טרום החלת חוק הבריאות הממלכתי, בראשון בינואר 1995, פעלו בארץ ארבע קופות חולים עיקריות אשר פעלו כחברות ביטוח והעניקו ביטוח לכמעט כלל תושבי ישראל. שתי קופות חולים קבלו כל מבוטח כיוון שבסיס ההתנהלות שלהן היה אידיאולוגי והשתיים האחרות עשו "גריפת שמנת" (Cream Skimming), היו סלקטיביות בקבלת מבוטחים והעדיפו מבוטחים שלגביהם היה סיכון נמוך למימוש הביטוח. חוק הבריאות הממלכתי טרף את הקלפים, יצר שוויון בין קופות החולים וחייב כל קופה לקבל כל מבוטח העונה על דרישות המוגדרות בחוק. קיימת הסכמה כי לולא חוק הבריאות הממלכתי היה סיכון ממשי לקריסה של שתי קופות חולים גדולות ואולי, גם, של כל מערכת הבריאות.
על-פי עיקרון הביטוח אם יש לפרט סיכון של אחוז אחד לתאונה שעלותה 100,000 שקל "הפרמיה האקטוארית" היא 1,000 שקל והיא נובעת ממכפלת הסיכון לתאונה בעלותה. מאחר שלחברת הביטוח הוצאות תפעול וכן רווחים, היא תגבה גם "פקטור העמסה". רובנו שונאי סיכון כך שגם אם הפרמיה אקטוארית ביחד עם פקטור העמסה תעלה על 1,000 שקל נסכים לשלם אותה ולרכוש ביטוח כדי להימנע מההוצאה הלא צפויה.
הקבלה מתבקשת
לאחרונה סבלה מדינת ישראל "ממתקפת שריפות" ואזרחים שביתם חרב עליהם נפלו בין הכסאות, בתווך שבין מס רכוש לחברות הביטוח הפרטיות. יותר מכך, דווח כי חלק מחברות הביטוח מסרבות לבטח מבוטחים הגרים באזורים מיוערים.
ההקבלה בין אירועי השריפות האחרונות ומצב מערכת הבריאות בארץ, טרום החלת חוק הבריאות הממלכתי, מתבקשת. ביטוח דירה בישראל צריך להיות חלק מהערבות ההדדית כמו שזו נקבעה בחוק הבריאות הממלכתי (מתוך החוק-"ביטוח הבריאות הממלכתי יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית"). במובן זה, אין להשאיר את הנושא, אם לבטח בית, לשיקול דעתה של חברה עסקית המנסה לעשות "גריפת שמנת". אזרחי ישראל אינם אשמים בייעור לא נכון של הארץ ולא עליהם לשלם את המחיר.
אזרחים שביתם חרב עליהם ונשרף צריכים להיות מחוץ לגבולות הוויכוח בין מס רכוש לחברות הביטוח. הדבר האחרון שמעניין אדם במצבם הוא הסיבה לשריפה, אם נגרמה כתוצאה מהצתה או סיבה אחרת. המדינה מעורבת כמעט בכל תחום של חיינו ואין סיבה שלא תפעל כמבטחת בתיהם של האזרחים. הביטוח צריך להיות חובה וממומן על-ידי האזרחים. כל בית אב ישלם עבור ביטוח בהתאם לערך הבית, ללא ההתניות האבסורדיות הקיימות כיום וללא צורך להיקלע למאבק בין מס רכוש לחברת ביטוח פרטית.
בתקופה האחרונה תכיפות אירועי השריפה, אשר מותירים לא מעט בתי אב בישראל חסרי קורת גג, הולכת וגדלה ויש סיכון ששריפות תקרינה בעתיד. לכן, יש להעביר את הטיפול בנושא מחברות הביטוח הפרטיות לידיה של הממשלה, כמו שנעשה במקרה של חוק הבריאות הממלכתי. העובדה שהממשלה תפעל כמבטח אחד גדול, לכלל האזרחים, תקטין את הסיכון כיוון שככל שחברת הביטוח מבטחת יותר מבוטחים היא מקטינה את הסיכון לכך שההוצאה בפועל תחרוג מההוצאה הצפויה, המסתמכת על נתוני העבר. במהלך המעבר של הביטוח מידיים פרטיות לידי הממשלה, עליה לבטל לגמרי את פקטור ההעמסה המשולם כיום על-ידי המבוטחים.
