X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
תפיסת העולם של אובמה ושל הקבוצה שייצג בחברה האמריקנית, משנה את אופיה ומהותה של ארה"ב; אם תמשיך קבוצה זו להשפיע, תסכן לטווח הארוך את עצם קיומה של ארה"ב כפי שהייתה מוכרת לנו
▪  ▪  ▪
טראמפ. שורה של תיקונים [צילום: אנדרו הרניק, AP]
מעמד בינוני נמוך
נדידה מסיבית ומתמשכת של התעשיות והעסקים הפיננסיים מארה"ב לחו"ל: סין, אסיה, מקסיקו, דרום אמריקה ואפילו אירופה (אירלנד, למשל) ועוד, פגעו במיוחד בשכבות העובדים של המעמד הבינוני הנמוך.

הבחירות האחרונות בארה"ב (2016) עוררו מספר שאלות מעניינות מאוד בקשר לתהליכים חברתיים, פוליטיים ואידיאולוגיים, המתרחשים בארה"ב בעיקר מאז אמצע המאה ה-20. תהליכים אלה משפיעים על ההרכב הדמוגרפי האמריקני, ומכאן גם על ההשקפות הפוליטיות, על הלכידות החברתית הפנימית ועל מעמדה ודרכה של ארה"ב כמנהיגת העולם הדמוקרטי. סביר בהחלט לחשוב שמוקדם מדי להסיק מסקנות חדות פרק זמן קצר כל כך אחרי הבחירות, בטרם נבחנו במעשה תוצאותיהן ועוצבו במלואן ההשלכות העיקריות שלהן. עם זאת, איני מוצא סיבה לא לנסות להבין חלק מהתהליכים ומהתופעות כבר עתה, ולעדכן במידת הצורך את הממצאים והמסקנות בשלב מאוחר ובשל יותר. למעשה זו הדרך הנכונה - התקדמות רציפה בדילוגים תוך בחינה מתמדת של התגבשות התהליכים שבחירות אלה יצרו, חיזקו או לחלופין חיסלו.
המדיניות ההרפתקנית והשגויה של הממשל היוצא, מתמקדת בשלושה תהליכים יסודיים: הגירה, גלובליזציה והרעיונות הפוסט-מודרניים והאנרכיסטיים. מקור ההשפעה הפוסט-מודרנית הוא בעיקר באירופה המערבית, והרעיונות המבטאים אותה קנו לעצמם בשני העשורים האחרונים אחיזה מסוכנת באקדמיה, ב"כלכלה הסוציאליסטית", במשפט ובעיצוב מדיניות החוץ האמריקנית. ממשל אובמה הרחיב ומיסד מגמות אלה, והביאם אל סיפה של מסה קריטית הרסנית.
שינוי חברתי הוא לרוב תולדה של מציאות כלכלית או שלטונית קשה ומדכאת, או של תימהול דמוגרפי בלתי שקול או בלתי זהיר. מקובל לחשוב שכל עוד המסגרת החברתית המאפיינת את זהות מדינת לאום (או קהילה אתנית) מונה 75% - 80% מסך הנפשות, החברה יציבה למדי ומסוגלת לנהל את עצמה באופן רציונלי ושיטתי, במסגרת המשטר הנבחר על ידה. לכן, מדינת לאום או חברה שמעוניינת לשמר את אופיה וערכיה ולשלוט בשינויים שיתחוללו בה, חייבת להקפיד על שמירת כלל אצבע זה. חברה צומחת מספרית, ששומרת על היחסים הנ"ל בתוכה תוך כדי תהליך הצמיחה, בין אם מקורו בהגירה ובין אם בריבוי טבעי, נשמרת יציבה. כלומר, מסוגלת להטמיע מהגרים בנורמות ובכללי המשחק הקיימים, מבלי לקרוא עליהם תיגר במוצהר או במעשה. פוסט-מודרניסטים המאמינים ברעיון הרב-תרבותיות, דוחים לרוב את הגישה הנ"ל, או אינם מיחסים לה חשיבות, מפני שהם אינם רואים במדינת לאום ישות שיש סיבה לשמרה כאורגן בעל ערך בפני עצמו. באנרכיה הפוסט-מודרנית, כל התאגדות פוליטית היא בעלת אותו ערך אנושי ועל כן, כל שינוי דמוגרפי קביל גם אם משמעותו היא הרס הקיים. גבולות המרחב בין שתי השיטות מטושטשים ומותירים מקום לפרשנויות שגויות או לטעויות בשיפוט. דומה שזה מה שהתרחש בארה"ב במיוחד בימי ממשל אובמה.
תרבויות מתנגשות
רב-תרבותיות אינה נולדת רק מפני שאידיאולוגים או אקדמאים כתבו מספר מאמרים חוצבי להבות או עבודות דוקטורט בזכותן. על הרצף התאורטי, רב-תרבותיות יכולה להתקיים כאשר כל אחת מהתרבויות שאמורות להרכיב אותה מתפרקת מרצון מנכסיה, ומתוך אותו רצון ושתוף עם שאר התרבויות "המתחרות על הבכורה", בונה תרבות חדשה וחלופית שכל השותפים מקבלים ומאמצים כמודל להתנהגות במסגרת של חיים משותפים; זו האוטופיה מצד אחד של הסקלה. האוטופיה מהצד השני של הסקלה היא "הסובלנות האבסולוטית". כל התרבויות המתנגשות, מוצאות את דרך המלך לחיות זו לצד זו בהרמוניה, מבלי לוותר אפריורי על שום דבר, כשדרכי הפשרה והשילוב נבנות מתוך הדברות מתמדת בזמן אמיתי כמודוס ויונדי ואופרנדי משותף. זו אוטופיה, מפני שאין אנשים שמסוגלים לכך באופן מעשי ובהרמוניה מלאה, ובוודאי אין מנהיגים שמסוגלים להוביל תהליכים אלה בקבוצות אוכלוסייה גדולות והטרוגניות, שוב בגלל חולשות האופי האנושי.
ההגירה המואצת בדור האחרון שינתה את הרקמה החברתית-תרבותית-אמונית בארה"ב, ומקהילה הומוגנית למדי, שיסודותיה נטועים באירופה: לבנים, תרבות אירופית, נוצרים, שומרי מסורת, דוברי אנגלית כשפת-אם או כשפה שניה ראשית, הרפתקנים-יזמים-ואנטי-ממסדיים - הפכה החברה האמריקנית לחברה מרובת מיעוטים, כדי 37% בקירוב (כ-120 מיליון מתוך כ-325 מיליון תושבים). רוב מניינם של ההיספנים, האסיאנים, המוסלמים וקבוצות קטנות יותר, הוא של מהגרים "חדשים". המאוזרחים מתוכן הם בני הדור הראשון או השני של מהגרים, וחלקם עדיין מהגרים בלתי-חוקיים. רוב האפרו-אמריקנים הם "מהגרים מנטליים". "במהגרים מנטליים" כוונתי לקבוצה שרובה ילידי המקום כבר ארבעה דורות ויותר, אולם בגלל אפליה ונחיתות חברתית וכלכלית, עד היום טרם נקלטו והשתלבו בזרם האמריקני הראשי, כמוגדר לעיל. בתחושותיהם הם קרובים יותר למהגרים של הדור הראשון והשני - זרים, חדשים, מנוכרים ונחותים כלכלית - מאשר לילידי המקום האחרים מן הזרם הראשי. האפרו-אמריקנים מונים כיום מעט יותר מ-40 מיליון נפש, והם הקבוצה השנייה בגודלה בין המהגרים אחרי ההיספנים (כ-60 מיליון נפש).
האפרו-אמריקנים הם כיום היסוד האירידנטי ביותר בחברה האמריקנית, אחרי קבוצות קיצון לבנות נוסח הקו-קלוקס-קלן. אחוז המתאסלמים בתוכם גבוה יחסית לקבוצות אחרות מאותו הטעם. מידת הניכור והכעס שלהם כלפי הממסד היא הגבוהה ביותר, והם מחוללי האי-שקט החברתי והאלימות העיקריים, יחד עם קבוצות סטודנטים הנמנות על הזרמים של השמאל הקיצוני; על קבוצות אלה אדבר בהמשך בנפרד. רמת הפשיעה של קבוצה זו, לפחות בכל הנוגע לאחוז העצורים, השפוטים והכלואים, לרבות עבריינים חוזרים, הוא הגבוה באוכלוסייה. ממשל אובמה שהיה עבור קהילה זו קרן תקווה, וזכה לתמיכת רוב מוחץ שלה בבחירות של 2008, ו-2012, למעשה לא שינה מהותית את מצבה ואת מעמדה החברתי; זהו אולי כישלונו החמור ביותר כנשיא.
סוגיות אקולוגיות
מן המקובלות הוא, ואנו יודעים זאת היטב גם מהניסיון הישראלי, שתקופות ההסתגלות וההשתלבות של מהגרים באוכלוסייה ילידית הומוגנית וסגורה למדי, היא ארוכה וקשה גם כאשר תאורטית קיים רצון טוב או צורך מעשי לקלוט את "הזרים" במהירות ובאופן חלק ככל האפשר; צורך לחוד, ומעשים לחוד, משום שזהו טבע האדם.
שסעים חברתיים אינם נגרמים רק בגלל הבדלי מוצא או תרבות. הם נגרמים לא פחות מכך בשל פערים ברמת החיים ובשל תחושת ניכור ודחיה של חוגים חברתיים אחרים, שרוממות "קדושת הפרט" בפיהם ו"התנכרות חזירית" מכל השונה מהם היא לחם חוקם היום-יומי. את החלק הזה למשבר האמריקני תרמה הגלובליזציה.
"גלובליזציה" היא תפיסה כוללת שיש לה היבטים שונים ברוב תחומי החיים המודרניים. אולם, בעוד הרעיון של מאבק עולמי משותף בסוגיות אקולוגיות, בגלל אופיין הגלובלי, הוא רעיון נכון וחיוני, הרעיון האחר של אותה תפיסה - ביטול מודרג של המדינה והחלפתה בארגונים בינלאומיים ועל-לאומיים מונחי אינטרסים סקטוריאליים - כלכליים, פוליטיים, תרבותיים או אחרים - הוא רעיון עוועים.
הגלובליזציה כוללת את הרשתות התקשורת החברתיות הפרושות בכל העולם ועוקפות בפועל כמעט כל מסגרת מבקרת או מרסנת. בצורתן המזיקה מאוד אלה הרשתות המלאות "זימה" והונאות פיננסיות, או רשתות העוסקות בלוחמת סייבר אזרחית או צבאית. גלובליזציה כוללת את התנועה האדירה של תעשיות ומוסדות פיננסיים ממדינות האם שלהן לעבר מדינות שבהן עלות העבודה משיקה ל"עבדות" או הרגולציה האפסית והשחיתות השלטונית מאפשרים חופש פעולה הכולל שקרים רמאויות, הלבנת הון מפשעים ועבירות על החוקים הקיימים במדינות המסודרות יותר, העלמת הכנסות ואי-תשלום מיסים ועוד. המניע הראשי כאן הוא הליבה החולה של הקפיטליזם הנבזי המודרני - מקסום הרווח בכל מחיר.
המעמד הבינוני
מניע אחר הוא ריכוזיות עסקית ופיננסית הרסנית ובלתי נשלטת על-ידי המדינה, שמובילה בין היתר לממדים מפלצתיים של ארגונים כלכליים. בשילוב עם פריסה בינלאומית, הגורמים הכלכליים הדומיננטיים מנטרלים את מוסדות המדינה ובד בבד שולטים בפועל על ארגוני הממשל הנבחרים. נדידה מסיבית ומתמשכת של התעשיות והעסקים הפיננסיים מארה"ב לחו"ל: סין, אסיה, מקסיקו, דרום אמריקה ואפילו אירופה (אירלנד, למשל) ועוד, פגעו במיוחד בשכבות העובדים של המעמד הבינוני הנמוך. המשברים הפיננסיים, שחלקם תוצאה של ניהול לקוי וחשיפה מוגזמת לסיכונים, ואחרים של מאזן תשלומים שלילי ומתמשך וירידה בערך הכסף, פגעו בהכנסה הפנויה של המעמד הבינוני הגבוה ודרדרו גם אותו. התגייסותו של טראמפ למאבק בתופעות אלה הוא על-כן מענה נכון לתחושות הבטן של אמריקנים רבים, שהצביעו עבורו בבחירות האחרונות. הגלובליזציה כפן השני של נטרול מוסד המדינה, "אינה רואה ממטר" את העובדים האמריקנים. אולם, ארה"ב כמדינה, חיה בזכות העובדים הללו ותתפרק מבפנים אם לא תכיר בכך ותתקן את הליקויים שחולל הגל הבלתי-מרוסן של הגלובליזציה הכלכלית. הבחירות האחרונות הראו שהציבור האמריקני אינו מאמין בגישת אובמה והוא חותר לשינוי ולחזרה ל"אמריקה הישנה".
דמוקרטיה בכלל והדמוקרטיה האמריקנית בפרט, תלויה באמון הציבור בשיטה. אכזבה ותסכול פרטיים מולידים, בגלל אופיה של הדמוקרטיה, הצבעה של היחידים ברגליים. אכזבה ותסכול קבוצתיים, מעוררים מרי פוליטי, שסימנים ברורים שלו ראינו בבחירות האחרונות. מי "שנרדם בשמירה" או חלם חלומות אוטופיים, הופתע מהתופעה. אולם מי שהתבונן בתהליכי העומק, יכול היה להעריך שתתרחש, והשאלה האמתית לא הייתה "האם?" אלא, "באיזו עוצמה?". בהתחשב בעובדה שלמעלה מ-100 מיליון אמריקנים לא השתתפו בבחירות מחוסר אמון או הרְגל, ואחוז המצביעים בפועל נפל במעט היה כ-59.6% מבעלי זכות הבחירה, מותר להניח שהשיעור הפוליטי שנלמד בבחירות אלה יביא לשינוי גדול בבחירות הבאות, אולי כבר בבחירות-האמצע הקרובות, ב-2018. אם מנצחי הבחירות האחרונות יאכזבו שוב את המצביעים, הם יוכו פוליטית בבחירות הבאות מכה אדירה.
בדמוקרטיה אין כלים אחרים להשפיע על השלטון באופן לגיטימי מלבד בחירות, והדיאלוג המתמשך בין הציבור לנשיא ולנציגיו בבתי-המחוקקים בתקופות הביניים שבין בחירות. כאשר ההדברות עוברת לרחוב זו אזהרה וכאשר ההכרעה עוברת לרחוב, הדבר מצביע על התקרבות מסוכנת לכישלון מדינתי כולל . זו איננה שאלה של זכויות או חופש ביטוי, אלא של עצם היכולת של תהליכים כאוטיים לייצר סדר חדש. לדעתי, אין דבר כזה בנמצא, וכאוס הוא "מיקסום האנטרופיה", וכידוע אין בטבע תהליכים המקטינים אנטרופיה, למעט הבריאה...
מרכיב ההימורים
עניין נדידת העסקים והמוסדות אל מחוץ לשליטת המדינה, הוא רק פן אחד של הבעיה הכוללת של הגלובליזציה. מבנה המשק והבטחת עתידו של היחיד הם תנאים הכרחיים לשימור העוצמה הלאומית והחוסן החברתי בארה"ב ולמעשה בכל מדינה דמוקרטית אחרת. נדרש טיפול שונה גם במערכים הפיננסיים, כשהמדינה שומרת בידה את היכולת המשפטית והרגולטורית להתערב ולכוון אותם בהתאמה עם מדיניות כלכלית לאומית כוללת. לא הפעלה על-ידי המדינה אלא בקרה והכוונה. נדרש לבחון מחדש את מבנה ודרכי הפעולה של הבורסות, ולצמצם את מרכיב ההימורים בהן. הבורסה אינה צריכה להיות מקום לעשיית כסף קל באמצעות מניפולציות, אלא מוקד לגיוס כספים לצורך השקעות רציונליות בפיתוח ענפי המשק על-ידי מי שאמונים על כך הכי טוב.
בעשורים האחרונים, בהשפעת איומי הטרור, לוחמת הסייבר והפיכת הרשתות החברתיות לכלים רבי-עוצמה להשפעה על דעת הקהל, לביצוע עסקים, לתקשורת, ללימודים ולמעשה כמעט לכל פעילות מלבד הסעת מסה חומרית, מתחילות גם הרשתות החברתיות והחברות המפעילות אותן להבין את התלות הדו-צדדית בינן לבין מנגנוני המדינה ולהשלים עמה. לארה"ב, בגלל גודלה ומעורבותה הפוליטית-כלכלית העולמית, תפקיד מכריע גם בהתפתחות זו. בעקרון, אסור להניח לאף אחד מהגורמים במהווים חלק במכלול תנאי הסביבה בהם אנו חיים ופועלים, להיות יותר חזק ויותר משפיע, מהכלים והמנגנונים הדמוקרטיים המדינתיים. לאחרונים תפקיד אחד ויחיד: לשרת את הציבור באופן הטוב ביותר והנאמן ביותר. מי שקורא משפט זה, בוודאי מחייך חיוך רחב. אני מודע לכך ובכל זאת אומר את הדברים, מפני שלא זה המצב הקיים כיום. הגלובליזציה העניקה לנו מציאות טובה ומאוזנת יותר. אם תרמה דבר-מה ל"משחק", הייתה זו בדרך כלל תרומה שלילית, מפני שהופר בה האיזון בין טובת היחיד לטובת החברה בה הוא חי.
בניהול החיים המדינתיים, הכוח העיקרי של המדינה הוא הזכות לחוקק חוקים והמנדט והיכולת לאכוף אותם על כל מוסדותיה, אזרחיה והחוסים בצילה. מקורה של זכות זו הוא הריבון, או העם. אסור לעם להשמיט מידיו זכות זו. אלה האמצעים היחידים שיש לו וגם היחידים הנחוצים לו בכדי לנהל את חייו. כל שיטה שמכוונת לפגוע או פוגעת ללא כוונת מכוון ביכולת זו אינה רצויה ועשויה להיות מסוכנת. ארה"ב מיסדה את השיטה האופרטיבית שלה באמצעות החוקה, והעמידה את רצונותיה וצרכיה, לשיפוט הציבור, פעם נוספת בבחירות אלה. הציבור שמע את דברי המועמדים ופסק.
שמאל קיצוני
טראמפ הציע שורה של תיקונים, קיבל את אמון העם האמריקני לבצעם, ועתה הוא ניצב לפני מבחנו הגדול. להערכתי, טראמפ פועל מתוך הבנת העניין ובמטרה להגשים את הבטחותיו. מלבד שני הנושאים הגדולים שעליהם דברנו לעיל, חדרו להוויה האמריקנית נושאים ותהליכים אנרכיסטיים לא מעטים, שעניינם החלשת המדינה והגדלת משקלן היחסי של האליטות שבה; כשבצל האליטות המשפטיות והפוליטיות חוסים העסקים הגדולים והמוסדות הפיננסיים המניפולטיביים, ובצל התקשורת חוסים חוגי שמאל קיצוני המבקשים להגדיל בחברה האמריקנית ובחיי היום-יום שלה את מרכיב הכאוס ופרוק הסדר הפנימי. אחת הדרכים לגנות סדר וארגון הוא לקשור אותם לתודעה באמצעות דימויים דמוניים עם משטרים טוטליטריים ועם אירועים היסטוריים טראומטיים; זהירות: זו מלחמה על הבית.
נראה שהדוגמה האמריקנית ומהלכיו של טראמפ משפיעים וישפיעו גם על אירופה, בעיקר על אירופה המערבית. אחרי ה"ברקזיט" יבואו צעדים בעלי אופי דומה גם במדינות אחרות, והקהילה תצטרך לעצב נתיב אידאי חדש לדרכה המשותפת, אם לא תרצה להתפרק. מישהו במועצת השוק או בבריסל התבלבל ולא הבין ש- 50 שנה הם זמן קצר מדי מכדי לנסות ולחבר אפילו פלמים עם וולונים, לא כל שכן גרמנים, צרפתים, אנגלים, הונגרים ומוסלמים. שת"פ הוא מושג שונה לחלוטין מאיחוד מדיני מלא. בשת"פ אתה פועל במשותף עם גורם אחר לביצוע פרויקט מוגדר היטב ותחום בזמן בעלויות ובהיקף ההתחייבויות, במטרה להגיע לניצול מיטבי של יכולות מוגבלות. אינך נדרש לוותר לשם כך על כול עולמך האישי, הלאומי והתודעתי.

תאריך:  26/12/2016   |   עודכן:  26/12/2016
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
ממשל אובמה, בנתיב הרפתקני ושגוי
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
מדיניות ארה"ב היא גלובליזם !
רון ה.  |  27/12/16 13:24
 
- אינני חושב שאתה צודק
רפי לאופרט  |  29/12/16 13:00
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות בחירות בארה''ב
מנחם רהט
לא תמיד אנו ערים לנסים ולנפלאות המלווים את תקומת עם ישראל בארץ ישראל    רשימה חלקית
רפי לאופרט
שמחתי על התוצאה מפני שסברתי ועודני סבור כך שבתחום המצב הפנימי נקלעה ארה"ב, בהשראת אובמה והזרם הפוסט-מודרני שהוא ייצג והפעיל בה, למגמה שהיא מסוכנת לעתידה
אהוד פרלסמן
0.9%, זוהי כל הסטייה שבין ממוצע הסקרים האחרונים שפורסמו בארה"ב, לבין תוצאות האמת בהן ניצחה קלינטון בהפרש של 2.1%    סטייה כזו אופיינית לסקר בלתי מוטה של 16,000 איש
ישראל רוזנבלט
כאשר התברר למחנה השמאל כי חליפות הנצחון נתפרו מוקדם מדי ובנימין נתניהו (שוב!) יהיה ראש ממשלה, הופנו בהמשך העיניים לארה"ב, אולי משם תבוא הישועה
אור לוין
דונלד טראמפ הוא נשיא ארה"ב הנבחר    מיליוני אמריקנים עדיין לא מבינים איך זה קרה, אבל לטובי החוקרים כבר יש תשובות: שילוב בין תהליכי עומק בחברה, נטייה לנוסטלגיה וכמובן פופוליזם חוצה גבולות הם בין החשודים העיקריים בתופעה    מה אפשר ללמוד מכל זה והאם אנחנו צריכים להתחיל להיות מודאגים? הינה כמה השערות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il