מה היה קורה אילו

בהתמודדות במפלגת העבודה של שנת 2005 בין שמעון פרס, עמיר פרץ ובנימין בן-אליעזר שימשתי כראש מערך המחשוב והתוכנה של מטה פרס. על ההתמודדות שהסתיימה בניצחונו של פרץ (למה פרץ התמודד ואיזה מהלכים שגויים בוצעו אצלנו במטה) לא ארחיב אלא דווקא על "היום שאחרי". אתמצת על קצה המזלג את המהלכים שעמדו ברקע פרישתו של פרס ממפלגת העבודה והצטרפותו לקדימה/ והספור שהיה כך היה: לקראת השעה 3 לפנות בקר לאחר שפרס החליט כי אינו מוכן לערער על תוצאות הבחירות ביקש ממני יורם דורי (יועצו הקרוב של פרס - שאני מגדירו כמקורב האולטימטיבי של שמעון פרס) לבוא למחרת ב 6 בבוקר למשרד של פרס כדי שהוא לא יהיה שם לבד. למחרת ב-6 בבוקר שמעון הגיע ליום עבודה כרגיל ויורם דורי ואני התחלנו לדבר על לבו להתקשר לעמיר פרץ ולברך אותו. דורי, ששמר כל העת על יחסים אישיים טובים עם פרץ אף הצליח לשכנע את פרץ לקיים את הפגישה במשרדו של פרס, למרות שהדבר אינו מקובל אך יש בכך מתן כבוד לאיש, פרס, ולפועלו. לאחר מסע שכנוע לא פשוט התקשר פרס לפרץ לקראת השעה 8 בבוקר ונקבע שהם יפגשו אצל פרס במשרד בבית אמות משפט בקומה התשיעית בשעה 10. עד לקיומה של הפגישה דורי ואני שכנענו את פרס שיציג את עצמו כמנטור של עמיר ושייתן הסכמתו לכהן כשר חוץ אם עמיר פרץ ינצח בבחירות וירכיב ממשלה בראשותו לאחר הבחירות. הכול נראה טוב ויפה, עד שפרס החליט לדווח לדליה איציק על הפגישה. זו דרשה להשתתף בפגישת פרץ-פרס, גם דורי וגם אני, על-אף יחסינו הטובים מאוד עם דליה איציק ניסינו לשכנע את פרס שלא להרחיב את פורום הפגישה הראשונה בינו לבין פרץ. לנו היה ברור שעמיר פרץ שהסכים להגיע לפרס ללשכתו לא יסכים לשיתופה של דליה איציק או כל גורם אחר והמהלך ייכשל. אני השתוללתי וכל כל מה שהצלחתי לשכנע את פרס, הוא לפחות להרים טלפון לפרץ ולעדכנו שדליה איציק תהיה בפגישה. פרס אכן צלצל לעמיר פרץ לעדכנו לדאבון ליבנו ולצדקנו (של דורי ושלי) פרץ ממש נפגע מהדרישה המוזרה של פרס. תשובת פרץ, בחצי בדיחות דעת אבל מתוך כעס אמיתי הייתה: "אם דליה איציק תהיה בפגישה אני מצרף לפגישה את הנהג שלי! וזהו!! כאן נגמר הניסיון לפשר ביניהם ונסללה הדרך של חבירת פרס לקדימה. עד הבחירות הספיק שרון להתמוטט ואולמרט החליפו. העבודה בראשות פרץ אומנם זכתה בהרבה יותר קולות מהליכוד בראשות נתניהו בכל מעוזי הליכוד אך הצירוף של אולמרט ולבני עם פרס, דליה איציק וחיים רמון הביא לניצחון קדימה בבחירות. העבודה בראשות פרץ השיגה 19 מנדטים שלא הספיקו כדי לקבל מנדט להרכבת ממשלה מהנשיא. כהיסטוריון (חובב) אני יכול לציין כי עיון בדפי ההיסטוריה לא תמיד מלמד למה משהו קרה אלא רק שהתרחש. לא תמיד ההיסטוריה יודעת את הפרטים הקטנים והלא חשובים לכאורה, שמתרחשים מאחורי הדלתות הסגורות. אפשר רק לנחש במציאות אלטרנטיבית, מה היה קורה אילו הפגישה בין פרס לפרץ למחרת יום הבחירות הייתה מתקיימת...והייתה מושגת הבנה....ופרס לא היה עובר לקדימה ביחד ןלוקח אתו 6-8 מנדטים של מפלגת העבודה, וגם מפלגת הגמלאים על 7 המנדטים שלה לא הייתה מוקמת (רוב תומכי מפלגת הגמלאים היו תומכי עבר של מפלגת העבודה) אז רק למען התרגיל האינטלקטואלי מחברים את 19 מנדטים שקיבל עמיר עם ה-8 -6 של פרס בקדימה ולפחות4 של הגמלאים.. זה שווה -31 29 מנדטים, שהיו מבטיחים ניצחון בבחירות לעבודה ומביאים להרכבת ממשלה שפרס שר החוץ. היציאה מעזה הייתה, אז, בהסכם שמוביל פרס!! וכל המציאות הים תיכונית הייתה אחרת. כל זה כמובן לא קרה, בגלל שבהיסטוריה לא קיים המושג "אילו"....