X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים

בדרך מעמק האלה מבוא רמת בית שמש נזכר בעלי בתפילת יום הכיפורים האחרונה בבית הכנסת בימית. יותר מעשרים שנה כבר אינו מתפלל בימית אבל הוא נזכר כעת בקולו של הרב.
בבית הכנסת הקורא למתפללים להתפלל הכי חזק שהם יכולים לפתוח את כל הכוונות על-מנת ששערי שמיים יפתחו. "תתפללו במלוא הכוונות" הוא ביקש מן העדה. ולא עזר שם למתפללי ימית.
"את חושבת שיש אלוהים?" הוא שאל אותי בפיתולים כשחלפנו על פני העצים הקטנים, עצי הרוש, הקטלב, מחטי האורן, הוא המשיך להביט בזגוגית החלון מנסה לתהות אם יש אלוהים.
ואני עניתי בקול הכי שקט שיכולתי להפיק למענו, יש. מנין באה אליי האמונה איני יודעת. דווקא השבוע כשלא יכולנו לצפות במחזות המועברים בשעת אמת מעל מסכי הטלוויזיה. שלא רצינו לראות את מהדורות החדשות. כן, בשעה שלא יכולנו לראות כיצד הטירוף משתלט על חלק אחד והחלק השני כווץ את שפתיו וניסה להבליג על העלבון ועל הבוז.
"אתה יודע" עניתי לו "זה עניין של בחירה. סך הכול בחירה. הרשות נתונה ואנו ומנהיגינו פשוט בוחרים בין האפשרויות. למה שלחו אותם לשם? אם ידעו מראש שהם יהפכו למפרי חוק? תיאטרון האבסורד במיטבו".
ואני שואלת כעת שאלה אחרת. כיצד מיטב הנוער, או נאמר שאינם כבר מיטב הנוער. כיצד הם ימשיכו לחיות את חייהם בשעה שהאדרנלין זרם בדמם ברמות הכי גבוהות. כיצד נוער הגבעות שבילה את החודשים האחרונים הרחק מבתי הוריהם ישוב לשגרת היום יום? הנוער, שנרתם למשימה הלאומית להציל את הבית, כיצד הם ישובו לשגרת היום יום כשבסופו של דבר הדמוקרטיה הדיקטטורית דיכאה אותם עד עפר. לא יודעת עם מי עליי להזדהות כעת. לא יודעת אם עליי להזדהות עם השוטר או החייל שכובש את פניו במלוא העוצמה ומנסה לעצור את דמעותיו. וכשהן לא יכולות להתאפק הן יוצאות הדמעות מאליהן. זו החיילת שגררה עצמה לקצה האוטובוס כדי שלא ייראו כיצד היא בוכה וכדי שלא ייראו כיצד נקרעת נשמתה. לא יודעת עם מי עליי להזדהות בשעה שעמוס עוז כותב לעיתון את מאמרו ההיסטורי, מתאר לנו שזוהי שיבת הציונות.
לא יודעת עם מי להזדהות. אולי א.ב.יהושע שומר על קול שפוי בשעה שהוא תאר את מראות הילדים. הילדים שלבם זועק בעת שמשתמשים בהם להעצמת המאבק. הילדה הקטנה שאביה אחז בה והגיש אותה לחייל כדי שיגרש אותה. והחייל שעמד מולם בפנים אטומות וחתומות מסגיר מעיניהם את שמתחולל בבית החזה. את המראה הזה פנים מיוסרות של אב ובת לא ישכח לעולם.
כשנסעתי בשבת עם בעלי בכביש בין הנופים הירוקים. הוא דיבר על החיילים. על מה שעובר להם בראש בשעה שהם נחים בין לבין. "עכשו בשבת אין פינוי הוא אמר לי. כן, אמרתי לו בטח אין פינוי בשבת".
הלוואי, שהשבת הייתה נמשכת לנצח הוא בטח חשב לעצמו, כמו אז בתפילת יום הכיפורים בבית הכנסת בימית.
אך השבת כבר יצאה, והדחפורים עומדים לעלות על היישובים או מה שנותר מן היישובים למחוק לנו את מה שהיה לא שלנו. החיילים ימשיכו להוציא מבתים של יהודים את היהודים שהתיישבו בבתים שנתנה להם המדינה. בתים לא של המדינה ולא של אף אחד. החיילים ימשיכו לקיים צווים משונים של מדינה שאמורה לציית לחוק ואף על-פי כן מטפחת סטנדרטים שונים ביותר יד אחת נותנת ויד אחת מוחקת.
כל כך אבסורדי. אף מחזה לא יצליח לשחזר את המראות והתחושות.
אך, משום מה יש תחושה מוזרה באוויר, תחושה של דה ז'ה וו, ועוד יותר מוזר תחושה שזה לא הפינוי האחרון. ואם אלוהים כל כך אוהב אותנו, למה הוא גורם לנו סבל כזה? ומתי נבין סוף סוף את הצדק האלוהי? תמיד אומרים לנו שהאדם קטן ואין בשכלו לתפוס את ההשגחה האלוהית. ואני מתאמצת בכל זאת להבין, כי אם לא ניתן להבין את הבריאה, הקיום קשה כל כך.
ועכשיו מותר גם לי לשאול, יש אלוהים?
אם יש, יופע נא מיד.

תאריך:  21/08/2005   |   עודכן:  22/08/2005
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יוסי עבדי
שני מקרים טראגיים בשני מוקדים שונים : בישראל - תום הורנדל, אזרח בריטי ופעיל ISM נפצע ונהרג מאש כוחות צה"ל ; בבריטניה - ג. צ'רלס, אזרח ברזילאי, נהרג לאחר שכוחות הביטחון חשבוהו ל"מחבל" וירו 7 כדורים לראשו. התוצאה דומה: בשני האירועים תחקירי כוחות הביטחון התגלו כשקריים, פזיזים ובלתי מדויקים בעליל
גורי גרוסמן
אתה, הלוחם את מלחמתם של הפלשתינים, לבך ערל לשברון ליבם של בני עמך תושבי נצרים שגנבו את קולותיהם והעבירו אותם ליישום מדיניות הסותרת את אמונתם
בוב דואו
מספיק להתאפק, להבליג, וכן, מספיק גם להחביא כיבוש של אדמות תחת איצטלות סמנטיות שונות - אלא לומר - כן, כבשנו, כמו שכמעט כל שטח על כדור הארץ הזה נכבש על-ידי מישהו, מתישהו - למישהו יש בעיה עם זה?; צריך להפסיק להיות אישה מוכה, שחושבת שזו אשמתה שחטפה מכות כי המרק לא היה חם כשהוא הגיע מהעבודה - זה לא יכול להימשך עוד
יונה דורון
הן מטפלות בהורינו הקשישים, החולים והמנותקים    הן הותירו מאחור מולדת, בית ומשפחה
מיכאל דבורין
עם הגשת כתב האישום נגד עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה ומי שבאמת שלט בנעשה מאחורי הקלעים במרכז הליכוד בשנים האחרונות, נותרו ארבעת שרי הליכוד שהיו הנאמנים ביותר לשרון - מופז, אולמרט, לבני ועזרא, חשופים לבדם בצריח; את ההזדמנות יש לנצל כדי להבהיר לרביעייה הזו שאחראית רובה ככולה גם בפועל לדורסנות של שרון: אתם בליכוד גמרתם את דרככם הפוליטית
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il