בימים אלה של חולו של מועד בין שני חגי ניסן, קשה, קשה עד למאוד מאוד, למצוא מסעדה כשרה בעיר הקודש תל אביב, ועוד למצוא מסעד שלא רק שהיא כשרה בדרך כלל בכל ימות השנה, אלא למצוא מסעדה הכשרה - באופן מיוחד ודווקני והכשרה לפסח - כזו הפועלת לפי עקרונות הכשרות - ובכללם, דיני הכשרות לפסח, כדת משה וישראל.
לכן, מה רבה הייתה השמחה לגלות, שבניגוד לעבר (לפני שנתיים ימים, כמדומני), החליטו בעלי המסעדה, יעל וזמי שרייבר, להשאיר את מסעדת "סנדר" פתוחה השנה, במהלך חולו של מועד, תוך שהם הכשירו אותה, בכשרות פסח למהדרין, דבר שהצריך הצבת משגיח כשרות צמוד במסעדה זו, משך כל שעות פעילותה.
שנים רבות מכיר ומוקיר אני את מסעדת "סנדר" ובעליה הנלבבים, בני הזוג יעל וזמי שרייבר, כמו-גם שניים מילדיהם,
ירדן ודניאל, העוזרים, על ידם, בניהול המקום, מקטנות. לא זכיתי לחנוך מסעדה זו בגלגולה הקודם עם פתיחתה בשנת 1948 בידי סנדר ושותפו דוד שרייבר, המנוחים, בשדרות ירושלים, מהסיבה הפשוטה שאז לא הרשו לי לצאת מהבית בלי ליווי. ואמא? אימא אמרה, שלאכול - אוכלים, בבית. רק פושטקים וכמה סוגים של אנשים, שלא נעים לי להזכיר עכשיו תיאורם בדפוס, שהזכירה ופירטה היא במלים חד-משמעיות - אוכלים ברחוב, במסעדות, כמו הומלסים.
מאז חלפו כמה שנים. המים בירקון אינם שוצפים עוד כבמקודם ולכן, למרות שבשלטי הרחוב קרוי אחד מרחובות העיר בשם "הירקון", ובהסבר נכתב שהכוונה הינה לנהר המצוי בעיר תל אביב, הרי במציאותם הנוכחית והעכשווית של דברים, הירקון הינו נחל או נחלון המתחבר אל הים. דומני, כי אלמלא מימי הים ועוד כמה מים רזרביים, היה נחל הירקון מתייבש לגמרי. גם מסעדת "סנדר" שוב אינה ממוקמת בשדרות ירושלים. היא ממוקמת כיום בשולי מה שהיה פעם שוק לוינסקי. תשאלו את זמי, הבן של שרייבר המנוח, מהמסעדה שהתנהלה במיקומה הקודם.
אחרונות הנפילים
על טעמה וטיבה של מסעדת "סנדר", במיקומה החדש, יכול אני כבר להעיד מידיעה אישית ולאשר בחותמת נוטריון עם שעווה אדומה, רותחת ונוזלית, כי מסעדה ייחודית ומיתולוגית זו בנוף המסעדות הכשרות המגישות אוכל של המטבח המזרח-אירופי (חסרי ידע קולינרי מעמיק קוראים אותו בשם: "מטבח פולני"), ש"זכה", משום-מה לשם הכוללני והבלתי מדויק "אוכל יהודי", שומרת על רמתה הגבוהה ועל צביונה הייחודי משך שנים הרבה. שמחתי - ושמח אני גם כיום, לגלות, כי טעם וזכר מאכלים שטעמתי במסעדה זו לפני שנים הרבה, נשמר - ואפילו נשתבח בה - עם חלוף שנים הרבה, עד כה טעמם הנוכחי של מאכליה מאפיל אפילו על טעמם המשובח של מאכלי האתמול.
לא הוד ולא הדר לה, למסעדת "סנדר", חוצה לה. זר כי יהלוך ברחוב הראשי של לוינסקי, לאחר שיחצה רחוב העלייה, בדרכו אל עומק רחוב לוינסקי ולא יביט הבט היטב דרך חלונות הזכוכית, אל עומק, לא בהכרח יבחין כי עניין לנו במסעדה ולא סתם בעוד חנות הממוקמת ליד חנות האופטיקה הסמוכה לה. ולמי שעוד לא הבין, נבהיר - בשנית - מדובר במסעדה ולא סתם במסעדה שגרתית, אלא במסעדה הנחשבת לכמה מבין אחרונות הנפילים, מטעמן ומסוגן, בשטח ובתחום האוכל המזרח-אירופי, שאיני בטוח, כלל וכלל, אם ניתן להשיגו עוד, במקומות בהם "נוצר" הוא.
אבל בואו ניגש לעיקר - לאוכל ממש. בפסח מגישים ב"סנדר" מרק עוף עם קנידעלך. איזה טעם אלוקי. חארם על הצדיקים האלה; שלושת האבות; משה רבנו; אהרן הכהן ודוד המלך, שבימות המשיח יאכלו ארוחה מבשר השור והלוויתן ולא יטעמו מהקנידעלך של סנדר. לא חארם? אחר כך התחלנו "לטפל" בחתיכת דג קרפיון עם "גפילטע פיש" וחריין, הקרויה חזרת בלשון, סתם בני אדם. עד עכשיו אין אנו יודעים אם הדמעות שדמענו בזמן אכילת ה"געפילטע פיש" היו דמעות עונג ואושר או דמעות, מחמת חריפות החזרת. אבל דבר אחד היה בטוח, היה טעים - טעים פצצות.
והמנה העיקרית? כן. כן. איך יכולנו לשכוח טעמה. יעל הגישה, ביד אמונה, בשר שנאפה בתנור - מה שהפלצנים האלה באירופה, במלחמה שלהם נגד ה"ג'אנק פוד" והאוכל המהיר, קוראים לו "אוכל שבושל בבישול איטי". ליד הבשר הגישה היא פירה (פירה אני אומר לכם, לא מחית. אתם לא מאמינים? אני אכלתי את הפירה הזה לא אתם - מחיתי סטים שכמותם!) עם גבץ' ירקות, וחזרתי פתאום, בבת אחת וללא כל הודעה מוקדמת, לימי ילדותי ולארוחות הצהרים של ימי ששי, כשהכל חזרו מהעבודה, מהקניות והסידורים ו"נפלו" על האוכל הנהדר של אימא המנוחה.
לא רע בכלל
למנה אחרונה לקחנו קומפוט. קומפוט אני אומר לכם - ק-ו-מ-פ-ו-ט - לא לפתן! לפתן זה משהו פלצני וקומפוט זה תפוחי עץ, מבושלים עם צימוקים, שזיפים עם גרעינים (תיזהרו, לא לבלוע), הרבה הרבה סוכר ומיץ לימון. משהו שמביא טעם בית ולא קינוח א-לה פוזה מפוזה. יש גם רולדת תמרים, הכוללת אגוזי בונדוק, פיסטוקים, שקדים, אגוזי מלך ומה לא. לא רע בכלל - בכלל.
וואוו. וואוו. איך שכחנו ת'כבד קצוץ האגדי של סנדר. על פחות מזה השופט מכניס מאסר עולם, בלי יכולת לקצוב ת'עונש! אז בעניין הכבוד קצוץ הזה, תשמעו מה יש לנו להגיד לכם. צ'מעו טוב ותנקו האוזניים טוב טוב מהדונג, כי אלה דברים חשובים. היום כשכל זב חוטם הוא שף וכל גורר רגלים הוא סו-שף ולכולם יש דיפלומות מבתי ספר באירופה וארה"ב, באותיות לטיניות ומוזהבות, תקשיבו וצ'מעו מה נגיד לכם. יעל ביקשה להזכיר שגם השבוע - ביום חמישי - אפשר להזמין טשולנט (חמין). פסח או לא פסח ובכל הכבוד לחול המועד, הקיבה דורשת ת'שלה ויש חמין.
תשכחו מכל המוס כבד הזה, הפטה כבד עם תפוזים או בלי תפוזים וטוסט ליד או שלא ליד. כבד קצוץ, או כמו שקראו לו אצלנו בבית - "גהקטר לייבער" - הוא כבד קצוץ ולא משהוא שהכיר מיקסר. מוס אוכלים אצלנו מתוק משוקולד ומנה אחרונה ובטח לא מבשר.
קרררררררר.. נעשה לי קר. קרררררר..... קר לי. לכן, או שתאכלו כבד קצוץ עם בצל ושאר דברים טוב, מפוצץ בכולסטרול, כמו שעושים ב"סנדר", או שלא תאכלו. וחלאס עם הדיבורים על "מרקם". מחיר למה עיקרית המורכבת משני סוגי בשר - 50 שקל (כולל תוספות -.60 שקל). מנה עירית בסיסית -.44 שקל (כולל תוספות -.57 שקל). חצי מנה -.30 שקל (כולל תוספות -.43 שקל). מסעדת "סנדר"; לוינסקי 54, תל אביב; שעות פתיחה: 09:30-22:00. מקבלים הזמנות טלפוניות, בטלפון מס' 03-5371872
