התאגיד כתחליף לרשות השידור
אין מחלוקת עקרונית כי עיתונות חופשית שפירושה הכתובה ואלקטרונית - הם יסודות חשובים במשטר דמוקרטי. אין מחלוקת כי דעות מנוגדות, ביקורתיות שלא הולכות עם הזרם, הן חשובות וחיוניות וחשוב שישמעו ויכתבו. אבל גם אין מחלוקת - ולא צריכה להיות שעיתונות צריכה וחייבת להיות מאוזנת, ולא מוטה חד-צדדית.
לא ייתכן מצב בו רק צד אחד חושב שהוא צודק וכל החכמה העיתונאית, הציבורית נמצאת בידיו ובכתביו, וכל היתר זה פשיזם, דיקטטורה, קיצוניים ושתלטנים אובססיביים. העיתונות הכתובה והאלקטרונית בעשורים האחרונים הייתה מוטה באופן ברור וחד - חד-צדדית, מתנשאת, אליטיסטית ומתנהלת כמועדון סגור של חכמי הדור. התאגיד היה צריך במטרתו לבוא ולשבור את המונופול הזה, וכשהתברר שלא זה הולך בכיוון הזה, החליטה לסגת ולשנות. במקביל, אנשי
רשות השידור - כשהבינו שהספינה טובעת, החלו להתרוצץ ולהצהיר, כי הם מוכנים לרפורמות, לשינויים, לביקורת. העיקר שהספינה לא תרד למצולות.
הזיגזג - סביב התאגיד לא בריא ולא מכובד, אך לפעמים עדיף להודות בשגיאה ולתקן אותה גם תמורת חטיפת ביקורת על התנהלות לקויה. הסכסוך הנוכחי כבר חרג מעקרונות של עיתונות חופשית וחופש דעה, וגלש למלחמת אגו - תקציבים, וכבוד מפלגתי ואישי.
הפתרון במקרים אלה הוא כמו בכל גישור חיפוש שביל הביניים - שיהיה שביל הזהב לצאת מהפלונטר או לאחד את גוף התאגיד עם רשות השידור, לגוף שידור ממלכתי אחד - מאוזן או לחוקק חוק חדש ולבנות הכל מהתחלה, כמו הקמת חברה מסחרית או מיזם, או היי-טק, ולבנותו מהיסוד עד לפנטהאוז. במצב שנוצר ובשל לחץ הזמן והמקום, כדי ללכת באופציה הראשונה שהצעתי, שהיא מהירה יותר, זולה יותר ואפקטיבית יותר לזמן הזה. ומאחר שפסח בפתח לא כדאי שנראה את ביבי, כחלון, ביתן ובוז'י - כארבעת הבנים בהם דיברה התורה.
הערה לסיום - המינוי החפוז של
גאולה אבן וג'ודי מוזס לתאגיד, כמגישות חדשות ותוכנית רדיו, תוך הדיונים, היא בבחינת אצבע משולשת לנתניהו וכחלון, תוך רמיזה כי התאגיד ימשיך בקו של רשות השידור, עצמאי, לא מאוזן ומוטה.
