מסתבר שלא רק הפרשנים השמאלנים, שטמטמו את עצמם להאמין שלהרצוג יש סיכוי בבחירות אצלנו, וכך גם טמטמו את עצמם להאמין שניצחונה של קלינטון מובטח בבחירות בארה"ב, משחירים עתה את פניהם של הסוקרים, שכביכול גרמו לכך שהם הוצגו ככלי ריק.
גם ד"ר גיא בכור, שאיננו חשוד בשמאלנות יתרה, כתב לאחרונה: "סקרים - מספיק עם השקר שמופיע כאמת. ראינו את הבחירות בארץ, ראינו את הבחירות בבריטניה, את הברקזיט, ואת ניצחונו ההיסטורי של הנשיא טראמפ. את כל אלה לא רק שהסקרים לא צפו, אלא שהם ניסו למנוע.
סקרים אינם משקפים עוד את הבוחרים, אלא את מי שמשלם להם. מטרתם לא לשקף אלא ליצור מציאות מדומה. לכן מעכשיו אין להאמין עוד לאף סקר. חבל על הכסף של המפלגות, אנחנו לא נאמין עוד. סקר הוא שקר".
האמנם?!
על אנגליה לא כתבתי, אבל במאמר האחרון שפרסמתי כאן לפני הבחירות אצלנו סיכמתי את הסקרים במשפט: "ניתן להעריך כמעט בוודאות שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה".
הערכת סיכויים
ואילו במאמר האחרון שפרסמתי כאן לפני הבחירות בארה"ב, הערכתי אומנם את הסיכויים ב-20:80 לטובת קלינטון, ובכל זאת הימרתי על ניצחונו של טראמפ עקב העובדה שהסקרים שפורסמו בשבוע האחרון לפני הבחירות הצביעו על סחף בכיוונו של טראמפ.
אז אולי צריך להסתכל על הסקרים במקום לשמוע מה שהפרשנים מספרים עליהם?
ובמאמר זה כתבתי שממוצע הסקרים מורה על פער של 2.8% לטובתה של קלינטון. אבל אחרי פרסום המאמר הופיעו עוד עידכונים, והממוצע של הסקרים האחרונים הצביע על פער של 3% לטובתה.
התוצאות הסופיות של הבחירות מורות על פער של 2.1% לטובתה של קלינטון, ומכאן שהסטייה בין הסקרים לבין תוצאות האמת הייתה של 0.9% בלבד. סטייה כזאת מאפיינת סקר בלתי מוטה לחלוטין, שבו משתתפים לא פחות מ-16,000 מצביעים שאיש מהם איננו מרמה את הסוקרים.
אי-אפשר היה לצפות לדיוק כזה, והדיוק המדהים הוא פשוט מקרי.
אז על מה הוא מדבר בעצם, ד"ר גיא בכור? על הסקרים, או על הפרשנים שסיפרו לו עליהם סיפורי אלף לילה ולילה?
סך כל הקולות
האמת היא שהשאלה הגדולה איננה מדוע טעו הסקרים, אלא כיצד קרה הבלתי יאומן, וטראמפ ניצח למרות שבין כל הבוחרים בארה"ב קיבלה קלינטון 2.1% יותר ממנו. ואת התשובה, שאיננה פשוטה, ניתן לתת רק בסיועה של חכמת הבדיעבד, ולא ניתן היה לצפות אותה מראש.
כי מראש אי-אפשר לצפות שתהיינה תנודות שונות בין בוחרים במדינות שונות, וההנחה הטבעית היא שכאשר בסך כל הקולות חלה תזוזה של 2% לכיוון מסוים, תהיה גם בכל אחת מהמדינות תזוזה דומה. ויש להדגיש: מדובר על תזוזה ולא על השאלה מי יזכה בבחירות בכל מדינה. ברור שבקליפורניה יזכו הדמוקרטים, ובאוקלהומה הרפובליקנים. אבל אין כל סיבה להניח שדמוקרטים בקליפורניה יהפכו לרפובליקנים, בשעה שרפובליקנים באוקלהומה יהפכו לדמוקרטים.
אבל לא כך קרה. בסך כל הקולות חלה תזוזה של 1.8% לכיוונו של טראמפ, מ-3.9% שהיה ההפרש לטובתו של אובמה ל-2.1% שהוא ההפרש לטובתה של קלינטון. ואילו כאשר מחשבים את הממוצע לפי מדינות, מסתבר שחלה תזוזה ממוצעת של 3.7% בכיוונו של טראמפ, ואם מוציאים מהחשבון את יוטה, שבה היה מועמד שלישי שנגס בעיקר בקולות הרפובליקנים, מסתבר שחלה תזוזה ממוצעת של 4.4% בכיוונו של טראמפ.
והסיבה להבדל בין התזוזה בסך כל המצביעים, לבין התזוזה הממוצעת ב-51 המדינות, היא שבעשר המדינות בעלות האוכלוסייה הגדולה ביותר, המונות למעלה מ-50% מכלל קולות המצביעים, הייתה תזוזה הרבה יותר קטנה לכיוונו של טראמפ. כאשר מחשבים את הממוצע לפי מספר המצביעים, משקלן של מדינות אלה הוא גבוה מחצי, אבל כאשר מחשבים את הממוצע לפי מדינות בלי קשר למספר המצביעים שבהן, משקלן הוא בערך חמישית, והן משפיעות הרבה פחות על הממוצע.
ללא השפעה
אמנם ההבדל בין תזוזה של 1.8% לבין תזוזה של 4.4% הוא רק 2.6%, אבל בלא פחות מארבע מדינות שעברו מאובמה לטראמפ הוא זכה בפער קטן יותר מ-2.6%: פלורידה - 1.2%,
ויסקונסין - 0.8%, פנסילוניה - 0.7%, ומישיגן - 0.2%. בלי מדינות אלה טראמפ לא היה זוכה בבחירות.
ולסיום, פרט קטן אך מעניין: סך הכל בארבע מדינות אלה היה הפער בין אובמה לרומני 1,050,000 מצביעים, ואילו הפער בין טראמפ לקלינטון היה 190,000 מצביעים. כלומר, בארבע מדינות אלה זזו לכיוונו של טראמפ 1,240,000 מצביעים, והם שהכריעו את הבחירות.
לעומת זאת בקליפורניה היה הפער בין אובמה לרומני 3,010,000 בוחרים, ובין קלינטון לטראמפ 4,270,000 בוחרים. 1,260,000 מצביעים בקליפורניה זזו לכיוונה של קלינטון, ולהם לא הייתה כל השפעה על התוצאות.
