המדיניות של שרון ניצחה, הן בישראל, הן מול הפלשתינים והן במדינות העולם. היא ניצחה הודות להגיון הדטרמיניסטי שלה, להתאמתה לאינטרסים הבסיסיים של ישראל הפלשתינים והעולם החופשי, ולבסוף, הודות להתמדה ולתקיפות של ראש הממשלה לאורך כל הדרך.
מדיניות ביטחון ושלום עקבית אמורה להמשיך בתהליך הינתקות חד-צדדית ומדורגת מהפלשתינים כפי שהומלץ מיד עם תחילת האינתיפאדה לקראת סוף שנת 2000. אך מדיניות זאת עלולה להפיל את שרון ולמנוע את התממשותה. בבחירה בין מדיניות פשרנית לבין מדיניות פנים ניצית, השיקול העיקרי הוא שימור שרון במשרתו ושמירה על חייו.
רק בשני מקומות עלולה מדיניותו להביא לתוצאות הרסניות. האחד הוא מרכז הליכוד והשני הוא מרכזי הטרור.
מרכז הליכוד כולל חברים שרובם אינו מוכר. הם באים מרוב שדרות העם ותפקידם לייצג את כל חברי הליכוד. אומנם דרך בחירתם מעורפלת למדי, ומידת הייצוגיות שלהם מוטלת בספק, אך כוחם רב לקבוע את גורלו הפוליטי של שרון ובעקבות זאת את מדיניותה של ממשלת ישראל. בתקופה זו, המרכז הוא הגוף העיקרי שיכול להוריד את שרון מהשלטון ולשנות בהרף הצבעה את מדיניותה החיובית של ממשלתנו.
במקביל, מרכזי חמאס והג'יהאד האיסלמי נוכחים לדעת יום אחר יום כי מעמדם עלול להיחלש בעקבות ההינתקות ואווירת האופוריה באוכלוסיה הפלשתינית. לכן בכל לילה נרקמות תוכניות חדשות לפגוע בשרון פיזית בכל דרך אפשרית. עד עתה הצליחה קהילת הביטחון לסוכך ולהגן על ראש הממשלה אך אורות צהובים מנצנצים כל הזמן.
מדיניות שנועדה לשמר את שרון שולט וחי היא די מפותלת, אך באופן פרדוכסלי, מדיניות ניצית תשרת את המטרה הן מול מרכז הליכוד והן מול מרכז החמאס והג'יהאד.
ברור מדוע מול המרכז יש להפגין מדיניות ניצית. המרכז כולל רוב די גדול של אנשים בעלי אינטרסים והשקפה כי עדיף להם אישית ולישראל גם יחד לנקוט במדיניות נצית. הם מתעלמים מכך שהמדיניות המוצהרת בין השיטין של נתניהו דומה למדינות שרון אך מתנה אותה בהדדיות מצד הפלשתינים.
פחות ברור מדוע מדיניות ניצית תפחית את המוטיבציה ואת הפעילות האופרטיבית של ארגוני הטרור. הבה נסביר: ארגוני הטרור אינם רוצים הסדר עם ישראל. לא רק מנימוקים אידאולוגיים אלא בעיקר עקב גישה פרגמטית: הם מבינים שכל פשרה, כל הסדר, יחזקו את הרשות הפלשתינית ויחלישו את הטרוריסטים, בעוד שהמשך הטרור הלא-אנושי יחזק את מעמדם כעומדים בראש הלחימה. גישה נצית של שרון תפחית את חששותיהם מהמשך פייסנות וויתורים של ישראל ולא תאיים על מעמדם.
מדיניות ביטחון ושלום עקבית אמורה להמשיך בתהליך הינתקות חד-צדדית ומדורגת מהפלשתינים. אך מדיניות זאת עלולה להפיל את שרון ולמנוע את התממשותה. הניגוד בין מדיניות פנים למדיניות פשרנית של הינתקות הוא מובהק בטווח הקצר.
מדיניות של הינתקות מדורגת עדיפה ללא עוררין על מדיניות פנים ניצית. אך השיקול העיקרי אמור להיות שימור שרון במשרתו ושמירה על חייו. האינטרס קצר הטווח לשמר את שרון בשלטון הוא דומיננטי כדי לממש תהליך הינתקות ארוך טווח.
