לפי פרסומי חברת בואינג בעבר הרחוק, התרסקויות של מטוסים קרו בעיקר במדינות המדברות בשפה ללא מילות 'חוצפה', למשל, קוראיין אייר ליין שהייתה שיאנית התרסקויות מטוסים, עד שהחברה החליטה לחייב תקשורת באנגלית בין הטייסים, לא רק מול מגדלי הפיקוח הבינלאומיים. לפי הבדיקה שנערכה ויושמה, יצא שקשה מאוד להגיד בקוראנית למגדל הפיקוח שאין לך דלק ולא מעניין אותך כלום ואתה נוחת, ובמקרים מסוימים זה פשוט יותר הגיוני בקוריאנית, להתרסק.
יש ספר של מלקולם גלדוול שנקרא "מצויינים - ממה עשויה הצלחה", בספר הוא מביא את הפרמטרים הדומים אצל מצליחים שונים, בתחומים שונים.
בין יתר הזוויות שנבחנות בספר, המחבר בחן את השפעת השפה, או ליתר דיוק את השפעת שפת האם של האנשים, על ההצלחה שנחלו בתחומים שונים. ידוע למשל, שהסינים טובים במתמטיקה יותר מהאמריקנים בממוצע ובעצם מכל העולם, ובכל קנה מידה, בכל שלב ושלב של מבדקים או גילאים. ההבדל נובע לפי הטענה, בעיקר לאור האופן שמערכת שמות המספרים בנויה בו בשפה, וההבדל בין הצורה שבה היא בנויה באנגלית לצורה שהיא בנויה בסינית.
בעברית למשל, כמו בסינית, סופרים בצורה סדורה עד עשר, ואז בצורה סדורה אחד עשרה, שתיים עשרה וכו' עד לעשרים, ושוב כל פעם עד לעשירון הבא.
להבדיל, באנגלית אומרים sixteen, seventeen, eighteen במבנה סדור אך לפי אותו סדר היית מצפה למצוא oneteen, twoteen, threeteen ועוד, אשר בפועל לא קיימים, אלא שקיימים eleven, twelve, thirteen הגורמים לשפה להיות פחות סדורה ופשוטה.
יוצא שבגיל 4 יודע בממוצע ילד סיני לספור עד 40 וילדים אמריקניים יודעים בגיל זה ספור רק עד 15.
מסתבר גם, שבסינית שמות הספרות קצרים במיוחד, כך שלהגות מספר בסינית לוקח בממוצע 0.25 שניות, להבדיל מיתר השפות בהן לוקח יותר, עד האנגלית שבה לוקח להגות מספר בממוצע ב 0.33 שניות. לאור הזמן שלוקח להגות את הספרות, לסינים פשוט יותר קל לזכור מספרים, בשפה שלהם.
זה פשוט יותר קל לספור בסינית.
