א. ימים קשים
"אלו ימים לא קלים לעיתונאים שעובדים ב
ידיעות אחרונות וגם לציבור שמאמין בהם, כאשר יש יותר שאלות מתשובות. אנחנו לא יודעים מספיק כדי לשפוט", אמר
נחום ברנע, פרשן בכיר בידיעות אחרונות, באירוע "שישי אסטרטגי" של הקתדרה, בהתייחסו לפרשת נתניהו-מוזס. "אתם מניחים שאם יושב אדם שעובד בידיעות, הוא יודע יותר ממה שהוא מספר. אני חי ממה שאני קורא ושומע בחדשות. לא דיברתי עם נוני מוזס וגם לא אדבר אתו. אני לא רוצה להיות שותף לשיבוש החקירה. היחיד שהגיב עד עכשיו על החקירה הוא ראש ה
ממשלה. גם לומר מה אין בחקירה מקרב אותו לשיבוש שלה".
ברנע הוסיף, "מו"לים בכל העולם וגם בישראל נפגשו עם ראשי ממשלה לא מעט. המצב ההפוך הוא מצב מאוד מסוכן ולא טוב. הקשבה הדדית היא דבר טוב, הדברים הנאמרים הם הדבר השלילי. מה שמטריד בפגישות האלה הוא העיתוי - זה נעשה בזמן שהעיתון ביקר את נתניהו בחריפות רבה, ומצד שני נתניהו קשר את הביקורת הזו על כל במה לאישיות של נוני מוזס. העיתוי והצעת החוק הם בעייתיים".
ברנע התייחס לעבודתו בעיתון. "אני אחד מבעלי הטורים ובשמחה גדולה קראתי שכל האנשים שמחזיקים בתואר זה אמרו שמעולם לא התערבו להם - לא המו"ל ולא העורך. היום-יום של העיתון לא נגמר בכל אחד מהכותבים. הלחם של העיתון הוא החדשות שהוא מספק. עמודי החדשות עוברים תהליך אינטנסיבי של עריכה - אחרת איך נקפל כל מה שקורה בעולם למספר מסוים של עמודים? זה לא תהליך מתמטי. כל עיתון בוחר את סדר העדיפויות שלו. יש לו שגיאות. המצב לא טוב כאשר השגיאות נובעות משיקולים זרים. ממה ששמעתי, היו מקרים שבהם השיקולים האלה התערבו".
דברי ברנע יכלו לשמש אמת-מידה בכל בית-ספר לעיתונות, אלמלא נוגעו בהיתממות, והתעלמו ממה שפורסם על מפגשי מוזס-נתניהו. למרות יומרת העיתונאים להפרדה בין ידיעות לבין דעות, כבר לפני עשרות שנים הראו סוציולוגים של התקשורת - ובראשם גיי טוכמן הידועה - שלמו"לים יש השפעה כבירה על עריכת החדשות בעיתוניהם - קל וחומר על טורי הדעות.
דברי ברנע שאינם היתממות, אלא מסע להצלת יוקרת ידיעות אחרונות. פעם כתבתי בעיתון הזה, וכבר הרבה שנים איני קורא אותו. בעיניי, הוא איבד מזמן את זכות קיומו כעיתון, כשהפך לבטאון פוליטי - כמו פראוודה ואיזווסטיה עליהם השלום, אך בלי הכישרון, שהחזיק את הבטאונים הקומוניסטיים בחיים. למרות שעשרות אלפים קוראים את העיתון של מוזס מדי יום - איני מצליח להבין מדוע הם עושים זאת. בעיתונו כעת, כנראה, כמו ברוסיה הסובייטית, אין פראוודה (אמת) ואין איזווסטיה (חדשות), אלא רק תעמולה חסרת-בושה, המונעת משנאה נטושה.
ב. סד"כ ימי
חיל-הים האמריקני יכול לגדול לסדר-כוחות (סד"כ) של 355 כלי-שיט - אומר שון סטקלי, עוזר שר חיל-הים למחקר, לפיתוח ולרכש, הבכיר במערך הרכש של החיל.
כיום יש בחיל-הים האמריקני 274 כלי-שיט, ותחזית החיל, שפורסמה בחודש דצמבר, קבעה שיש להגיע למצבה של 355 כלי-שיט. חיל-הים האמריקני הציב לעצמו יעד להגיע לסד"כ של 308 כלי-שיט בשנת 2021, אך לא ברור, שהחיל יקבל די מימון כדי להגיע לסדר-כוחות של 355 כלי-שיט.
הנשיא
דונלד טראמפ קבע במהלך מסע בחירתו לנשיאות, כי על חיל-הים האמריקני לגדול לכדי 355 כלי-שיט, כדי שיוכל להתמודד עם האתגרים, המשייטים מולו ברחבי העולם.
לדברי סטקלי, מערכי הייצור, שעובדים עבור חיל-הים, יכולים לסגור את הפער בסדר-הכוחות האימי האמריקני בזמן קצר. הוא ציין, שהמדובר בעיקר בצוללות תקיפה מדגם וירג'יניה ובמשחתות טילים.
סטקלי סבור, שחיוני לשמור על כוח-האדם המיומן של יצרני כלי-השיט ושל ספקיהם, וצריך למנוע את פיטוריהם בגלל קיצוצים בתקציב ההגנה.
ג. מניע
הח"כים הערביים טוענים, שלא נמצא מניע לאומני לגל השריפות, שהשיתו עלינו שכנינו - הא̤שתיפדה. בירור מעמיק של העניין היה מעלה, כי שרפו אותנו רק בגלל אהבת ישראל על האש.
ד. רוח גבית
אני משער לעצמי איזה פסטיוול היו עושים בתקשורת הישראלית מהשבעת
הילרי קלינטון לנשיאה, אך תוחלתם נכזבה, והאיש השנוא עליהם הושבע לנשיא ארצות-הברית. כפי שלא קיבלה שהתקשורת הישראלית את תוצאות הבחירות בארצנו, כיוון שנבחריה נכשלו בהן, גם תוצאות הבחירות בארצות-הברית אינן סופיות, והתקשורת שלנו - כתבים ופרשנים כאחד - ממשיכים בדיווחיהם את מסע הבחירות הכושל של הילארי.
נדמה לי, שהעמדות הפרו-ישראליות החריפות של הנשיא החדש מסייעות לתקשורת הישראלית, שאינה מסתירה את אהדתה לאנטישמי, שאך זה פינה את הבית הלבן, לשנוא את טראמפ. התקשורת הישראלית תתגעגע לאובמה ולקרי, שהניעו את התנגדותה לממשלת הליכוד, והפיחו בה רוח גבית.
ה. שינוי
מי אמר, שחוק ההסדרים אינו טוב?!
החוק, שעומדים לאשר בכנסת עם חוק התקציב, קובע, שאנשי צבא, אנשי משטרה וסוהרים, שחלו, או נפגעו לא פגיעה קרבית, במהלך תפקידם, יופנו מעתה לביטוח הלאומי - כמו כל שכיר במשק - ולא לאגף השיקום במשרד הביטחון.
כנכה, איני מבין למה קצבות הנכות, שמשלמת המדינה באמצעות סוכנויותיה, שונות, ולמה זכויות הנכים שונות.
אני יכול להעיד, שהמוסד לביטוח לאומי - כמו אגף השיקום - מקשה על המבקשים לקבל הכרה כנכים. עם זאת, אין שום סיבה, שמי שלא נפגע בפגיעה קרבית יטופל אחרת מאשר עובד, שנפגע/חלה בעבודתו. לדעתי, יש להשוות בין קצבאות הנכות - קצבה שווה לנכות מסוימת, בלי קשר לסיבתה, ולהקפיד שלכל המוסדות, המשלמים קצבאות נכות, יהיו אותם הסטנדרטים להענקת הטבות לנכים.