הבוקר, תאריך ל תשרי - חל יום הזיכרון להירצחו של
רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל, בידי חוליית מתנקשים פלשתינית, שהשתייכה לארגון הטרור
"החזית העממית לשחרור פלשתין". רצח זה בוצע, בהיותו של רחבעם זאבי המנוח, חבר כנסת, בכנסת ישראל ושר התיירות בממשלת ישראל, במלון "היאט", בירושלים, בתאריך 17 אוקטובר 2001.
רחבעם זאבי המנוח, עמד בראש המפלגות, שהיו ידועות בשם: "מולדת והאיחוד הלאומי". זאבי חבר למפלגת "
ישראל ביתנו", בראשות ח"כ
אביגדור ליברמן. כתוצאה מאיחוד זה, נוצרה וקמה -בתאריך 1 בפברואר 2000 - בתקופת כהונתה של הכנסת ה-15, מפלגה מאוחדת, שנודעה ונקראה בשם:
"איחוד לאומי-ישראל ביתנו".
בתאריך 25 לחודש יולי 2005, חוקקה הכנסת חוק, הקרוי בשם: "חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, התשס"ה-2005". בהתאם להוראות חוק זה, הרי יום הזיכרון להנצחת זכרו של רחבעם זאבי יחול, בתאריך העברי של ל בתשרי,
שהינו יום הירצחו של זאבי המנוח, בשנת תשסב, כאשר בהתאם להוראות חוק ההנצחה, תאריך יום הזיכרון, אינו יכול לחול, בשבת ואם הוא חל ביום שישי, הרי הוא מוקדם, ליום חמישי בשבוע.
החוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי קובע, כי בכל שנה, בל' בתשרי, יום הירצחו של רחבעם זאבי, יקוימו אירועי זיכרון להנצחת זכרו של רחבעם זאבי; יתקיים טקס זיכרון ממלכתי בסמוך לקברו; במחנות צה"ל יוקדש זמן ללימוד פועלו. עוד נקבע - בהוראות חוק ההנצחה - כי האירוע המרכזי ביום הזיכרון הוא טקס אזכרה ממלכתי שמתקיים בהר הרצל סמוך לקברו של זאבי.
מן הראוי להדגיש ולציין, כי מאז מותו של רחבעם זאבי - בחודש אוקטובר 2001 - מתקיים מרוץ הנצחה, בלתי פוסק, לצורך הנצחת זאבי. על שמו של זאבי קרויים שפעת אתרים ברחבי הארץ, דוגמת: גשר על נתיבי איילון, ברמת השרון, בה התגורר זאבי; טיילת בהר הזיתים, בירושלים; כביש הבקעה; הטיילת המרכזית, באילת; שדרת הטיילת, בראשון לציון וכן טיילת באשדוד. בנוסף, קרויים על שמו של זאבי כיכרות, רחובות וגנים ציבוריים, בערים שונות, ברחבי הארץ. על שמו קרוי מחנה רחבעם, באזור רמלה; אתר בית הכנסת העתיק, באום אל-קנאטר ("קשתות רחבעם") שברמת הגולן. כמו-כן מונצח זאבי, בגבעת התיישבות בבית חגי וביישוב מרחב עם, שבנגב, שהוקם לזכרו. עוד מוענק פרס שנתי, בידי משרד החינוך, על שם זאבי, למי המצטיינים בלימודי ארץ ישראל, במערכת החינוך; מתקיים מרוץ שנתי לזכרו, בשם: "מרוץ הלפיד", בבקעת הירדן וכן הנפיקה - בשנת 2002 - רשות הדואר, בול לזכרו של זאבי המנוח.
אלמלא מרוץ ההנצחה,
הבלתי פוסק הזה - הגובל, בכל הכבוד הראוי, לדעת כותב שורות אלה, באובססיה - ייתכן שלא הייתה קמה כל התנגדות להמשך ההנצחה של זאבי המנוח. אולם, מתברר ומסתבר, שחמש עשרה, לאחר הירצחו של זאבי, עדיין מעוררת הנצחת זכרו פולמוס - ופולמוס מיותר! בשנת 2008 החליטה הממשלה להנציח זכרו של זאבי, בנווה אילן הישנה, אולם בשל התנגדות וותיקי המקום, בוטלה החלטה זו של הממשלה בשנת 2011 החליטה הממשלה להנציח זכרו של זאבי, דווקא באתר ההנצחה לפורצי הדרך לירושלים, שפעלו במסגרת חטיבות "הראל"; "אלכסנדרוני" ו"חטיבה 7". במסגרת שיקום אתר שער הגיא, הוקם מה שקרוי בשם: "ח'אן שער הגיא", במסגרתו הונצח ראש ממשלת ישראל המנוח,
יצחק רבין ז"ל, ב"פארק רבין".
בימים אלה, ממש, מתחוללת מלחמה של ממש בין וותיקי הפלמ"ח ופורצי הדרך לירושלים, בוגרי חטיבות "הראל"; "אלכסנדרוני" ו"חטיבה 7" - הכוללים, בין היתר, האלופים (מיל.) עמוס חורב,
צבי זמיר, המשורר, חיים גורי ואחרים - הטוענים, כי רחבעם זאבי השתייך לחטיבת "יפתח". כל בר-בי-רב, דחד יומא, יודע - היטב ולאשורם של דברים - כי חטיבת "יפתח", פעלה - בתקופת מלחמת השחרור - ולאחריה בעמק בית שאן, בגלבוע, באזור חיפה ובגליל המערבי, כאשר הגדוד השלישי ("גדוד הגליל") שפעל בגליל העליון ובסביבתו. מאוחר יותר הצטרף לחטיבת "יפתח", גם הגדוד השני ("גדוד הנגב הצפוני"), שחנה בנגב בראשית המלחמה והשתייך אז ל"חטיבת הנגב", שהינה חטיבה 12.
מכאן ברור, לכל - כי לזאבי לא היה כל קשר שהוא, לקרבות שער הגיא.
עודף ההנצחה המיותרת בכל הכבוד הראוי בו מעורבים, לפניי ולפנים, יורשיו של זאבי המנוח,
כמו-גם קשירת שמו להתנהגות מינית בלתי הולמת - דברים שלא הוכחשו, כאשר ניסיונה של משפחת זאבי למנוע שידור תוכנית טלוויזיה, בקשר לכך, באמצעות צו משפטי נכשל - מביא לכך, כי בימים האחרונים, מתחילים להתעורר פקפוקים באשר לצורך בהשארת החוק להנצחת זכרו של גנדי המנוח. לא פלא הדבר, כי חלק מציבור חברי הכנסת, הודיע - במצב דברים זה - כי הוא יחרים טקס הזיכרון הממלכתי לרחבעם זאבי. מכאן קצרה הדרך לביטול יום הזיכרון להנצחת זכרו של רחבעם זאבי.
נסיים בנאמר ב"פרקי אבות", פרק ג משנה ב, כהאי לישנא: "רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א), וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, י), יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו".
