אל תצפו ממי שבמשך שנים היו שותפים לאי פתיחת שוק הדעות בתקשורת הישראלית, שיגלו הבנה כלשהי למאבק מימין נגד תאגיד השידור הציבורי. אלו אותם אנשים שלא מכירים בחד-צדדיות המסוכנת של האקדמיה הישראלית, המדברת על חופש אקדמי, אבל אינה פותחת שורותיה מרצון לחוקרים בעלי השקפת עולם אחרת.
האנשים הללו מתנגדים לשינויים בבג"ץ ומכנים אותם "סכנה לדמוקרטיה". הם מעדיפים שימשיך לייצג קבוצה תרבותית קטנה בציבור, בשם הנאורות, כמובן. חלק ניכר מהממסד הביטחוני ובכיריו, שותף אף הוא לדעותיהם ולקונספציה קבועה וחסרת מעוף, המדברת על "כיבוש" ו"מדינה פלשתינית" וחוזה לנו שחורות. הקבוצה הזאת מתגמלת מי שדבק בקו שלה ומרחיקה כאלה החושבים "מחוץ לקופסה".
נכון הוא שממשלת הליכוד הקימה את תאגיד השידור הציבורי ועכשיו מנסה למנוע את פתיחתו. זה קשור לחרפת חוסר המשילות של הימין לדורותיו.
אישית, אני מתנגד לשידור ציבורי. חבל על הכסף. המדינה לא צריכה לדאוג לטלוויזיה להמונים ולקומיסרים שיקבעו מהו שידור "איכותי". אך אם נגזר גורלנו לשפוך כסף לשווא, לכל הפחות יתוקן עימו העוול ארוך השנים של שליטת השמאל בערוצי השידור. והינה, בפעם ה(כמעט) יחידה שהימין ניגש להקים תאגיד שידור ציבורי חדש, הוא מינה למשימה איש מלב הממסד התקשורתי שנגדו יצא הימין שנים רבות. לא ייאמן. אומרים לנו שזה מינוי מקצועי. בוודאי. תמיד זה מינוי מקצועי. גם באקדמיה. גם בפרס ישראל. גם בבית המשפט העליון.
הכינוי "מינוי פוליטי" שמור על-פי רוב לניסיונות התיקון המגושמים מימין. עוד לפני הפוליטיקה יש פה עניין חברתי. אדם מביא את מי שהוא מכיר. תוכניות רבות ברדיו ובטלוויזיה, מזמינות חתך מסוים של אנשים ומתעלמות מחתך אחר של מרואיינים.
הינה נייר הלקמוס לבדיקת התזה. הציצו לתוכניות הבוקר של גל"צ. האם יש הבדל מהותי, שקובע ערך אחר, בין תוכניותיהם של
ניב רסקין,
רזי ברקאי,
רינו צרור ו
יעל דן? נכון שלכל מגיש האישיות שלו והנושאים המעניינים אותו, אבל האם הטון העולה מהתוכניות שונה באמת? כעת פנו לתוכניתו של
אראל סג"ל ותבחינו בהבדל - הנושאים שונים מאוד מארבע התוכניות האחרות, וגם המרואיינים והמגישים האורחים שונים. כך זה כשאתה שולט בתוכנית ובתכנֶיהָ.
תאגיד השידור מנופף בעלי תאנה מימין. חלק ניכר מהם הגיע בעקבות הלחץ הציבורי מימין. עדיין, רוב מוחלט של העורכים, המנהלים והמפיקים שם, שייך לסדר התקשורתי הישן. הימין יוסיף לעמוד כעני בפתח ולבקש איזון. אני מודה שבסיפור הזה, האשמה העיקרית מוטלת לפתחו של הימין עצמו. במקום להתלונן, ייפתח שוק התקשורת לכל מי שירצה.
כשם שהרוצה לפתוח עיתון ואתר חדשות יכול לעשות זאת בקלות - כך צריך להיות בטלוויזיה וברדיו. בעידן הדיגיטלי אין בעיה של הקצאת תדרים. אם הימין רוצה לפרק את המונופול ארוך השנים של השמאל בתקשורת, יתכבד ויהפוך את תחנות הרדיו האזוריות לתחנות ארציות ויחלק רישיונות לערוצי טלוויזיה לכל דכפין. בסופו של דבר, יקום פה ערוץ תואם "פוקס ניוז" שיחולל את המהפכה הנדרשת.
