אמרת אומ"ץ, אמרת
אריה אבנרי. אמרת אריה אבנרי - אמרת אומ"ץ. אריה ואומץ - תרתי משמע - חד המה, הא בהא תליא.
אריה, ה"אבא", המורה, המנהיג, המחנך - הוא גדול הלוחמים בישראל נגד תופעות השחיתות השלטונית-הציבורית ומוסדותיה. אריה היה בעבורי חבר, ידיד ורע. אבא רוחני. מורה דגול. מחנך. מורה דרך. איש ספר. איש רוח. איש ענק - תרתי משמע.
אריה אבנרי היה מגדולי העיתונאים-החוקרים במדינת ישראל. אין פקולטה למשפטים בישראל שאינה מלמדת את פסק הדין "אבנרי נגד
שפירא" שנכתב על-ידי הנשיא
אהרן ברק, כמו גם פסיקה רחבה שבאה ונולדה בעקבות מאבקיו בראש עמותת אמיתי (לימים תנועת אומ"ץ), שכל כולה עוסקת בביעור השחיתות בישראל ובמיגורה.
ספרו האחרון, "אומץ לב", מעיד על האיש ועל אישיותו. אריה שואג, אמיץ וישר, שלא ידע חשש, מורא או פחד. לא מ"הגביר" ולא מאף אחד אחר. כשהוא היה "נדבק" אל "מטרה", הוא לא היה מניח לה - אף בחלוף שנים - עד שייוודע בציבור גודל מעללי השחיתות של אותה "מטרה" על הראיות לכך. הוא היה מקושר עם מקורותיו בעבותות. הוא היה מנהיג. הוא היה סוחף. בעל כריזמה נדירה. איש שהזכיר לי תדיר את יפי הבלורית והתואר.
בעשרות שיחות היה לוחש לי באוזן עם מי ישב, מה שמע, מה הודלף, מה התגלה, ואני, גם תוך כדי הנהיגה, ישוב המום כלא מאמין. אוזניים תצילנה. אריה היה אנציקלופדיה מהלכת בכל רזי השחיתות ונבכיה, מאז קום המדינה. העלית בפניו שם - מיד קיבלת את ה"ויקיפדיה השחיתותית" על הפיגורה. שלב אחר שלב. צעד אחר צעד. רהוט. יסודי. מכיר עד לפרט האחרון כל פרשיית שחיתות על רכיביה, כאילו הייתה בפניו "קוביה הונגרית" לשחק בה ולסדרה עד פיענוח צבע בכל צלע.
וירטואוז רב-אמן היה. אשף החשיבה היצירתית. חד כתער. ידען של ממש. ובעל זיכרון מדהים עד כדי מפחיד ומעורר קינאה. הוא זכר הכל, ידע הכל, דק עד דק, וקישר כ"לינק" בין פרשה אחת לשנייה, בין אדם זה לחברו. לשבת לצידו שעות ולשמוע אותו, היה מרתק . בור סוד שאינו מאבד אף טיפה.
נתגלעו בינינו ויכוחים. היו בינינו עימותים וחילוקי דעות. לא על הכל יכולנו להסכים. לא הכל ראינו עין בעין. אבל אריה בגדולתו ידע תמיד לספוג ולהקשיב, ואחר כך עשה - כמנהיג - מה שהבין. ידענו: כולנו היינו "חייליו", הוא האריה בראש המחנה, על פיו ישק דבר.
אריה סחף אחריו כמגנט מאות מתנדבים ברחבי הארץ, השוקדים כל השנים אחר משנתו - לאמר: המאבק בשחיתות השלטונית. המאבק בשחיתות הציבורית. הגנה על חושפי שחיתויות. תיקון עוולות. חשיפת פרשיות שחיתות ומלחמה יום-יומית לביעור הנגע המשחית בסדרי השלטון והממשל. ליד אריה, "חזקת תקינות המינהל" נראתה תמיד כבדיחה, כבלוף, כפארסה חסרת תכלית. את ספריו שהותיר אחרי לכתו, את מאמריו, את משנתו, חובה ללמד בבתי הספר ובאוניברסיטאות.
רק דוגמה אחת: את פרשת קרמשניט הוא ליווה באופן הדוק ואישי. נלחם כארי עד שאפרים ארליך יקבל דרגת ניצב משנה ויוחזר לשרת במשטרת ישראל. אריה כבר לא יזכה לראות את "קרמשניט" שב למשטרה בימים הקרובים. גם את הסיפוק הזה גזלו ממנו.
הוא עזב אותנו באמצע המלאכה - מלאכה בה עסק עד יום לפני פטירתו. איבדתי חבר. איבדתי "אבא". בחסרונך איבדתי את האמונה שניתן עוד לתקן. החלל שהותרת בלכתך - איש לא יוכל למלא. עצוב ורע לי בנשמה. ולך זיוה יקירתי, אשתו הצנועה של אריה, אותה כינה תדיר "זיוה שלא הכזיבה" - שהיית לצידו כצוק איתן, סלע של ממש, שנים כה ארוכות, בטוב וברע, באש ובמים - לך בכלל מגיע פרס ישראל.
שלום חבר. שלום "אבא". הותרת בלכתך הרבה "יתומים" המומים וכואבים, תלמידיך ואוהביך, משרתיך ומעריציך.
