בן-דרור ימיני, בטורו ב
ידיעות אחרונות עוסק בפרשת הבורקיני של השבוע האחרון. על חופה של העיר ניס, שוטרים דרשו מאישה מוסלמית להסיר את הבורקיני שמשתלשל מראשה, ומכסה את גופה. התמונות, כאמור, הפכו לויראליות. ימיני מסביר שלא פה קבור הכלב, ואם רוצים להיאבק באיסלאם הקיצוני, לא זו הדרך. הוא כותב:
"למרות זאת, נדמה שהאיסור על בורקיני הוא צעד אחד יותר מידי. כך לא נאבקים באיסלאם הרדיקלי, וצריך להיאבק בו. זו לא חוכמה גדולה להילחם במספר קטן של מוסלמיות שמעדיפות להגיע לים בגוף לא חשוף. זה אולי עושה כותרות, אבל ספק אם זה הוגן. .....מי שרוצה להיאבק באיסלאם הרדיקלי צריך לנקוט בצעדים קצת יותר רציניים, כמו הפסקת המימון הקטרי והסעודי למסגדים, מימון שהופך אותם למרכזים של טיפוח והקצנה".
ימיני, בטורו, סוקר את הרקע לאיסור האירופי על לבישת הבורקיני בחופי הים. בראשית הדרך, כשמהגרים מוסלמיים בהמוניהם רק החלו לפקוד את אירופה, אירופה הייתה סובלנית, סבלנית, ורב-תרבותית, וחיבקה והכילה את הבורקות והחיג'אבים במרחב שלה. אבל אז החלו להישמע טענות כי אירופה מתאסלמת, וארגוני נשים החלו להבין שהרב-תרבותיות הזו פוגעת בנשים המוסלמיות עצמן.
שאלת הרב-תרבותיות, לדעת ימיני, אינה פשוטה כלל. לעיתים אקט שנתפס כמגן על תרבות המיעוט, פוגע במיעוט שבתוך המיעוט (נשים מוסלמיות). מה שבטוח, לדעת ימיני, הוא שלא פה קבור הכלב. הסכנה אינה טמונה בבורקיני שהפך לשעיר לעזזל של האיסלאם. הסכנה האמיתית היא בקיצוניות ובהסתה.