אם יש דבר המפתיע אותנו, פעם אחר פעם, הוא תמיהתו של הממסד השיפוטי, בכלל וציבור השופטות והשופטים, בפרט מיחס הסלידה הגובל בבוז ובביקורת קשה - הגוברת מיום ליום - של הציבור כלפיהם. אם בעבר סברו ציבור השופטים והשופטים, כי אולמות המשפט שלהם אטומים לדעת הקהל והם "אדוני המשפט", בתוככי אולמות משפט אלה, הרי באה הדעת הקהל הנרגזת -
על גבול האלימות המילולית - והטיחה האמת הכואבת, בפרצופם של ציבור השופטות והשופטים, לאמור: האולמות שלכם שקופים, חשופים לעין כל וגם אתם בכלל ובגדר מי שניתן למתוח ביקורת עליכם ועל מכלול ההחלטות ופסקי-הדין, היוצאים תחת ידיכם".
חלק גדול ונכבד מקוראי דברים אלה בעיקר מי שמניין שנותיהם פחות מגילם של מסיימי שירות סדיר בצה"ל ובני הדור הקרוב להם - אינם יודעים, כלל וכל, כי עד סופה של המאה הקודמת, לא פורסמו מראש שמותיהם של מי שהיו מועמדים לכהן במשרות שיפוטיות בבתי-משפט ובבתי-דין צבאיים ואזרחיים, כאחת, ברבים. רק בעקבות עתירות לבג"ץ שהגישו העורך הראשי והמו"ל של "
מחלקה ראשונה" ולקוח שיוצג בידי משרדנו שונתה ההלכה.
הבג"ץ אומנם נדחה, אך שנתיים מאוחר יותר התקינה הוועדה לבחירת שופטים, בראשותו של שר המשפטים דאז,
צחי הנגבי, בעידודו ובהסכמתו של נשיא בית המשפט העליון דאז, פרופ'
אהרן ברק, כלל בסדרי עבודתה, באופן המאפשר להתנגד - מראש - למינויים של שופטים ושופטות העתידים להתמנות בידי הוועדה לבחירת שופטים.
חוסר האמון של הציבור כלפי הממסד השיפוטי, בכלל וכלפי ציבור השופטים והשופטות, בפרט מתבטא בכל הכבוד הראוי ברפיסות שמגלה הממסד השיפוטי ובכללם ציבור השופטים והשופטות, בכל הקשור לאישורן או לאי אישורן של עסקות הטיעון, המובאות לפתחם של בתי-המשפט, מעשה של יום ביומו ושעה שעה. נכון הוא הדבר, כי ציבור השופטים והשופטים, מזהירים נאשמים ונאשמות שהגיעו לעסקות טיעון, כי הם אינם קשורים בעסקות טיעון אלה והם יכולים להתערב בהם, העיקר בדרך של החמרת הענישה. עם זאת, המציאות בשטח מוכיחה, כי נדירים שבנדירים הם המקרים בהם מתערבים בתי-המשפט בעסקות טיעון.
אי התערבותם, כמעט כדבר שבשגרה, של בתי-המשפט ובתי-דין בעסקות טיעון משדרת לציבור תחושה לפיה קיימת "עסקה" קבועה ומתמשכת - בכל הכבוד הראוי - לפיה השופטים והשופטות מביעים מורת-רוחם מקולתה של עסקת הטיעון, מותחים עליה ביקורת בפסק-דינם, אולם סופם של דברים, מאשרים ומאשררים עסקות הטיעון. התנהלות כזו של מערכת המשפט יוצרת בציבור הרגשה, כי השופטים והשופטות, אינם אלא - בכל הכבוד הראוי חותמת גומי, לכל דבר ועניין שהוא, הקשור בסיום עסקות הטעון,
מבלי להתערב בהן, כלל וכלל.
דוגמה מצוינת ועדכנית להוכחת דרך, אופן וצורת התנהלות שכזו של בתי-המשפט ובתי-דין, בהתייחס לאישורן או אי-אישורן של עסקות טעון, הינה התנהלותו של בית-הדין הצבאי, שדן בכתב-האישום שהוגש נגד תא"ל אופק בוכריס ונדרש לשאלה, אם לאשרר אם לאו, עסקת הטיעון בעניינו שהונחה בפניו.
בפתח הדברים, בעת הקראת פסק-הדין, לעניין גזירת העונש על תא"ל אופק בוכריס, אמרו השופטים כי הסדר הטיעון הוא כלי חיוני במסגרת החוק ובמסגרת עסקת הטיעון הסכימו הצדדים להטיל על הנאשם מאסר מותנה והורדה בדרגה. "מצאנו לנקוט בגישה מחמירה בנוגע לאירועים אשר בכתב האישום. העבירות בוצעו בנסיבות ובזמנים שונים והחלטנו לקבוע מתחם עונש לכל אחת מהעבירות בנפרד". לאחר דברים נמלצים אלה, אישר בית-הדין הצבאי המיוחד הסדר הטיעון והותיר אותו, על-כנו, ברוב של שני שופטים מול שופט אחד. בפסק-דינם כתבו שופטי הרוב, כי: "העונש המוצע בהסדר הטיעון נמצא במתחם הענישה המקובל ואשר על כן הותרנו אותו בדעת רוב".בוכריס נידון, בנוסף, לשבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. לא נגזר עליו כל פיצוי כספי.
בפסק-הדין, שאישר עסקת הטיעון, נכתב כי: "בבואנו לבחון את הסדר הטיעון התפלגו הדעות", השופטים המשיכו וקבעו, בפסק-דין זה, כי: "דעת הרוב נעה בין בהורדת הנאשם בין דרגה אחת לשלוש דרגות ומאסר מותנה. עם זאת לטעמנו על-אף חלוף הזמן ביחס לשתי מתלוננות שונות. המעמד והדרגות, ממדי הפגיעה במעמדן ובכבודן מצדיקים ענישה משמעותית ואלמלא עסקת הטיעון יש הצדקה לפגיעה בדרגה נוספת. "מצאנו לנכון לכבד את הסדר הטיעון בדוחק".
בהמשך פסק-הדין הוסיפו וכתבו השופטים, בדעת רוב, כי: "מיקדנו את העונש בפגיעה בדרגה, עונש זה משרת את צרכי ההרתעה הכללית. הוא עונש בעל משמעות רבה המשליך על הנאשם. כרום הדרגה כך גודל הציפייה. ככל שדרגתו גדולה יותר מצופה ממנו לשמש יותר דוגמא. בחלק מהמקרים פגיעה בדרגה חמורה יותר מעונש מאסר בדומה לתקדים גזר הדין במשפטו של האלוף
יצחק מרדכי".
חזרנו וקראנו
פעם אחר פעם פסק-הדין שאישר ואשרר עסקת טיעון, עם מי שהינו כיום אלוף-משנה (מיל.) על כלל נימוקיו ובכל הכבוד הראוי לא השתכנעו מנימוקים אלה. אם סבורים שופטי הרוב, שלא היה מקום לאשרר עסקת הטיעון עם בוכריס, מדוע אשררו אותה, בפסק-דינם. ואם סבורים הם, כי עסקת הטיעון נכונה היא ומשרתת מטרות הענישה, מדוע ועל שום מתחו הם, ביקורת קשה, בפסק-הדין, על כלל נימוקיו על טיב עסקת הטיעון? הוא אשר כתבנו, תחילתם של דברים. קשה - קשה עד למאוד מאוד להשתחרר מהרושם הכבד לפיו בתי-המשפט ובתי-הדין, משמשים כחותמת גומי לעסקות טיעון - חותמת גומי, שיש בה להביא לזילותה ולפגיעה במעמדה של המערכת השיפוטית בכללותה.
