הביקור שלי ברוסיה בתחילת העשור הקודם הותיר בי טעם של עוד. התפארת של התרבות הרוסית שמוצגת בשני מוזאוני "טרטיאקוב", הישן והחדש, מדגימה רמת הישגים כאלה של אמנות, שקיימים רק שם. והחלום הרטוב לחזות שוב במה שנגלה לי שם, התגשם בחלקו, כשעשרים ושישה דיוקנאות של גדולי הציור הרוסי משנות השישים למאה התשע עשרה ועד ל-1914, מוצגים עד ה-26.6.2016 בלונדון. לא אכחד, שבמוזאון טרטיאקוב הישן מוצגות יצירות של אמנים רוסיים ששווים בערכם לכל יצירות תקופת הרנסנס באירופה המערבית. אך למרבה הצער, שמות רובם אינם ידועים במערב משום שלא נחשפו למערב מעולם, וההפסד כולו שלנו. המוזאון נוסד בידי הסוחר והפילנתרופיסט פאבל טרטיאקוב, שדיוקנו שצויר בידי איליה רפין פותח את התערוכה. המוזאון הלאומי לדיוקנאות בלונדון - ה-N.P.G - שממוקם בגבו של הניישנאל גאלרי (שהוא אחד מששת גדולי המוזאונים בעולם ושוכן בכיכר טרפלגר), הוא פנינה אמנותית בפני עצמו, וחבל שהקהל הישראלי כמעט אינו מכיר אותו ומחמיץ תערוכות כה חשובות המתחלפות בו; כמו גם את האולמות המוקדשים לשושלות המלכים והאישים החשובים בהיסטוריה האנגלית, וכן דיוקנאות של כל גדולי האישים האנגליים ב-160 שנות קיומו של המוזאון, כולל כל אלה המוכרים לנו מהמאה העשרים, ובהם אייקוני מוזיקה, חברה ותרבות נודעים. תערוכת "רוסיה והאמנויות" מתמקדת בתקופה בה נכתבו "החטא ועונשו" ו"אידיוט", תקופה בה התרבות הרוסית פרחה בשיא זוהרה. התערוכה שהושאלה ממוזאון טרטיאקוב, כוללת ציורי דיוקנאות כמו של המשוררת הלאומית אנה אחמטובה (אותה ציירה בסגנון אימפרסיוניסטי אולגה דלה-ווס-קארדוסקאיה ב-1914, בסגנון כמו זה שראינו במוזאון לאמנות הרוסית ברמת גן בתערוכה של ציירי קייב היהודים); אחמטובה נחשבה לקולו של העם הרוסי במחאות שלה כנגד הבולשביזם, בהמשך. הדיוקן היחיד של פיודור דוסטוייבסקי שנעשה בחייו, על-ידי אחד מגדולי הציירים הרוסים אז - וואסילי פרוב הפך לכה פופולרי בגלל חשיבותו והיותו של הסופר לסמל לאומי, עד שהופץ ברפרודוקציות על כל דבר אפשרי כמו בולים או קופסאות הפח של ביסקוויטים. זוהי תכונה הנפוצה בקרב הרוסים, להפיץ בקרב כל את דיוקנאות האישים האהובים והנערצים. כך גם רכשתי בזמנו את דמות אהובתו של פושקין שצוירה על סיכת עץ מצופה בלכה. אחד מגדולי המלחינים הרוסיים של המאה התשע עשרה, מודסט מוסורגסקי (1839-1881), הונצח בציור אכספרסיבי במיוחד שנעשה על-ידי איליה רפין ב-1881, בהיות המלחין בבית החולים על ערש דווי, כמה ימים לפני מותו. מוסורגסקי היה מחדש וממציא במוזיקה הרוסית, הודות להיסטוריה והפולקלור הרוסיים שהוטבעו ביצירתו. הצייר Repin, שלא חפץ לעשות הון מהציור הודות לטרגדיה של המוסיקאי - תרם את שכרו מהעבודה להקמת קרן להנצחת המלחין. רימסקי קורסקוב מוצג אף הוא בתערוכה, כמו גם גדולי הסופרים כמו אנטון צ'כוב, ליב טולסטוי וטורגנייב. הציירים הנפלאים הם בין היתר ואסילי פרוב, וולנטין סרוב, והידוע מכולם - מיכאיל וורובל. אך גם האספן ופטרון האמנות איבן מורוזוב, שהיה ממשפחה עתירת הון, היה מעריץ גדול של מאטיס, ממנו רכש כמה ציורים (ואחד מהם, "פירות וברונזה", מצוי ברקע הדיוקן הנפלא של מורוזוב), אותו צייר וולנטין סרוב ב-1910. לכל מי שיגיע לפני ה-26.6 ללונדון - מומלץ מאוד להגיע לתערוכה. מחיר הכניסה אליה, בניגוד לכניסה החופשית לשאר אולמות האוסף והתערוכות במוזאון זה, הוא רק 5 פאונד.