הניחו לנו לרגע, רק לרגע קל מהמשפטנות הנפתלת הזו והפרשנויות הדקות, דק מן הדק ומהשאלה "המשפטית", אם ראש ממשלת-ישראל, בנימין (ביבי) נתניהו, עבר או לא עבר עבירה פלילית, לכאורה, בקבלו מתנות
בשווי אלפי שקלים, כפי שפורסם, בכלי התקשורת - מידידו, איש העסקים,
ארנון מילצ'ן. עיזבו אותנו מפטפטת זו והרפו לרגע, רק לרגע קל מהשאלה (החשובה, לכשעצמה), אם בנימין (ביבי) נתניהו פעל, לכאורה, לטובת אינטרסים, אלה או אחרים, של איש העסקים, ארנון מילצ'ן ואם אפשר לקשור בין מתן המתנות להשתדלותו זו של נתניהו, עד שהדברים מגיעים לכלל ביצוע עבירה פלילית של קבלת מתנה אסורה, לכאורה, או שוחד, לכאורה.
ובכן, בואו ונבהיר דברים הבהר היטב בצורה חד-משמעית, בלתי משתמעת לשתי פנים ומראש. אין אנחנו מצויים לפחות לא, בשלב הזה - בקטע המשפטי. אנחנו מצויים בשלב הזה בקטע של
נראות ציבורית. נכון, קיים גם קיים בספר החוקים "חוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם-1979. נכון שחוק זה מגדיר עובד ציבור, כמי שהינו נושא משרה או תפקיד מטעם המדינה, לרבות חייל, כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955. נכון שמתנה מוגדרת בחוק זה, כהקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה.
נכון הדבר שחוק המתנות קובע, כי אם ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור מתנה - בין בישראל ובין בחוץ לארץ, בין שניתנה לו עצמו ובין שניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו - ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לקניין המדינה, כאשר שבמתנה שאין בה קניין חייב עובד הציבור לשלם לאוצר המדינה שוויה. נכון הדבר שלפי חוק זה, רשאי עובד הציבור לבקש היתר להקנות לו מתנה שקיבל, ואולם לא יינתן היתר להקניית מתנה למקבלה, לפי סעיף קטן זה, אם יש למתנה ערך בעבור המדינה מלבד ערכה הכלכלי, או אם יש בהקנייתה לעובד הציבור משום חשש לפגיעה בטוהר המידות, כאשר קבלת היתר לפי סעיף קטן זה מותנית בתשלום לאוצר המדינה, והכל בדרך, במועד וכפי שיקבע שר המשפטים.
נכון, גם נכון הדבר, כי במקרה של קבלת מתנה קטנת ערך וסבירה, שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין או במקרה של קבלת מתנה מחבריו לעבודה, לשירות או לתפקיד של עובד הציבור או במקרה של קבלת פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו מאוצר המדינה וכן פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו שלא מאוצר המדינה אם ניתן להענקתו פומבי בדרך שנקבעה בתקנות. שהותקנו לפי חוק התנות, לא תחולנה הוראות החוק ועובד הציבור יכול להשאיר מתנות, מסוג זה, ברשותו.
אבל מי מתעניין בשלב זה
בפן המשפטי של הדברים. אותנו דווקא מעניין
הפן הציבורי והערכי של הדברים. לראש-
ממשלה מכהן, כמו לכל אדם מן היישוב, מותר שיהיו לו חברים - קרובים ורחוקים, כאחד. לראש-ממשלה מכהן מותר שחברים אלה, כשהם באים עמו במגיע יביאו לו, אגב כך, שי צנוע. חוק המתנות נדרש לכך והגדיר זאת
כ"מתנה קטנת ערך וסבירה, שניתנה לפי הנהוג בנסיבות העניין". ובכן, הכל הוא עניין של שיעור ומידה, של שליטה ובחירה אישית. ובקצרה - עניין של טאקט. טאקט פירושו התנהגות המבוססת על התחשבות זהירה בסיטואציה ובסביבה שבהן נמצא אדם ברגע נתון. אם נכון הדבר שארנון מילצ'ן הרעיף על ראש הממשלה המכהן, בנימין (ביבי) נתניהו, מתנות בצורת סיגרים יקרים ושמפניה ורודה, בשווי של אלפי שקלים חדשים, הרי גם אם אין הדבר מגיע כדי ביצוע עבירה פלילית, לכאורה, הרי הוא מגיע למצב דברים של בכל הכבוד הראוי
התנהגות מגעילה ודוחה, כאחת. בנימין (ביבי) נתניהו אינו אדם פרטי. התנהגותו גלויה ושקופה.
בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת-ישראל. בתפקידו ובמעמדו זה, חלים עליו כללים ונימוסים חברתיים, המחייבים אותו, כמי שהינו בעל תפקיד ציבורי וכמי שהציבור מצפה ממנו להתנהגות ממלכתית, צנועה ומאופקת. ראש-ממשלה המעשן סיגרים יקרי ערך ושותה שמפניה ורודה, אינו יכול להראות פניו בעיירת-פיתוח או בסתם עיר, זו או אחרת, שבה מרבית תושביה חיים משכר ומינימום ויכולים רק לחלום על שתיית שמפניה ורודה. שמפניה ורודה שכזו "פגשו" וראו בעיניהם - אם בכלל - רק בסרטים או בטלוויזיה.
וגם כמה מילות ביקורת נדרשות והכרחיות, המופנית כלפי האופוזיציה למפלגת השלטון. במקום להתנפל על בנימין נתניהו ולדרוש ממנו להתפטר - ומיידית! - מתפקידו הממלכתי, בשל ביצוע עבירות פליליות, לכאורה, למה לא תכוונו חיצי הביקורת שלכם, כלפי התנהגותו המתנשאת, לכאורה, כמי שאינו חלק מהעם וחושב עצמו לבן משפחת אצולה? למה לא תכוונו חיצי הביקורת כלפי מי הנהנה מעישון סיגרים ושתיית שמפניה ורודה, שניתנו לו - חינם, אין כסף - לכאורה, מחבר קרוב. כמה ככרות לחם אפשר לקנות במחירן של מתנות אלה. מצפים אנו להתנהגות אחרת - ממלכתית ואחראית יותר - בכל הכבוד הראוי, ממי העומד בראשות הממשלה.
