אגדת עם עתיקה הסובבת על ציר חייו של הרב אלשיך הקדוש מספרת על סיור שערך בוקר אחד בעירו צפת ופגש צעיר יהודי שפרק אבנים לבניה מעל גבי חמורו הצייתן. אותך לא ראיתי בבית הכנסת, הצביע עליו הרב והמשיך בדרכו. הצעיר נרעד, תהה לרגע, והמשיך לפרוק את האבנים מתוך שקיו.
בלילה חלם על עושר גדול הממתין לו מעבר לפתח נסתר. כעבור שבוע הגיע לבית כנסת והרב הנהן לעברו. מתקו רגעיו בבית הכנסת והחל משמיט את הבקרים של שני וחמישי מלוח עבודותיו כדי להשתתף בתפילה בציבור אצל הרב המהפנט. הצמרמורת שחלפה בו כשהרב הצביע עליו באותו יום חלפה רק ברגע שנכנס לבין כתלי בית המדרש. לימים החל לבוא בערבים ולהשתתף בשיעור קבוע אצל הרב.
מה אתה עושה למחייתך? שאלו הרב. כל בוקר אני משכים לפני כל העולם, חוגר את השקים על גבו של החמור ויוצא למרומי ההרים כדי ללקט אבני בניה יפות עבור קבלני הבניין. הפרנסה דחוקה, כבוד הרב, וגם החמור כבר אינו בקו הבריאות. אמר הרב, שאלתי, מה אתה עושה למחייתך ואתה מספר לי כיצד אתה מבטל את עבודתך. מה עלי לעשות, כבוד הרב? שאל התלמיד הנרעש ושוב החלה צמרמורת דקה לכרסם בו. לעשות מה שהלב מייחל אליו והנשמה צועקת עד שקולה מחריש את אוזני, השיב הרב והושיט לו את ספר הזוהר שבתוכו פרחו אותיות נוצצות. מה אתה רואה פה? שאל הרב. גחליליות, לחש התלמיד באימה. טוב, אמר הרב, זה צעד גדול קדימה. תמשיך.
אותו שבוע אמר התלמיד לאשתו, בכוונתי לחזק את עצמי בלימודי. והפרנסה מאין תבוא? שאלה רעייתו. אתה תחיה מתורה כרצונך – אני ותשעת ילדי ממה נחיה? כבוד הרב פסק, מי שלומד תורה ללא היסוס פרנסתו מובטחת משמים, אמר התלמיד. אבל הרב נמצא פה על האדמה ולא בשמים, אמרה האישה. למראה פניו המתכרכמים של בעלה הסתלקה האישה ונעלמה דום במטבחה.
התלמיד מכר את חמורו לעוזרו הערבי הקשיש שהמשיך במלאכת איסוף האבנים ומיד התייצב בבית המדרש. הביט הרב הקדוש בתלמידו המובהק חסר הפניות שישב לצידו וביקשו לנדב מזמנו לטובת הצעיר שבא. רמז החכם לתלמיד להתיישב לצידו ולפתוח ספר. כך החל להרביץ בו תורה בשם רבו הקדוש. מיום ליום התעצם התלמיד והתחזק באמונתו עד שצעקות הרעב המתגברות של ילדיו בבית מסמסו את ליבו. מי יכול להחריש מול גוזלים רעבים. פרש התלמיד את זרועותיו לתוך הלילה השחור והקר של צפת וזעק: ש-מים! כה נסערת הייתה נפשו בחרפתה לפני בורא עולם על שהעז לנפנף מולו בידיו עד שנפל ארצה והתעלף.
השכם בבוקר כהרגלו קם התלמיד, יצא לחצר בדרכו לבית המדרש והנה החמור המצומק שלו בפתח הבית ושקיו עמוסים לעייפה. מיד הוריד האיש את השקים והציב קדירת מים לפניו. אחר כך התפנה לבחון את המטען. לתדהמתו גילה שהשקים מלאים במטבעות זהב נוצצות. נסער רץ אל החנות והביא מצרכי מזון להאכיל את בני ביתו ולהאביס את החמור. את האוצר הסתיר מכל עין. כשחלפה סערת ליבו שוחח עם החמור ואמר לו, קח אותי בבקשה אל המקום המופלא הזה. חבט באחורי החמור והחל פוסע בעקבותיו אל פסגת ההרים הקודרים. לבסוף הגיע לפתחה של מערה נסתרת. על האדמה שכב מת הערבי בעל החמור ופיו מלא מטבעות זהב. נכנס התלמיד אל המערה ומצא בה הרים של אוצרות עתק...
השמועה על עושרו של התלמיד פשטה בעיר כשריפה ובשבת נדחס עם רב ונסער בבית הכנסת כדי לגעת בניסים המשתוללים מעל לראשו של הרב הקדוש שהבטיח שמים לבר המזל. תלמידו המובהק, נלהב ומשולהב, החל עושה לילות כימים בהוראה והתלמיד החל להבחין באותיות קטנות ורבות משמעות המגיחות לאיטן מתוך זרם הגחליליות שהציף את הזוהר. תהיות רבות נעשו מובנות מאליהן ותמיהות מוצלות החלו להתבאר. התלמיד פרח. ערב אחד חלף הרב הקדוש על פניהם ומלמל לעצמו, ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם. תלמידו המובהק התחלחל ופשטה בו צמרמורת מעיקה. לא אליו כוונו הדברים האלה.
במי אתה מאמין?
הימים והלילות נעשו קרים ומצמררים. בבואו ובלכתו היה מבט עיניה של אשתו עוקץ בו ונוזף. וכי לא יודע תלמידך את מצבך – מדוע קמוצה ידו המושטת לעברך? נגסה האישה. ניסה המובהק להסביר. תלמידי הוא תלמידו של הרב. בכל שבוע הוא מביא סכום כסף שאותו שת עליו הרב וממנו מתפרנסת כל הישיבה ונצרכי בית הכנסת. לא מספיק לנו הדבר, יבבה האישה. עליך לעשות מעשה. במות הרב תעבור הישיבה אליך אבל אנחנו, בני ביתך, מה יהיה עלינו עד
אז?
קם האיש ועשה מעשה של יאוש. קנה חמור במעט כספי חסכונותיו והלוואתו. מיד העמיד עליו פועל ערבי ושלח אותם להרים הגבוהים לאסוף אבנים, למכור אותם לבנאי העיר. מעשה נכון, שיבחה אותו רעייתו. טוב אתה לאין ערוך מתלמידך והשמים יאירו לך פנים. חלפה שנה תמימה. התלמיד פורח עם גחליליות מהבהבות מעל ראשו והמובהק פניו כבים ונעלמים מאחורי מסך אפלולי. הצמרמורות מתגברות והשמש לא זורחת לעומתו. הכל מתכווץ, חסר טעם ומדכא. רמז לו הרב בידו והוא נרעש כולו הזדקף ונשרך אחריו אל פינת החלון שבה נהג הרב הקדוש להסתודד עם עצמו. אמר הרב, ספר לי מה אתה עושה? נאנח התלמיד המובהק והחל מספר לרב את מסכת תלאותיו. הוא כורע תחת הנטל, ההלוואה שלקח בעזרת השם הפכה לאבן כבירה שהוא וחמורו כורעים תחתיה. כל בוקר הוא משכים קום, ניצב בחרדת קודש ליד חלון ביתו ומתפלל לאלוקיו... קטע הרב את הדברים ושאל חרישית, ממתין אתה שיבוא החמור עם שקי הזהב? שתק התלמיד המובהק וכבש עיניו בקרקע. הנה כך, נאנח הרב הקדוש, הרי שאינך מאמין באלוקים – אתה מאמין בחמור...
אז מה?
מדי בוקר אנחנו משכימים קום, לוקחים ספל קפה בשתי ידיים, מציבים עצמנו ללא תנועה מול החלון כדי להביט החוצה אל ההרים הגבוהים, לראות מה מוביל לנו חמור? פעם זה היה אובמה - ועכשיו טראמפ?
