ברגשי גאווה התפרסמה הודעת דוברת האוצר על הנפקה מוצלחת של 2.25 מייארד אירו, תוך ציון שההנפקה בוצעה "ברביות הנמוכות ביותר אי-פעם במטבע היורו" לרגע ניתן היה לחשוב שמדינת ישראל שילמה את הריבית הנמוכה ביותר בשוק זה ולא היא.
הונפקו 750 מיליון ל-20 שנה בריבית של 1.5% ו-1.25 מיליארד ל-10 שנים ב-2.375%.
אומנם חכמי האוצר יצאו למסע גיוס באירופה וזכו לביקוש של כ-9.8 מייארד אירו אך החוכמה היא קטנה. גרמניה לדוגמה תשלם 0.339% ל-10 שנים ו-0.824% ל-20 שנה.ישראל שילמה.1.1761% יותר מגרמניה ל-10 שנים ו-1.551% ל-20 שנה. ספרד שמצבה הכלכלי רחוק מלהזהיר תשלם אפילו פחות מישראל 1.464% ו-2.333% בהתאמה. אנו למדים שישראל שמצבה הכלכלי ובעיקר בחוב במטבע חוץ הוא מצוין אך גייסה את החוב בעלות רחוקה מלהיות מזהירה. לו לפחות הייתה ישראל משיגה רביות של 0.805% ל-10 שנים או 1.175% ל-20 שנה כפי שמשיגה צרפת המקרטעת ניחא. אם הביקוש היה כה גדול הרי ניתן היה לגייס פחות ולהשיג רבית יותר נמוכה.
מדוע האוצר לווה בחו"ל? הרי המדינה מוצפת במט"ח. העולם חייב למשק הישראלי למעלה מ-95 מיליארד דולר. כנראה שבאוצר הבינו שההנפקה בחו"ל הייתה מיותרת ולכן הסבירו אותה בצורך "לבנות עקום ייחוס במטבע זר בשווקים הגלובליים". אז זהו שלא. יש מספיק אינפורמציה לייחוס בשוק מה גם שכאשר מבוצעת הנפקה יודעים להעריך את המנפיק. עקום הייחוס הטוב ביותר הוא למי שאינו זקוק לכסף.כשלא יודעים להסביר משתמשים במכבסה של מילים.
אולי התכוון האוצר לעקום בשורוק ולא בחולם. אם היה לווה את הכסף בשקלים היה משלם כ-0.5% ל-10 שנים ו-1.12% ל-20 שנה רבית קרובה למה שמשלמת גרמניה עבור היורו. כל הטענות בדבר גיוון המקורות לחץ על שוק השקלים, סך הכל מדובר בסכום לא משמעותי, וכל מיני אלכימיה אינן מחזיקות מים. מה גם שהבאת מטבע חוץ נוסף לישראל מכריח את בנק ישראל לרכוש עוד מט"ח. מהאמור לעיל יוצא שהמדינה תשלם כ-45-65 מיליון אירו או 180-260 מיליון שקלים מדי שנה בגלל הריבית וההוצאות הנוספות בהנפקה בכלל בעשור האחרון נהג האוצר לגייס לגייס כספים בשווקים והעלות הנוספת היא בסביבות 1.2 -1.5 מיליארד שקלים מדי שנה. במקום לנסות ולפרוע את מרבית חוב החוץ שהוא כ-100 מיליארד שקלים ולחסוך הוצאה נוספת של כ-3-4 מיליארד דולר לשנה הם ממשיכים ללוות.
אם זה כל כך בוער כדאי שכיס שמאל ילווה לכיס ימין. במילים אחרות האוצר ילווה מבנק ישראל.כדאי שמבקר המדינה יבדוק את המחדל המתמשך של החוב החיצוני.
יתכן שנערי האוצר מתקנאים בחברי הכנסת המשחקים בכספי התקציב או בלוגמי השמפניה הוורודה, אותה הם יכולים לשתות בעת מסע ההנפקה, באדיבות הברוקרים בחו"ל, שאם לא כן הם נקראים נערים במובן המילה ביידיש.
