-21 בדצמבר 2016 אושר בכנסת תקציב המדינה לשנים 2018-2017. השנה, תקציב הביטחון גובש בעבודה משותפת בין משרד האוצר למשרד הביטחון, על בסיס הסכם כחלון-יעלון ונגזרותיו; וזאת בלא התנצחות, שאפיינה את הדיונים בין המשרדים בשנים קודמות.
עיקרי ההסכמות העקרוניות בין האוצר למשרד הביטחון
ממצב של התנצחות וחוסר שביעות רצון בקרב משרד האוצר ומשרד הביטחון, ששיאו היה סביב פרסום דוח ועדת לוקר, חלה תפנית לטובה ביחסי העבודה בין הצדדים. התוצר החשוב ביותר של העבודה המשותפת הוא הסכם כחלון-יעלון בעניין תקציבי הביטחון לשנים 2020-2015. בהמשך להסכם זה הושגו בשנת 2016 הבנות נוספות בין המשרדים בנוגע לסוגיות ספציפיות ולנושאים במחלוקת. עקרונות ההסכם וההבנות אומצו על-ידי הממשלה.
על-פי ההסכם, לצה"ל יינתן תקצוב מלא לתוכנית
הרב-שנתית "גדעון". התוכנית מגדירה סדרי עדיפויות ברורים וכוללת צעדי התייעלות משמעותיים וכלי בקרה וביזור לזרועות. ההסכם קובע מסגרת תקציבית ברורה לתוכנית - כך שאם מוסיפים לתקציב במקום מסוים יהיה צריך לצמצם במקום אחר. בתחום ההתייעלות צפויים בין היתר צמצום מערך המילואים בכמאה אלף אנשי מילואים, איחוד מפקדות ואזרוח תפקידים. בנוסף הושגו הסכמות לגבי מודל השירות והפנסיות, תקציבי אגף שיקום נכים, אגף המשפחות וההנצחה ועוד סוגיות שעמדו בלב המחלוקת בין המשרדים במשך שנים רבות. כמו-כן, הוגדרו סעיפים שונים שלא יכללו בתקציב הביטחון. לא פחות חשוב הוא המנגנון שנקבע לפתרון בעיות ולעריכת שינויים בהסכם, כולל תמריץ שלילי לבקשת שינויים לא מוסכמים. כל זאת על-מנת להביא ליציבות בתהליך גיבוש תקציב הביטחון.
בהסכם בולט מודל הקבע החדש, המבוסס בעיקרו על עבודת ועדת טישלר. הרכיב המשמעותי ביותר במודל הוא מסלול הקידום של קצינים והוספת תחנת יציאה מהצבא. לתחנת היציאה הקיימת לאחר 7 שנות קבע ראשונות, נוספה תחנת יציאה לאחר 14 שנים בקבע (כלומר לאחר גיל 35). בתחנה זו, אם קצין לא יקודם (לרס"ן בכיר/מקצועי או סא"ל) הוא ישוחרר עם מענק של עד חצי מיליון ש"ח. הקצינים המקודמים יפרשו לפנסיה בגיל 43 בממוצע. כיום עומד הגיל הממוצע לפרישה על 48 שנים, כך שמדובר במהפך במדיניות האוצר שדגלה בעבר בדחיית גיל הפרישה לפנסיה. התהליך אמור לצמצם מאוד את מספר הקצינים המגיעים לזכאות לפנסיית גישור תקציבית, וכך להוריד את עלות הפנסיה הזו. לעומת זאת, יעד גיל הפרישה של הנגדים בצה"ל הוארך ל-53 שנים, כדי למצות את כישוריהם המקצועיים, והוסכם על אזרוח תפקידים נוספים בצבא.
מודל הקבע אמור לאלץ את צה"ל להיות סלקטיבי יותר בבחירת אנשיו במהלך מסלול השירות. עם זאת, הוא צפוי להביא לשינוי פני הצבא לאורך זמן, כגון: ירידה במידת הניסיון של הקצונה, בשל קיצור קדנציות ו/או ביצוע פחות תפקידים במסלול השירות. תנאי המודל והשינויים שחלים בתנאי השירות, מדי שנים, עלולים להפחית מאטרקטיביות הגיוס לשירות קבע ארוך, כך שצה"ל עשוי להידרש לפתרונות נוספים, כדי להתחרות בשוק העבודה.
הסדרת מנגנוני השקיפות והבקרה הוא נושא חשוב בהסכם. כבר מאז שנת 2005 חשב משרד הביטחון ממונה על-ידי החשבת הכללית במשרד האוצר. לפי חוברת הצעת תקציב הביטחון החדש, לחשבת ולעובדיה גישה זהה לזו של אגף התקציבים במשרד הביטחון למערכות המידע התקציביות. בתוך כך, "הועמד מסוף תקציב לרשות משרד האוצר המאפשר צפייה ישירה בזמן אמת בתקציב משרד הביטחון". באפריל 2016 נחתם נוהל שקיפות בין-משרדי המסדיר את המידע ואופן העמדתו לעיון משרד האוצר. על תמונה זו מעיב - במידה לא מבוטלת - דוח
מבקר המדינה שפורסם באוקטובר 2016 (בנושא הסדרי הפנסיה במדינה), לפיו: "אגף כוח אדם בצה"ל הערים קשיים על משרד האוצר בקבלת מסמך מדיניות הרמטכ"ל בנושא הגמלאות בניגוד לנוהל שנקבע ליישום החלטת הממשלה 4088 לשיפור השקיפות בצה"ל והבקרה עליו". לפי דוח המבקר, בשנים 2015-2013 עמד שיעור ההגדלה לפנסיה שהוענקה לפורשי צה"ל במסגרת "תוספת רמטכ"ל" על 8.5 אחוזים בממוצע, בעוד שלחשבת הכללית באוצר היה ידוע על ממוצע של 6 אחוזים בלבד.