הפיגוע בהר-הבית ביום שישי (14.7.17(, ניפץ שורה ארוכה מאוד של מיתוסים מופרכים וקונספציות שגויות שהתקבעו בדעת הקהל ובראשי מערכת הביטחון והממשלה מזה 50 שנה. נראה שלגלי ההדף שלו יהיה אפקט עתידי חריף יותר מאשר לשתי רעידות האדמה אשר טלטלו את ההר והרסו את מסגד אל-אקצה פעמיים בהיסטוריה.
הפיגוע, בו שלושה ערבים ישראלים מאום-אל-פאחם הגיעו למסגד אל-אקצה עם סייען שסיפק להם שלושה כלי נשק - שני תתי מקלעים ואקדח, הביא לרציחתם של שני שוטרים, רס"מ כמיל שנאן ורס"מ האיל שתאווי (בני העדה הדרוזית) ופציעת שוטר נוסף, ולחיסול שלושת המחבלים בהר-הבית. הר-הבית נסגר למוסלמים ליומיים ונפתח לבני כל הדתות ביום ראשון. בעקבות הפיגוע הציבה המשטרה מגנומטרים בכל שערי הר-הבית. הווקף הכריז כי על המוסלמים לא להיכנס להר-הבית עד הסרת הגלאים. מספר מדינות ערביות (טורקיה, סעודיה, ירדן) הביעו תרעומת על המגנומטרים. ממשלת ישראל, נכון לעת הזו, עומדת על הבידוק הביטחוני במגנומטרים.
הפיגוע היה פעולת טרור מוסלמית ראשונה בהר-הבית. באירוע הזה, שבוצע על-ידי שלושה ערביי ישראל, נעשה שימוש בשלושה כלי נשק אשר "טיילו" בעיר העתיקה ובהר-הבית באין מפריע במשך שעות רבות. המחיר ששילמה המשטרה הוא כבד - שני שוטרים נרצחו על משמרתם. כל השוטרים המשרתים בהר-הבית הוכו בהלם מקלות הפיגוע והחשיפה שלהם לו. אולם יומיים לאחר שנדמו היריות, נעלם הפיגוע ממסכי הרדאר הציבורי. אלמלא ענין המגנומטרים, לא היה נותר לפיגוע השפעה על התודעה הציבורית - שבוע לאחר האירוע.
על פניו, קרסה כל תיזת "חבית חומר הנפץ" של הר-הבית. על-פי תיאורייה זו, הר-הבית משול לחבית חומר נפץ שכל גפרור יכול להציתה ולגרום לפיצוץ שיזעזע את כל המזרח התיכון ואף מעבר לכך. גם הצרורות הארוכים שנורו בהר-הבית, הן על-ידי המחבלים והן על-ידי השוטרים, וגם מחיר הדמים הכבד, לא פוצצו שום חבית חומר נפץ. אפילו לא זיקוק.
תיאוריית חבית חומר הנפץ לובתה בדרך כלל על-ידי פוליטיקאים יהודים חילונים מתנועות שמאל קיצוני, בשיתוף אינטרסים עם הפלג החרדי הליטאי - שניהם מתנגדים קיצוניים לכל נוכחות יהודית בהר-הבית. תיאוריה זו גם חלחלה לבית המשפט העליון ומצאה את ביטוייה בהחלטות שיפוטיות, בעיקר של השופט
יצחק עמית. על-פי התיאוריה הזו, על היהודים ללכת על קצות בהונות האצבעות בהר-הבית (ועדיף שלא ילכו בו כלל), כדי לא להרגיז את הערבים ולהצית את חבית חומר הנפץ.
הפיגוע הפריך את התיאוריה הזו והפך אותה למגוחכת לחלוטין. בהר-הבית בוצע פיגוע טרור קשה בשלושה כלי נשק, עם שני שוטרים שנרצחו ומחבלים שחוסלו, ואיש לא התרגש מכך בעולם המוסלמי. חבית חומר הנפץ התגלתה כחבית של פלסטלינה. מסתבר שמדובר בתיאוריה פוליטית חסרת כל בסיס או השפעה על כל אדם, מלבד אלה אשר ליבו אותה מנהמת ליבם.
הפיגוע כשלעצמו, אופן ביצועו וזהות מחבליו, מחייב צעדים מרחיקי לכת, ממש רעידת אדמה, בשב"כ. הכנסת שלושה כלי נשק תקניים על-ידי שלושה מחבלים וסייען, לשטח מאובטח כהר-הבית, שאמור להיות סטרילי לחלוטין עקב קונספציית ה"נפיצות" שלו, הינו מחדל מודיעיני חמור עוד יותר מרצח רבין. שם נכנס לשטח הסטרילי אדם אחד עם אקדח. כאן מדובר בהתארגנות משוכללת של 4 אשנים לפחות, והשב"כ נתפס כשהוא רדום לחלוטין בשמירה.
תיאוריית ה"סמוך עלי" של השב"כ בהר-הבית קרסה בקולות נפץ הירי של המחבלים. השב"כ לא נתן כל התראה ולא מנע את הפיגוע. התברר למשטרה כי עליה להשתמש באמצעי אבטחה רגילים כמו מגנומטרים כדי לנטר את הנכנסים להר-הבית. אין זו הפעם הראשונה שמוסלמים מכניסים אמצעי לחימה להר-הבית. בשנים האחרונות הוכנסו מאות זיקוקים אשר נורו על השוטרים בכל התפרעות.
הפיגוע בהר-הבית אינו הכשל הראשון של השב"כ לאחרונה, אלא כשל מהותי נוסף בשורה ארוכה של כשלים המצביעים על כך שהשב"כ אינו "מספק את הסחורה" בכל הנוגע לסיכול טרור מוסלמי. די אם נזכיר את הכשל באיתור חוטפי
גלעד שליט, את רצח שלושת הנערים בגוש-עציון בפעולת טרור של הח'מאס, את הפיגוע של המחבל נשאת מילחם מואדי ערה ואת כל פיגועי הסכינאות בשער שכם ורצח התיירת ברכבת הקלה. את כל אלה השב"כ לא הצליח לסכל או אף להביא התראות חמות להגברת כוננות.
בכל הכניסות לכותל המערבי מוצבים חמישה מגנומטרים, וכל אחד מ-11 מיליון המבקרים בו בשנה עובר דרכם, גם בשבתות וחגים. להר-הבית נכנסים כ-3 מיליון מבקרים בשנה, ב-9 שערים, כך שאין כל בעיה שכל נכנס יעבור דרך מגנומטר. השב"כ מנסה להציל את שאריות יוקרתו המנופצת, ותומך בכניעה לווקף ולתנועה האיסלאמית המתנגדים למגנומטרים. כניעה שכזו תהווה לא רק פרס לטרור, אלא זריקת עידוד ורוח גבית לח'מאס, לראא'ד סלאח ולכל ארגוני הטרור המוסלמים באשר הם, כמו גם כשלון אסטרטגי של ממשלת נתניהו.
הנשק שנעשה בו שימוש בפיגוע יוצר על יד מישהו, נמכר, הוסלק, הועבר, הוכנס לעיר העתיקה ולאחר מכן להר-הבית עד למסגד אל-אקצה, משם הוא הוצא והוכנס שוב להר-הבית - כל זאת מבלי לשב"כ ולמשטרה היה מושג על כך - זהו מחדל מודיעיני ואבטחתי עצום, שתוצאותיו היו יכולות להיות הרות אסון עשרות מונים (מבלי להפחית כהוא - זה מחומרת רצח שני השוטרים).
הממשלה וראשה, ומערכת הביטחון יצטרכו להורות על בדק בית מאוד יסודי כדי לברר את שורש הכשלון, ולשנות את מערכי האבטחה והמודיעין בצורה יסודית ביותר. הקונספציה שערביי ישראל אינם משתתפים בטרור קרסה לחלוטין, כמו גם הקונספציה שלהר-הבית באים המוסלמים כדי להתפלל ולא לבצע פיגועים.
ההתראות על הפיגוע הגיעו דווקא מפעילי תנועות הר-הבית שבמשך שנים התריעו על ההפקרות הביטחונית בכניסת מוסלמים להר-הבית אשר גורמת לפרצי אלימות חוזרים ונישנים, כאשר דווקא כנגד היהודים מתקיים בידוק קפדני והגבלות דרקוניות בכניסתם להר-הבית. כך אסרה המשטרה על יהודים להכניס דפי נייר או בקבוקי מים להר-הבית, ומנגד אפשרה למוסלמים להכניס תתי מקלע, אקדחים ואמצעי לחימה ללא כל פיקוח או בידוק.
הסכנה מערביי ישראל, העלולים לייצר פיגועי טרור כמו ערביי יהודה והשומרון בכפר יעבד או ג'נין המצויים קילומטרים ספורים מאום אל-פאחם (ואולי אף יותר מכך, לאור החזקתם בתעודת זהות כחולה וחופש התנועה המוחלט שלהם), מחייבת מהפכה מחשבתית אצל ראש הממשלה, בשב"כ ובשאר חלקי מערכת הביטחון. בהקשר זה הפיגוע בהר-הבית, על-אף שלא יצר גלי הדף פוליטיים משמעותיים, חייב להציב תמרור אזהרה אדום בעקבות ההפתעה בעלת משמעויות אסטרטגיות לקבינט, למשטרה, לכל זרועות מערכת הביטחון ולקהיליית המודיעין.
סגירת הר-הבית למוסלמים לאחר הפיגוע עברה בשקט יחסי, כמו גם החיפושים שנערכו בכל משרדי הווקף ובמסגדים. אומנם לא נמצא בהם נשק חם, אבל גם המוסלמים חייבם להפנים שהר-הבית לא יהיה עוד עבורם "עיר מקלט" לטרוריסטים. מעתה ממשלת ישראל ומשטרת ישראל ייאלצו להתייחס אל הר-הבית בדיוק כפי שהיו צריכים לעשות זאת מזה 50 שנה - כמקום הנמצא תחת ריבונות ואחריות ביטחונית מלאה של מדינת ישראל, ויש לאבטחו כראוי ללא כל "חורים שחורים" שאליהם המשטרה מנועה מלהיכנס.
תקרית המגנומטרים התחוללה לאחר שהמשטרה הציבה גלאי מתכות בכל הכניסות של המוסלמים להר-הבית (כמו אלה מוצבים בכניסה לכל מבני ציבור, קניונים או מקומות רגישים). הווקף המתנגד להצבת המגנומטרים קרא למוסלמים שלא להיכנס דרך המגנומטרים להר-הבית, וכך הם לא נכנסו להר-הבית, מספר ימים ביוזמתם.
עניין המגנומטרים ניפץ אחת ולתמיד את האשליה כי המוסלמים דורשים חופש תפילה בהר-הבית כמקום קדוש. הפרצוף האמיתי של מאבקם נחשף במלוא כיעורו - מדובר במאבק על הריבונות בהר-הבית. מי שישלוט בכניסות להר-הבית ישלוט בהר, ובהמשך בירושלים ואחרי כן בשאר חלקי ארץ ישראל. מתברר שהתפילה במסגד אל-אקצה מעניינת את המוסלמים כקליפת השום.
מצד שני, הפיגוע, צילומיו ופרשת המגנומטרים חשפו את ההפקרות הביטחונית בעיר העתיקה ובמיוחד בכניסות להר-הבית. בעוד שבשער הלל בו נכנסים היהודים ובני שאר הדתות, כמו גם בכל שערי הכותל ובכל מוסד ציבורי מותקנים גלאים קבועים, בהר-הבית ההפקרות חגגה. זוהי הפקרות מתמשכת שהפכה את הר-הבית לשטח אקס - טריטוריאלי במדינת ישראל, בו קובעים הח'מאס ומדינות זרות את המותר והאסור לישראל. כך לא נראית ריבונות בשום מדינת בעולם.
בועה נוספת שניפץ הפיגוע בהר-הבית הוא "הסטטוס-קוו". עוד לפני שנתניהו קיבל את תוצאות חקירת האירוע או הביע את תנחומיו למשפחות הנרצחים, הוא רץ להודיע לכל העולם כי לא יהיה שינוי ב"סטטוס-קוו" בהר-הבית. "הסטטוס-קוו" לא קיים בשום מקום בהר-הבית למעט בפיו של נתניהו, כשם קוד לדיכוי זכויות האדם של היהודים בהר-הבית. בשטח הר-הבית המצב משתנה מדי שבוע (ולעיתים מדי יום) והמשטרה משנה את התנהלותה (ואת זכויות היהודים בהר-הבית) בהתאם להערכות המצב שלה, ובדרך כלל בהתאם למצב הרוח של מפקד המחוז.
כך לדוגמה החליט מפקד המחוז ביום רביעי שעבר, כעונש קולקטיבי ליהודים, להפסיק כליל את כניסת היהודים להר-הבית מאחר שלדבריו כמה יהודים "הפרו את הכללים" (המשתנים מדי יום). במקביל הוא הגביל את כניסת המוסלמים להר-הבית בימי ששי לבני 50 ומעלה ונשים. בשנתיים האחרונות השתנו תנאי הכניסה והביקור של יהודים להר-הבית אינספור פעמים, ומגבלות שונות ומשונות הוטלו עליהם על-ידי המשטרה חדשים לבקרים. כך נאסרה עליית חברי הכנסת, נאסר על היהודים להכניס בקבוקי מים או אוכל לשטח הר-הבית, להכניס ספרים או חוברות הדרכה, לשתות מי ברז או אפילו לעמוד בכל מקום בהר-הבית (אלא במקומות מסוימים) לפי הוראות חדשות של המשטרה בשבוע האחרון. למרבה האבסורד, הגבלות אלה אפילו הוחמרו בשבוע האחרון בו לא היו מוסלמים בהר-הבית.
המשטרה משנה את תנאי העלייה של יהודים בהר-הבית כמעט מדי יום ביומו - היא מחייבת כניסה של יהודים דתיים בקבוצות בלבד (בעבר כל יהודי יכל להסתובב חופשי כרצונו), היא מגבילה לעיתים את גודל הקבוצות ומספר הקבוצות בו-זמנית בהר, היא קובעת את מסלול הביקור של יהודים כרצונה ואוסרת על חריגה ממנו. אם יש "סטטוס-קוו" כלשהו בהר-הבית, הרי זה החופש של המשטרה לשחק, לשנות ולהגביל את תנועת וכניסת היהודים אליו ככל העולה על דעתה ומצב רוח מפקדיה.
בדיוק כמו שקרה במלחמת יום כיפור, בנפילת מגדלי התאומים, רצח רבין או האינתיפאדה השנייה, יעברו עוד שנים ארוכות עד שמשמעות הפיגוע בהר-הבית תחלחל, תובן, תופנם ותשפיע על הציבור ועל מקבלי ההחלטות. קריסת כל כך הרבה קונספציות שגויות על הר-הבית בתחום המודיעיני, הביטחוני, הפוליטי והמשפטי, תביא בהכרח שינויים מהותיים בהתנהלות כלל הגורמים המעורבים בהר-הבית. כמו בכל משבר, מי שיתעשת ראשון, יבין את המציאות החדשה שנגלתה וימצב את עצמו מחדש בהתאם לה, הוא הצד שינצח. מי שיגלה, פחד, בהלה והססנות יצא פיתה. בהצלחה לממשלת ישראל.
