ביקורו המדהים של הנשיא טראמפ בישראל, האפיל ובצדק על כל שאר אירועי השבוע. אחד מהם, חשוב ביותר מבחינת הציבור הדתי לאומי, היה נטישתו הסופית של האלוף
מוטי אלמוז את תפקיד דובר צה"ל, ומסירת הגה הדוברות לתת-אלוף רונן מנליס.
הציבור הדתי לאומי מגיב מן הסתם באנחת רווחה. מוטי אלמוז, למרות היותו יהודי מסורתי שמקפיד ללכת בשבתות לבית הכנסת, הצטייר כיריב קשוח, אשר בז לרבנים ופעל להטמיע בתודעת הציבור ובצה"ל ערכים מנוגדים בתכלית לערכים מקובלים. למשל, עידוד וייח"צוּן השירות המשותף ביחידות קרביות, שמייצר אינטימיות פיסית צמודה.
אבל נתחיל בערך נשגב יותר: האמת. בניגוד לימים שבהם הייתה האמת נר לרגליו של צה"ל, נתפס הדובר היוצא, איך לומר זאת בעדינות, באי אמירת אמת. למשל, ההודעה הדרמטית ששיחרר אלמוז: תל אביב היא שיאנית מספר מתגייסי המילואים. הוא רק לא ציין שהנתונים הללו לא נמדדו יחסית למספר התושבים. זו רק חצי האמת ולכן שקר מוחלט: על-פי שיקלול מספר המתגייסים מתל אביב, ביחס לגודל אוכלוסייתה, משתרכת העיר ללא הפסקה בתחתית הרשימה, לעומת מודיעין וגבעת שמואל שניצבות בראש. אבל מי בודק? העיקר שהתקשורת חגגה על הודעה שקרית.
אלמוז מאוד-מאוד-מאוד לא דייק, לשון המעטה, כשטען במצח נחושה בינואר השנה, שאל"ם גיא חזות, מח"ט כפיר, שביקר בבית משפחת אזריה, בא "לבחון אם נדרש סיוע למשפחה, ולא מעבר לכך". לא חלפו שעות וקלטת שתיעדה את השיחה, הוכיחה את ההפך: חזות בא למשפחה בשם צה"ל, והציע עסקה משפטית: ויתור על זכות העירעור, תוך כדי מה שנקרא בלשון משפטית שיבוש הליכי משפט.
בנושא אזריה הייתה התנהלות אלמוז סאגה מכוערת בפני עצמה. הוא הזדרז לשחרר אמירות חד-צדדיות נגד אזריה, עוד בטרם שמע מישהו את גירסתו, ואחר כך חשף פעמיים את מסקנות התחקיר הצבאי, בניגוד לפקודות צה"ל: "חיסיון מלא חל על כל תחקיר הקשור לאירוע חריג".
עובדי חינם
אולם עיקר המכשלות היו בסוגיות שעימתו מול דו"צ את רבני הציבור הדת"ל, אפילו המתונים שבהם. דו"צ הפך לשחקן מניפולטיבי בשוק הרעיונות של המדינה, והפך ליצרן ספינים. זה החל בדיברור בעייתי של גזירת הזקן, והסתיים בהפיכת מוסד דוברות צה"ל לגוף שמייח"צן מדי יום, באמצעות אתר צה"ל ודפי הפייסבוק וכדומה, את שירות הבנות כהצלחה מסחררת.
בהנהגת אלמוז הפכה יחידת דו"צ למשרד היחצ"נות הגדול במדינה, עתיר עובדי חינם ותקציבים, שתופס צד בסוגיות ערכיות, שלא הוא אמור להתוותן. דו"צ נהג להעלות מדי יום צילום של חיילת אחרת בשיא פעילותה בשדה, עם נשק וכל התפאורה, מחייכת מאוזן לאוזן, כבצילומי סטודיו: ללא טיפת זיעה על הפנים, ועם איפור מה-זה-מושלם. והם עוד רצו שנאמין לקמפיין המלאכותי הזה.
מאז פקודת השירות המשותף נתעורר הרושם שצה"ל כולו מורכב מבנות לוחמות בלבד. אין חיילים. רק בנות. לא היה יום שבו לא נשלחה לתקשורת חיילת שתספר כמה טוב וכיף וחשוב לשרת ביחידה מעורבת ושאין לה בעיות אישיות. לא הטרדות ולא נעליים. רק משימה לאומית כבירה. וכך, במחי מלחמתו של דו"צ ברבני הציבור הדת"ל, הפך צה"ל כולו לצבא של דוגמנים, לטובת התקשורת הישראלית, שבלעה בששון את הפיתיון. גם אתר החדש של צה"ל באינטרנט קושט מדי יום בצילומים מלווים במלל על גבורתן ועוז רוחן של הלוחמות.
כשהחלו הרבנים למחות על שילוב נשים בתפקידי לחימה, התבטא אלמוז (22.11.16) בוולגריות נמוכה ומעליבה: "אני אומר שצווחות לא יעזרו... היו צווחות בנושא הזקנים, והיו צווחות בנושאים אחרים, ואני בכוונה מגדיר זאת כך". בדרכו הלכו חיילים שהתבטאו בסמכות וברשות בגסות כנגד "הרבנים החשוכים", כך ממש, מבלי שנציג דו"צ שנוכח בראיונות כאלה ידרוש למחוק ביטוי מעליב זה מהפרוטוקול.
וזאת לדעת: כל כתבה שבה מרואיינים חיילים/קצינים, עוברת דרך דו"צ, שלא רק מאשר או לא את הראיונות, אלא אף שולח נציג מטעמו לצנזר בזמן אמת את המרואיין. כשהעיתונאי יהודה שלזינגר מ'
ישראל היום' שאל חיילים דתיים במערך הצוללות לדעתם על הרב לווינשטיין, התערב נציג דו"צ והפסיק את הראיון. אבל כשחיילים מתנפלים על "רבנים חשוכים", נציג דו"צ זורם איתם.
המהפכה הלא קדושה של אלמוז כללה 'מכירת' ראיונות עם טרנסג'נדרים, שצה"ל התגאה בכך שמימן להם ניתוחים לשינויי מין; מתן היתר לפרקליט הצבאי הראשי, לחלוק עם הציבור את 'יציאתו מהארון' והיותו האלוף הלהט"ב הראשון; עידוד חייל להט"ב דתי, להתראיין באנגלית באתר צה"ל, ולומר דרכו לחבריו ולעולם: "אנחנו בסדר", וכן הלאה.
מצד שני, לאורך שש שנות כהונת הרב הצבאי הקודם, ומאז נכנס לנעליו הרבצ"ר הנוכחי, לא הותר להם להתראיין, ולּו פעם אחת. אלמוז חשש מן הסתם, שיישאלו את שאלת מיליון הדולר: האם אתם הייתם מתירים לבנותיכם, לשרת בגדוד מעורב? ככה זה כשמעודדים טרנסג'נדר ופרקליט צבאי ורב"טיות בגולני להתראיין, אבל אוסרים זאת על מי שיש להם באמת מה לומר.
כך שראוי מאוד לאחל, עכשיו, הצלחה רבה לדו"צ היוצא והנכנס, ולקוות לאפס פישולים במעמדם החדש.
