לעתים נדירות שבנדירות נתקלים אנו בשירות גרוע ומביש כל כך, כפי ש"זכינו" לקבלו, אתמול, במסעדת "Buy The Way", עד אשר
החלטנו להביא דברים, בפומבי ולייעץ למי שזמנו, כספו וכבודו יקרים לו, כי מוטב לו, שידיר רגליו ממסעדה זו השוכנת בתחנת הדלק, בצומת רעננה. הדברים חמורים במיוחד, כאשר ה"שירות" האמור להינתן במסעדה זו, מצטמצם, אך ורק להזמנת המוצר בקופה. לאחר מכן, באמצעות מכשיר זיהוי הניתן ללקוחות בכוח, אמורים המלצרים לזהות לקוחות בכוח אלה, שהתיישבו אל שולחן פנוי וזמין ולהביא אליהם המוצרים שהזמינו הם ושילמו הם עבורם מראש בקופה.
ובכן, במצב דברים זה, הרי לא אתמהה, כלל וכלל, אם תבואו ותשאלו - ובצדק רב - אם כה מצומצם הוא ה"השירות", הניתן ללקוחות בכוח של מסעדת "Buy The Way", הרי איך ניתן להלין על שירות גרוע ומביש, כלל וכלל, בידי הצוות ובידי מלצרי מסעדה זו. ובכן, בואו ואפתיע אתכם. מתברר, כי לא אפס כוח ההמצאה של שירות גרוע ומביש וגם "שירות" מצומצם, המתבטא בהזמנת מוצרים בקופת המסעדה, תשלום עבורם מראש והבאתם לשולחן הלקוחות בכוח, בידי מלצר וגם/או מלצר מזדמן,
יכול להיות שירות גרוע ומביש, ל-ח-ל-ו-ט-י-ן!!!.
איתרע מזלנו ונקלענו למקום קרוב לשעה 14:00 לערך. המקום המה סועדים והלחץ על הקופה - שבה עמדו שני קופאים לשירות הקהל הרחב - היה כבד. ביקשנו להזמין ארוחת בוקר ופתחנו והסברנו מהי צורת הבישול של ביצים (חביתה או ביצת עין) שהתאווינו להם. אחת מהקופאיות הסבירה לנו
בפסקנות ובנחרצות כי ארוחת הבוקר מוגשת עד השעה 13:00 בלבד, כך שלא נוכל לקבל מבוקשנו. מן הראוי להדגיש - כבר בשלב זה -
שאיש משני הקופאים שקיבלו פנינו, לא הסביר לנו שקיימת חלופה לביצים שחשקנו בהם הזמנת שקשוקה. או אז התחננו על נפשנו ושאלנו אם אפשר לקבל שתי ביצים קשות. האחראית במקום - שבדיעבד התברר לנו, ששמה ורד - חפזה למקום ומששמעה בקשתנו פסקה בנחרצות כי נוכל לקבל ביצה קשה אחת - ואחת בלבד! בדלית ברירה קיבלנו דבריה, בבחינת
"תורה למשה מסיני", שילמנו עבור מה שהוגדר על ידה כ"ארוחת טעימות", שתייה וביצה קשה. אגב, ציינו שיש לנו כרטיס חבר, בגין רכישות במקום. אמירה זו לא זכתה לכל התייחסות ממי מהקופאים.
יצאנו לחפש לה מושב ושולחן להסב אליו והנה נתקל מבטנו במלצרית היוצאת מן המטבח ועל המגש שבידה מונחת שקשוקה חמה ומהבילה. פנינו אל אותה ורד בקובלנה והבענו בפניה תרעומת שלנו, על כי לא סופר ולא הובהר לנו, בקופה דבר וחצי דבר אודות אפשרות להזמין שקשוקה. נדגיש, כי בלחץ שנוצר על הקופות, היה זה בלתי אפשרי - בעליל - לקרוא בניחותא ובהרחבת הדעת, המוצע בתפריט. על כורחנו נאלצנו לשמוע "תורה שבעל-פה", בדבר אפשרות הזמנת המזון ורכיביו, מפי הקופאים. אותה ורד הסבה שימת ליבנו לכך, שההזמנה שלנו, עוד קט יוצאת מהמטבח ושאלה אם מבקשים אנו לבטלה ולהמירה בהזמנת השקשוקה. משכך נענתה היא על ידינו - על אתר - בחיוב. באותו רגע לא טרחה היא להפנות שימת ליבנו לכך, כי בביטול ההזמנה הקודמת, בוטלו כלל רכיביה, לרבות הממרחים שהזמנו. הרושם שיצרה היא אצלנו היה, כי המרנו ביצה קשה בשקשוקה והשאר - נותר על מכונו.
עוגת הגבינה וסוג מגדן נוסף שהזמנו הוגשו
מיידית לשולחננו. המתנו, חסרי סבלנות למנה העיקרית, על כלל הפחמימות שבה. ביני לביני היו העוגה ואותו מגדן, טרף לזבובים, שחגו מעל ונחתו עליה. נטלנו עוגת הגבינה ששמנו לה מגן וצינה, בדמות מפית שסוככה עליה, אל הקופה. ביקשנו כי - ביני לביני - תנוח עוגה זו, בשלום על מקומה, במקרר העוגות. אותה ורד הזמינה אותנו -
באי רצון גלוי ובפנים חמוצות שנית אל הקופה, מקום בו שילמנו תשלום נוסף על השקשוקה ופנינו לשוב אל שולחננו. בהיותנו בקרבת הקופה ראינו לקוח שכרטיס החבר שהחזיק בידו - דוגמת זה המצוי תחת ידינו - הועבר ונסרק בקופה. מששאלנו לפשר מעשה זה נעניינו, כי כך נוהגים לסמן ולציין עובדת רכישת ארוחות, בידי חברי מועדון אותו מסעדה, שכן לאחר רכישת מספר ארוחות מסוים, מקבלים ארוחת חינם.
פנינו לורד וציינו בפניה, כי לא נאמר לנו על כך, דבר וחצי דבר, בקופה, בעת רכישת שתי הארוחות הקודמות, על ידינו וביקשנו ליהנות מזכויותינו כבעלי כרטיס חבר של אותה מסעדה. אותה ורד ניסתה לשכנע אותנו לוותר, שכן, בלשונה שלה, היא: "תצטרך לבטל החשבונית ולהקליד חשבונית חדשה תחתיה". ואז המשיכה היא וספק אמרה לנו, ספק "הציעה" היא לנו הצעה "נדיבה", באלה המילים: "אולי תוותרו על כך ובפעם הבאה תשימו לב לכך, מראש?". סירבנו לאותה "הצעה נדיבה" שלה ועמדנו על מימוש מלוא זכויותינו, כלקוחות בכוח וכבעלי כרטיס חבר במסעדה זו. בשלב זה ביקשנו לדעת שמו של האחראי במקום ונעניינו שמדובר בגברת בשם: ע(א)ירית אברך. משביקשנו מספר הטלפון שלה, נעניינו כי עלינו להשאיר מספר הטלפון שלנו והיא תיצור עמנו קשר ביום ראשון, שכן:
"היום זה היום החופשי שלה ואי-אפשר להפריע לה". עשינו כמבוקש, על-ידי ורד האחראית והותרנו מספר הטלפון שלנו, פיקדון בידיה של ורד זו, האחמ"שית במסעדה.
בשלב זה הבענו התרעומת והוצאנו הכעס שנצבר בנו בפני מלצר מזדמן. אותה אחמ"שית, ורד שהייתה בריחוק מסוים מאיתנו, תוך עשתה אוזנה כאפרכסת, בניסיון
חסר סיכוי מראש לשמוע אשר אמרנו, בקול נמוך למלצר, כל זאת, מחמת נמיכות הקול והמרחק בו הייתה היא, אותו זמן, גם יחד. המלצר, נער צעיר, בגיל בית-ספר תיכון או בגיל של מי שסיים אותו, זה רק לאחרונה, משך בכתפיו, באדישות מה, וחזר לעבודתו. פתע פתאום ניצבה מולנו אותה אחמ"שית, ורד, פנתה אלינו בדברים ואמרה: "הכינוי שבו כינית אותי (באות "כף", ללא הדגשה - ח"ש) אינו נכון ואינו הולם אותי, כלל וכלל". הופתענו מעזות-רוחה ומחוצפתה, גם יחד, של אותה אחראית משמרת והסברנו לה, שאיש לא כינה אותה
(והפעם בהדגשת האות "כף" שבמלה - ח"ש), בכל כינוי שהוא וכי - בכל הכבוד הראוי - היא רואה דברים מהרהורי ליבה.
וחשוב מכל - סיימנו דברים כלפי אותו ורד האחמ"שית, באמירה, כי היא מפריעה לנו לאכול ארוחתנו בשקט, כפי שרצינו ומוטב לה, כי תסור מיידית עם קובלנתה שלה, מעל פנינו ויפה - יפה דקה אחת קודם.
השתעשענו ברעיון ובהשוואה לשירות ולמתן שירות ללקוחות בכוח, במסעדות ניו-יורק. שם לא הייתה מעזה אחראית משמרת להטיח מרי-שיחה -
גם אם היא צודקת - ל-ח-ל-ו-ט-י-ן - בפני לקוח בכוח, קבל שאר סועדים, בריש גלי ובשער בת-רבים. זאת ועוד. מי שהייתה מעזה לעשות ולנהוג כך, במסעדה בניו-יורק, הייתה מסיימת העסקתה - בין כמלצרית ועל אחת כמה וכמה, כאחראית משמרת - באותה מסעדה,
בפיטוריה ממקום עבודתה זה, על אתר!
אגב, ההזמנה שהגיעה לשולחננו, הגיעה ללא המשקאות שכללה אותה הזמנה ונאלצנו - בפעם המי יודע כמה - לקום מעם שולחננו, לפנות ולגשת אל הקופה ולבקש המגיע לנו ושעליו שילמנו - מראש - טבין ותקילין.
אהה, אתם שואלים אותי, איך היה האוכל ואם הוא היה טעים. אז תאמינו לי, מרוב רוגז, כעס ותסכול בשל אנטי שירות זה, לא נתתי דעתי לטעמו של האוכל. האמינו לי, כי גם אם היה טעמו, כטעם הארוחה המזומנת לצדיקים, בגן-עדן, גם אז לא הייתי מרגיש בטעמה, מחמת "שירות" קלוקל, בלתי ראוי, בלתי מקצועי, בעליל, מביש ומעצבן זה, לו
"זכיתי" במסעדת "Buy The Way", בצומת רעננה, כביש 4. מדגיש אני כתובת זו, שכן יש עוד שתי מסעדות, בשם זה, בסמיכות ובקרבת מקום ואיני סבור שיש לתלות גנותו וקלונו של השירות הגרוע והמשפיל ש"ניתן" לי במסעדה זו, כמו-גם ל"גלגלו" על שתי אחיותיה לשם, הללו, שדבר - דבר וחצי דבר אין לנו עימן.
א(ע)ירית אברך - שככל הנראה קשורה לחברת "אברך סחר בע"מ" שהנפיקה לי חשבונית המס, עבור "העונג" לשלם לה כספים מכיסי, בין היתר, בתמורה לשירות הגרוע, המשפיל והמעצבן, המתואר לעיל - פטורה מלהתקשר למשרדי. ממילא זמני דחוק והתנצלויות - בדיעבד - לא תפתורנה הבעיות, המתוארות ומפורטות, ברשימה זו.
ואתם -
גם אלה שעמדו לצידי, רטנו, בכעס רב, תחת אפם, בשל מה שראו הם, בגדר של זלזול גמור בהם ואחרים שהביעו, בגלוי ובפומבי, ליד הקופה, תרעומת שלהם על ה"שירות" הלקוי, לו "זכו" הם - מוזמנים ללמוד מדרכו של גורו הצרכנות האמריקני, ראלף ניידר, מי שהקים הארגון "האזרח הציבורי" ומספר קבוצות מחקר לתועלת הציבור.
פשוט, אל תכנסו עוד למקומות בהם מזלזלים בזכויות שלכם, כצרכנים ותנו לאחרים -
המכבדים זכויותיהם, כצרכנים, בצורה נדיבה, הולמת וראויה - ליהנות מכספיכם. "לכסף אין ריח", אמר - בשעתו טיטוס פלאוויוס אספסיאנוס, מייסד השושלת הפלאבית - כאשר הטיל אגרה על השימוש בלטרינות (בתי שימוש ציבוריים). בנו, טיטוס, גינה אותו על כך. בתגובה הגיש אספסיאנוס אל אפו של טיטוס, מטבע מן התשלום הראשון ושאל אותו אם הריח בלתי נעים. לא, השיב טיטוס. "ועדיין", אמר אספסיאנוס, "הכסף הזה בא משתן" (Atqui, inquit, e lotio est). מכאן צמח הביטוי "לכסף אין ריח" (Pecunia non olet).
לכסף אין ריח, אבל יש לו כוח כלכלי כביר, משל עצמו. מי שמזלזל בכבודכם ובזכויותיכם, כצרכנים, פשוט מיחקו אותו כצרכנים, אל תפקדו מקום עסקו וצמצמו מחזור הכספים שלו וכנגזרת מכך, מחזור הרווחים שלו ותראו, כי עד מהרה, יהפוך הוא לאות, לפסיק, כמו-גם להערת שוליים בספרי ההיסטוריה והקולונריה של בתי-הקפה והמסעדות, בישראל. מסעדה דרכים ובית-קפה דוגמת מסעדת: "Buy The Way", שורדת, אך ורק בזכות כספנו וכוח הקנייה שלנו. אם תמשיך מסעדת דרכים זו, לזלזל בזכויותינו כצרכנים, אין לה עוד, כל זכות קיום שהיא.
נ"ב מישהו/מישהי רוצים לקנות כרטיס חבר של "Buy The Way", עם שתי רכישות, מראש, במסעדה זו?
