"רוסיה רוצה נמל-בית במזרח התיכון"

"רוסיה איננה ברית המועצות! ברית המועצות הייתה מדינה עם אידיאולוגיה קומוניסטית, והיא התאמצה להנחיל אותה לכל מדינות העולם. לרוסיה אין שום אידיאולוגיה ואין לה שום אינטרס בין- לאומי, פרט לשניים: עניין ביטחוני ועניין כלכלי". דברים אלה השמיע יעקב קדמי (יאשה קזקוב). הוא דיבר במסגרת חלקה הראשון של "סדנת אלפרדו", בספרייה הציבורית "לדורות" בלוד, שעסקה בשאלה "מה רוצה רוסיה במזרח התיכון?". קדמי עמד במשך שנים בראש "נתיב - לשכת הקשר" - גוף שפעל כיחידת-סמך במשרד ראש הממשלה, ותפקידו היה להגיע אל היהודים בברית המועצות ולעודד את זיקתם ליהדות, לציונות ולישראל. עד שנת 1990 נחשב "נתיב" כגוף חשאי למחצה, עת פעל תוך סיכון רב מאחורי "מסך הברזל". לפי קדמי, "אופי המשטרים במדינות ובאזורים שבהם היא פועלת אינו מעניינה של רוסיה. היא רק מעוניינת שיתנו לה לסחור בתנאים שווים, ולהרוויח, ושלא יהיה איום צבאי עליה מאותו אזור. מאז התפרקות ברית המועצות בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה, עד תחילת המאה ה-21, לא הייתה לרוסיה שום מדיניות חוץ מגובשת. בתחילת המאה הנוכחית, ולדימיר פוטין עלה לשלטון ויבגני פרימקוב נתמנה לשר החוץ. מאז, גיבש המשטר הרוסי מדיניות חוץ ברורה, המבוססת על ניסיונה שלה ממלחמת העולם השנייה, כשגרמניה הנאצית תקפה אותה בהפתעה, ומניסיונה של ישראל ממלחמת יום הכיפורים, שבה ברית המועצות הייתה מעורבת ביותר. אז ישראל הופתעה כי אמ"ן עסק בכוונות האויב ולא ביכולותיו. עיקרה של מדיניות המבוססת לא על כוונות נגדה אלא על היכולת לתקוף אותה. ויכולת זו נמצאת היום בעיקר בידי ארצות הברית". "לגבי המזרח התיכון, לקראת 2005 הגיעו ראשי מערכת הביטחון ברוסיה למסקנה שארה"ב מפתחת עליונות צבאית מוחלטת לגביה, שתבשיל עד שנת 2018, תוך כדי שימוש בטכנולוגיות חדשות ופריצת דרך בסוגי נשק חדשים, כולל טקטיקות צבאיות חדשות. בין היתר, ארה"ב פיתחה טילי שיוט מסוג טומהוק, עם ראשי נפץ רגילים וגרעיניים; פצצות תרמו-גרעיניות, וטילים בעלי מהירות פי שמונה ממהירות הקול. כל אלה מוצבים באוניות המקיפות את רוסיה. במקרה של מלחמה, רוסיה מעריכה שארה"ב תשגר אליה אלפי טילים, במהלך שעה אחת. כמות זאת אינה ניתנת לעצירה, על-ידי סוללות הטילים נגד טילים המתקדמות שלה. לכן, מעריכים פוטין ויועציו, 90% מהטילים-נגד-טילים של רוסיה, שעליהם מבוססת הגנתה, יושמדו. פוטין ופרימקוב הגיעו למסקנה שעליהם לבנות עוצמה ימית, שתוכל להתמודד עם הצי השישי האמריקני, ועם ציי נאטו, שתהיה לה יכולת לאגף את אירופה, גם מדרום וגם מצפון, מפלטפורמות ימיות. כתוצאה מכך החלו ברוסיה לפתח טילים לטווח שבין 2,000 ל-3,000 ק"מ. "לכן החליטו גם לפתח יכולת ימית, לחזור לנוכחות הרוסית בים התיכון, ולהגביר נוכחות רוסית באוקיאנוס השקט ובאוקיאנוס הקרח הצפוני. המאמץ העיקרי של רוסיה היום, הוא במזרח הרחוק, מול ולדיבוסטוק, ושם הצי שלהם הוא החזק ביותר. אחר כך בים הצפוני, כי מעל הקוטב הצפוני קל להגיע לארה"ב ובחזרה, בגלל הפשרת הקרחונים בקוטב. ומאמץ שלישי - בים התיכון. פה אין להם היום אף נמל-בית ממשי, ואין קיום לשום צי ללא נמל בית. הם יכלו אומנם להיכנס ולתדלק בנמל טרטוס שבסוריה, ולתדלק, אך אין זה נמל בית, והם רוצים נמל בית קבוע ובשליטתם המלאה בים התיכון. נכון להיום, כל הציים שלהם משגרים אוניות לשיט בים התיכון כדי להתחזק באזורנו. זה מה שמכוון את פעילותם בסוריה ובמזרח התיכון".