דומה שתוכנו של המכתב ששלחה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת
מרים נאור, בתאריך 2.11.2016, לשרת המשפטים, ח"כ
איילת שקד (שהעתקים ממנו נשלחו לכלל חברי הוועדה לבחירת שופטים - ומשם מצאו הדברים דרכם לפרסום נרחב בכלי התקשורת, בסוף השבוע החולף), בעניין הצעת החוק הפרטית שהניחו ח"כ
רוברט אילטוב - חבר הוועדה לבחירת שופטים - וחברי הכנסת,
עודד פורר וסופה לנדוור, שהוכתרה בכותרת: "הצעת חוק בתי המשפט (תיקון - רוב רגיל למינוי שופט בית המשפט העליון), התשע"ז-2016", יותר משהיה מיועד לעיניה של שרת המשפטים, כוון ויועד לעיניו ולידיעתו של הציבור הרחב, דווקא.
במכתב זה ביקשה נשיאת בית המשפט העליון,
בשמה שלה ולכאורה, גם בשמם של שאר שופטי בית המשפט העליון (שגם אם מתנגדים הם לדרכה ולהתנהלותה של נשיאת בית המשפט העליון - שלא בטוח, כלל וכלל, שהתייעצה עם כל אחד ואחד מהם, קודם משלוח מכתבה דנא לשרת המשפטים - אין להם כל ברירה שהיא, אלא להתייצב מאחורי התנהלותה זו ולגבותה, באי סטייה מהקו ומהנורמה המונולוטית שמגלים, זה שנים, שופטי בית המשפט העליון,
כאילו עשויים הם - כולם כאחד - מקשה אחת ובקו רעיוני-אידיאולוגי זהה, מאז ומעולם).
במכתב זה, המהווה חריגה ברורה מ"כללי המשחק", המקובלים והנהוגים - מזה שנים הרבה - בין הכוחות המנוגדים המרכיבים הוועדה לבחירת שופטים, קרי, שופטי בית המשפט העליון; חברי הכנסת; שרי הממשלה ונציגי לשכת עורכי הדין - בהתייחסה להצעת החוק הפרטית של חברי-הכנסת אילטוב, פורר ולנדוור - כותבת נשיאת בית המשפט העליון - בין היתר - דברים, בזו הלשון:
"הצעת החוק היא אומנם הצעת חוק פרטית. אולם מאז פרסום ההצעה ופרסומים רבים בכלי התקשורת לפיהם הצעת החוק היא מטעמך, לא נשמעה מפיך כל הסתייגות מהצעת החוק או מעיתוי העלאתה. בנסיבות אלה אין לי אלא לפרש את שתיקתך כהבעת עמדה מצדך שהצעת החוק הפרטית ועיתוי העלאתה הינם אכן על דעתך. משאלו הם פני הדברים סבורה אני שראוי היה שתשוחחי עמי בעניין מבעוד מועד.
לא הרי הצעת חוק פרטית כהצעת חוק הנתמכת למעשה על-ידי שרת המשפטים, העומדת בראש הוועדה לבחירת שופטים". (ההדגשה וההדגשה, בקו אחד, שלי - ח"ש)
בהמשך מכתבה של נשיאת בית המשפט העליון, כותבת היא דברים חריפים, נחרצים וחד-משמעיים, החורגים - חריגה ניכרת ומשמעותית - בכל הכבוד הראוי, מכללי הפרוטוקול שהיו מקובלים, עד כה, בין הכוחות הפועלים, בוועדה לבחירת שופטים -
המורכבת מנציגי הממשלה, הכנסת, השפיטה ולשכת עורכי הדין - בזו הלשון:
"הנחת ההצעה בעיתוי הנוכחי מהווה בנסיבות העניין משום "הצבת אקדח על השולחן"; משמעותה היא שאם חלק מחברי הוועדה לא יביעו הסכמה למינוי מועמדים מסוימים, באופן שאינו מאפשר את מינויים ברוב מיוחד, אזי
"כללי המשחק" הקונסטיטוציוניים ישונו כך שניתן יהיה למנותם ברוב רגיל של חברי הוועדה". (ההדגשה וההדגשה, בקו אחד, שלי - ח"ש)
אם נשתמש, כדי לתאר מערכת היחסים השוטפת, אליה נקלעו שרת המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון, בדימויים הלקוחים מתחום חוויות הקולנוע -
ומתחום סרטי המערבונים והאקדחונים, לאור שימושה של נשיאת בית המשפט העליון במוטיב: "הצבת האקדח על השולחן - הרי מי שמצמצה, לכאורה, ראשונה ולא שמרה על קור-רוח (וכנגזרת מכך הפגינה - בכל הכבוד הראוי - חולשה ב"משחקי הכבוד והשליטה"), הינה דווקא נשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור.
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור,
היא היא זו ש"פירשה", כמו-גם מי ה"מפרשת" שתיקתה של איילת שקד, בתפקידה כשרת המשפטים, נוכח הצעת החוק הפרטית של חברי-הכנסת אילטוב, פורר ולנדוור, כהבעת עמדה, מצד שרת המשפטים, לפיה הצעת חוק זו ועיתוי העלאתה, הינם על דעת שר המשפטים, הגם - שמעולם - מעולם לא פירסמה איילת שקד, בתפקידה, כשרת המשפטים - ברבים - כל עמדה שלה, באשד להצעת חוק פרטית זו של שלושת חברי הכנסת אלה.
דבריה ותפישתה הרעיונית הזו של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור, מקבלים משנה של תוקף לאור המפורט והכתוב, בהמשך מכתבה זה לשרת המשפטים, בו כותבת היא,
דברים תקיפים ונכוחים - בכל הכבוד הראוי - כלפי שרת המשפטים, כהאי לישנא:
"עוד אני מבקשת להבהיר כי אין אנו
(שלושת שופטי בית המשפט העליון, ובכללם נשיאת בית המשפט העליון, החברים בוועדה לבחירת שופטים - ח"ש) מבקשים להתערב בהליכי החקיקה של הכנסת, אף שיש בהם משום ניסיון לשנות את כללי המשחק תוך כדי המהלכים עצמם. אף אין אנו עוסקים בספקולציות על היתכנותם של הליכי החקיקה או על תבונתם. אולם ברור שכשם שהרשות המחוקקת פועלת בכל דבר ועניין כהבנתה, אף אנו - השופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים - נפעל כל אחד לפי שיקול דעתו, והכל כמובן תוך כיבוד החוק".
בכל הכבוד הראוי ויש כבוד רב! - מכתבה זה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור,
לא רק שהוא מהווה התערבות בהליכי החקיקה של הכנסת, אלא הוא מהווה ניסיון - בלתי ראוי ובלתי מכובד - לסכל הליכי חקיקה תלויים, בעודם מצויים באיבם. לו יתואר, כי עותר היה פונה לבג"ץ, במטרה לסכל הליך חקיקה של הכנסת, בשלב שלאחר הגשת הצעת חוק - פרטית או ממשלתית - ואף מבקש צו ביניים למניעת המשך הליכי החקיקה הזו, הרי לאור הפסיקה הענפה והמפורשת של בית המשפט העליון, בדבר אי-התערבות בהליכי חקיקה של הכנסת וכיבוד עיקרון ההפרדה המוחלטת בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, מהעבר,
הרי היה בג"ץ "מעיף עותר שכזה מכל המדרגות", תוך הטלת הוצאות לדוגמה כבדות, עד למאד עליו, בשל העזתו להגיש עתירה שכזו לבג"ץ.
מפאת כבודו של בית המשפט העליון ומפאת כבודה של העומדת בראשו של מוסד חשוב ומפואר זה, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור, לא נרחיב עוד דברים, בעניין זה.
כל אחד ואחת מקוראי רשימה זו, מוזמן לחשוב ולהגיע מסקנה, לאיזו דרך מסוכנת של שיבוש - לכאורה - של
ההפרדה המוחלטת - הקיימת, כיום - בכל הקשור להתנהלותן של שלוש הרשויות, שעליהם בנויה ומבוססת התשתית הדמוקרטית של מדינת-ישראל, קרי, ההפרדה המוחלטת הקיימת, כיום, בין פעילותה של הרשות המחוקקת, בין פעילותה של הרשות המבצעת ובין פעילותה של הרשות השופטת, עלולה מדינת ישראל להיקלע, אם בית המשפט העליון יתערב - חלילה וחס (למעט במקרים חריגים, שעה שכשרות הליכי החקיקה פסולה ובטלה על פניה וזועקת לשמים) - בהליכי החקיקה השוטפים והיומיומיים של כנסת ישראל, כל אימת שהוא יחשוב, שיש בהליכי חקיקה אלה לפגוע בתפקודו ובהתנהלותו השוטפת.
ציבור השופטים בישראל -
ובראשם נשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור, העומדת בראש המערכת השיפוטית ומהווה זרקור אור ומורה דרך לשאר שופטי ושופטות ישראל, המכהנים, דרך שגרה, תחתיה - חייבים להבין ולהטמיע, כי הם מפרשים החוקים שמחוקקת כנסת ישראל ושופטים על-פיהם ואין להם - בכל הכבוד הראוי - כל יד, כל רגל וכל מעורכות שהיא, בהליכי החקיקה, המצויים בעיצומם, בין אם הם מקובלים עליהם ובין, אם לאו.
בואו נזכור ונשנן היטב, כי אך ורק, במקרים חריגים - חריגים ביותר, יכול, רשאי ומוסמך בית המשפט העליון, בשבתו אלי מדין, כבית משפט גבוה לצדק, לפסול חוקים שחוקקה הכנסת או שהתקינו בעלי סמכות, שהוקנתה להם, לצורך כך, בחוקים דווקנים -
וגם זאת, אך ורק לאחר שנשלם הליך התקנת התקנות או הליך החקיקה.
בשום פנים ואופן אין לו, לבג"ץ, כל סמכות להתערב ולסכל הליכי חקיקה והתקנת תקנות, שטרם נשלמו והושלמו והפכו, עם השלמת חקיקת המשנה או החקיקה של הכנסת, לתקנה מוגמרת או לחוק מוגמר.
ברשימה שפרסמנו, בעבר, בכותרת:
"שופטי בג"ץ עוד יתגעגעו לדניאל פרדימן" ("מחלקה ראשונה" - תאריך 29.10.2015), כתבנו - בין היתר - דברים, בזו הלשון:
"בעיתוי שנבחר בקפידה רבה, תוך שימוש קר, ציני ומפוכח, בבימת הכנסת, בחרה שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד, להתייחס לראשונה, באופן ישיר, ענייני ופרטני להתנקשות המכוונת בבית משפט העליון ובשופטיו, מבית מדרשם של ראש מפלגת "
הבית היהודי" שר החינוך, ח"כ
נפתלי בנט וחבר נוסף מסיעה זו, ח"כ מוטי יוגב.
קרוב לעשרה ימים תמימים, בכוונת מכוון (שעתה - בדיעבד ולאחר מעשה, מטרתה ברורה, לחלוטין) הותירה שרת משפטים הזירה הפוליטית והמשפטית,
ללא תגובה עניינית, להתנקשות החזיתית - המכוונת והמתכוננת מראש - בה התנקשו בנט ויוגב - חזיתית - בבית המשפט העליון ובשופטיו.
רק שלשום אם כי, באופן עקיף לגמרי ראתה לנכון שרת המשפטים בתשובה להצעה לסדר היום של חבר כנסת מהספסלים האחוריים, ח"כ אלון חזן, להריסת מבני בית-אל להתייחס להתקפות הבוטות של ראש "הבית היהודי", שר החינוך, ח"כ נפתלי בנט וח"כ מוטי יוגב, על בית המשפט העליון ושופטיו. 'אני כמובן מתנערת מהדברים האלה, בית המשפט העליון הוא מוסד ראוי וחשוב. לפעמים אני לא מסכימה עם הפסיקות שלו אבל כמובן שצריך לכבד אותן', אמרה היא. אמרה. לא יספה עוד ולא שלחה - אפילו, מילת עידוד חמה אחת - לכיוון שופטי בג"ץ, משל שקופים, לחלוטין, הם.
אתמול, מעל בימת הכנסת בהתייחסות ישירה וראשונה, להשתלחויות האחרונות של ראש סיעתה וחבר נוסף מסיעתה, על בית המשפט העליון ושופטיו - בעקבות דיון שהתקיים, לאחר הביקורת שמתח ח"כ מוטי יוגב על שופט בית המשפט העליון,
עוזי פוגלמן, שעיכב הריסת בתי מחבלים - יצא, סוף-סוף, המרצע מן השק.
פתאום התגלתה לכל שרת המשפטים האמיתית, ח"כ איילת שקד, המוכרת מאז, 'זו שתראה להם, לשופטי בית המשפט העליון, זו שתקרא אותם לסדר ותכניס להם - חזק חזק עד שהם לא ישכחו אותה, שנים רבות' ". (ההדגשות במקור - ח"ש)
סעיף 7(א) לחוק בתי-המשפט קובע, כי אם ראה שר המשפטים שיש למנות שופט, יודיע על כך ברשומות ויכנס הוועדה לבחירת שופטים. ארבעה משופטי בית המשפט העליון פורשים במרוצת שנת 2017.הנה שמותיהם: השופט,
צבי זילברטל (אפריל 2017); המשנה לנשיאה, השופט,
אליקים רובינשטיין (יוני 2017); השופט,
סלים ג'ובראן (אוגוסט 2017) ונשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור (אוקטובר 2017). גם אם יש מקום, כי שרת המשפטים תפרסם הודעה ב"רשומות", בדבר הצורך במינוי ארבעה שופטים לבית המשפט העליון,
הרי אין כל צורך - לאור מערכת היחסים המתוחה, הקיימת בין שרת המשפטים לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור - לכנס הוועדה למינוי שופטים, לצורך מינוי שופטים לבית המשפט העליון, לפני חודש נובמבר 2017.
ניתן למנות שופטים, לתקופה קצובה, במינוי זמני, לבית המשפט העליון, ללא כינוסה של הוועדה לבחירת שופטים. עם פרישתה של השופטת, מרים נאור, לגמלאות ומינויה של השופטת,
אסתר חיות, כנשיאת בית המשפט העליון תחתיה, יש לכנס הוועדה לבחירת שופטים, באווירה רגועה וללא מתחים מיותרים, בין המערכת המבצעת למערכת השופטת, על כל המשתמע והכרוך בכך. כל המוסיף דברים, לעניין זה, נמצא רק גורע.
