בתי המשפט נוהגים, לא אחת, לציין ולהדגיש אגב שנדרשים הם לחוות דעתם אם לאשר עסקות טיעון המובאות בפניהם או לדחותן - כי עסקות הטיעון הינן רעה חולה ובדר של רע הכרחי. ציבור השופטות והשופטים מביע תחושת אי-הנוחות שחש הוא, בבואו לאשר עסקת טיעון המיטיבה עם עבריינים, תוך שהם "מעקמים אפם" נוכח הסירחון העז הנודף מעסקות הטיעון, המובאות בפניהם.
יחד עם "עיקום האף", מותחים השופטים והשופטות - בפסקי הדין היוצאים מלפניהם - ביקורת קשה ונוקבת על מעלליהם ומעשיהם של העבריינים המתוארים בכתבי האישום המתוקנים המובאים בפניהם. שופטות ושופטים נכבדים אלה, מותחים ביקורת קשה על עסקות הטיעון,
אך סופם של דברים מאשרים הם עסקות הטיעון המובאות בפניהם, ללא כל שינוי מתבקש שהוא.
גם אם מנועים השופטים והשופטות, מבחינה חוקית, מלהתערב ולהביא לשינוי פרטי האישום המכובסים, הנכללים בכתבי האישום המתוקנים, המובאים בפניהם, עדיין לא ברור הדבר, כלל וכלל, מדוע אין מתערבים הם בשיעור ובמידת העונש המוסכם אליהם הגיעו הצדדים, קודם למתן פסקי-הדין שלהם. עיון בשלל פסקי-הדין הניתנים בעקבות חתימת עסקות טיעון מורה, כי ציבור השופטים והשופטות נמנעי, כדבר שבשגרה, להתערב בעונש המוסכם, שעה שקובעים הם העונש שיוטל על מי שחתמו על עסקות טיעון. פסק-הדין משקפים עסקות הטיעון במלואן, במרבית המקרים, ללא כל שינוי - ולו גם קל שבקלים - שהוא.
הגם שלפני שמכריעים ציבור השופטים והשופטות מזהיר הם הנאשם או הנאשמת שחתמו עסקת טיעון עם פרקליטות זו או אחרת או עם מחלקת תביעות, כי הם אינם קשורים ואינם מחויבים לעסקת טיעון זה, הרי בפועל ולמעשה מאשרים הם עסקות הטיעון, כמות שהן וכמעט ללא כל שינוי שהוא.
אותו ציבור שופטים ושופטות המאשר עסקות טיעון, ללא כל שינוי שהוא, כמעט כמו חותמת גומי, בכל הכבוד הראוי, מוצא ק"ן טעמים להסביר מדוע אושרו עסקות טיעון אלה, על ידם והפכו לפסק-דין מחייב, ללא כל החמרה שהיא. רבים ושונים הם הטעמים לאימוץ עסקות טיעון.
הנימוק המרכזי של שופטים ושופטות לאמץ עסקות טיעון,
כמו שהן וללא כל שינוי שהוא, הוא כי הנאשם שעניינו הובא בפניהם חסך מזמנו השיפוטי היקר של בית המשפט בהודאתו בפרטי כתב האישום המתוקן והמכובס ובכך מנע הצורך לשמוע עדויות והצגת ראיות. בתיקים פליליים רבים, מדובר בעשרות רבות של עדים ולעתים אף במאה עדים ויותר. מרוב
"הרגשת חובה ותודה" לנאשמים שכאלה, אין בתי המשפט מחמירים עמם ועסקות הטיעון מאושרות על-ידי בתי-המשפט, כמות שהוגשו הם לבתי-המשפט ובנוסח המוסכם על הפרקליטות ועל הסנגוריה.
כך למשל יכולה הייתה להתרחש בשנת המשפט החולפת מציאות דברים, לפיה פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) הגישה כתב אישום נגד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת בדימוס, יצחק כהן, בגין הטרדה מינית. כתב האישום הוגש באישור היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. השופט, יצחק כהן, פרש מכס השיפוט בחודש נובמבר 2014 בעקבות החדשות נגדו. לצד כתב האישום, הרי הוגשה הודעה, מטעם הפרקליטות, לבית המשפט על הסדר טיעון שהושג בין הצדדים.
לפי העובדות שפורטו בכתב-האישום, הרי במהלך כהונתו של השופט, יצחק כהן, כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, בסמוך לחודש ספטמבר 2010, ביקש שופט מחוזי אחר מהמתלוננת, אשר עבדה בבית המשפט, למסור לשופט, יצחק כהן מסמך. לפי האישום, המתלוננת נכנסה ללשכתו של השופט, יצחק כהן, וכשמסרה לו את המסמך, הוא הושיבה על ברכו ונגע בגבה מתחת לחולצתה. במבוכתה, החלה המתלוננת לספר לשופט, יצחק כהן על חתונתה הקרבה. לאחר זמן מה קמה. בתגובה קם השופט, יצחק כהן וחיבק אותה.
לפי כתב-האישום, כהן ביצע השופט, יצחק כהן, המעשים המתוארים בכתב-האישום, ללא הסכמתה של המתלוננת. בגין כך הואשם כהן בעבירה של הטרדה מינית. לפי הסדר הטיעון, היה אמור השופט, יצחק כהן, באשמה להישלח לתסקיר שירות מבחן. המדינה אמורה הייתה לבקש, בהסכמת השופט, יצחק כהן, להטיל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור וכן פיצוי למתלוננת בסך 2,500 שקל. בנוסף, לפי ההסדר, התביעה תסכים לאי-הרשעה, בכפוף להמלצת שירות המבחן.
בהסבר להגעה לעסקת הטיעון נטען, כי במסגרת שיקולי התביעה להגעה להסדר הטיעון נלקחו בחשבון עמדת המתלוננת, אשר הסכימה להסדר הטיעון; רמת הענישה המקובלת בבתי המשפט בגין מעשים מסוג זה - התואמת כלשסוכם בהסדר ושאר נסיבות העניין. למיטב ידיעת כותב שורות אלה, אושרה עסקת הטיעון בידי בית המשפט, כמות שהיא.
דומה עלינו, כי כל מלה נוספת מיותרת. כך - בשינויים המחויבים - נוהגים בתי המשפט, דבר שבשגרה, בשאר עסקות הטיעון המובאות בפניהם.
