתולים, צפרדעים קיפודים. ואפילו גידלנו חולד בתוך חבית שמצאנו ליד אחד ממבני החווה. מוסיפה עדנה: "היינו נוהגים לטייל בשדות רחבי הידיים שהיו מלאים בפרחי בר בשלל צבעים. ולקטוף פרחים וצמחים בשלל סוגים וצבעים. במהלך טיולנו בשדות ובוואדי ליד החווה נתקלנו לא פעם בחיות בר למיניהם. הייתה לנו ילדות טבע אמתית שכמעט ולא נתקלים בה כיום". אולם לא הכל היה ורוד. גם שרה בש וגם מנחם ויזל וגם אנשי "חוות שלם" אחרים, מספרים כי התושבים בחווה סבלו לא פעם מריחות ושריפות ממזבלת חירייה ששכנה ממש מול החווה ולא פעם בערה יום וליל והזבל השרוף גרם לסירחון בלתי נסבל. בנוסף נוצרו בשטח החווה חריצי תעלות פתוחות בהן התנקזו המיצים של רקב הירקות שמשכו אליהם תנים, חפרפרות והמוני יתושים, זבובים וצרות אחרות למיניהם. החל משנות ה-60 החלו דיירי חוות שלם לנטוש אותה, ובשנות ה-70 כמעט ולא נותרו בה דיירים. הבתים נזנחו, נסדקו וניזוקו עם השנים. בשנות ה-80 נקלעה חברת "הזרע" למשבר כספי וגם הפעילות החקלאית שלה בחוות שלם צומצמה מאד. המבנים כולל מבני המגורים הפכו למחסנים ולמשרדים. בשנת 2012 חתמה המדינה על הסכם עם חברת "הזרע", לפיו מתחם חוות שלם יהפוך להיות חלק מפארק אריאל שרון. בעקבות פעילותם ומאבקם של כמה מבוגרי חוות שלם נעשו לא מכבר בחוות שלם עבודות שיקום ושימור של כמה ממבני המגורים של המשפחות שהתגוררו בחווה. יש אף תיק שימור ותיעוד מסודר של החווה שהוכן עבור חברת פארק אריאל שרון על-ידי האדריכל נאור מימר. נמסר כי על-פי התוכנית תשמש הכניסה הראשית לחווה ככניסה ראשית לפארק אריאל שרון וליד מבני המגורים בחווה יוצב שלט המספר את סיפורה של "חוות שלם".